ז”ל תוי”ט סוף ידים:
וכשלקה מה הוא אומר כו’. כתב הר”ב כדי שלא להשלים כו’ וה”נ בסוף מ”ק והא דבסוף פיאה מסיים כי השוחד יעור. הא תני וגו’ ולא על אותו הפסוק בלבד נתכוין. אלא הוי גומר עד שלא תעמוד בדבר רע דבתר הך קרא סמך צדק צדק תרדוף למען תחיה וגו’.
אבל בויואל משה, אף כי מקשט שמדה טובה מרובה וכו’, עכ”ז העיקר אצלו לסיים ש”האמת נעדרת”, כי השוחד יעור וגו’ (ואלו הרוצים לברוח מהקדושה ולישב על סיר הבשר עם הגוים ותחתם ודאי אין להם שום נגיעה כלל) ומי שחולק עליו פשוט חולק על האמת.
אבל “חלילה” שיתקיימו רוב הצבור בא”י כרצון ד’ הגלוי, בקיום “למען תחיה וירשת את הארץ” אשר ד’ אלקינו נותן לנו כעם, כי הרוב “כופרים” וכו’ וגם זעירין אינון בא”י אפי’ מבין היראים שמודים לו על ה”אמת”, וחייבים כל עם ישראל לשוב קודם לכניסתם.
בקיצור, לפי התוי”ט, השוחד יעור זה רע וירושת הארץ זה טוב, ואילו לפי הו”מ…
הנה צילום מתוך סיום “מאמר שלש שבועות” בס’ ו”מ:
