ומ”ש: “לא רעב ללחם ולא צמא למים” וגו’, הטעם הוא, שהרי בזמן הגלות והסיתום אין שום רעב וצמא ממימיה ולחמה של תורה, כי אדרבא לא נתחברו ספרים כל כך ארוכים ורבים כמו בזמן הגלות שרבו הדרשנים בהם ועשו ספרים הרבה אין קץ. אלא שיש בהם פטומי מלין הרבה מאד, והאמת שהוא הנקרא ממש “דברי ה’” הנה היא מעט מזעיר בכל ספר וספר. וזהו הטעם שישראל שהם זרע אמת אינם מוצאים קורת רוח ברוב הספרים שכתבו המחברים שלהם לפי סברתם ורבוי המחלקות ותהיא האמת נעדרת בהם, מפני הקליפה הסותמת שלא הניחה לעבור אורות האמת בעת שליטתה. וזהו שגורם: לא רעב ללחם ולא צמא למים כמ”ש, אלא רעב וצמא לשמוע את “דברי ה’”, שהוא סוד האמת ממש.
מתוך ספר משמיע ישועה (לא בדקתי בפנים).