ציטוט מתוך ספר “נחפשה דרכינו” עמ’ 11 (ההדגשה נוספה):
…
כשהלכתי אצל אחד מגדולי הדור ואמרתי לו שאני מערער חזק על מכירת חמץ הנהוגה משום שהגוי אינו גומר בדעתו להתחייב, השיב לי הרי עושים היתר עיסקא אף שיודעים שהשני אינו עושה כלל עיסקא.
השבתי לו ערבך ערבא צריך.
הנה היתר עיסקא בנוי על זה שבגמרא הוזכר עיסקא ושוב עשו היתר עיסקא שעשו תחבולות שהלוה ישלם אף שלא הרויח בעיסקא. ושוב נשאר רק היתר בלי עיסקא ועל זה בונים כבר שאפשר לעשות תחבולות רחוקות בכל התורה כולה.
ויש הולכים בדרך הפוך, לומדים היתר עיסקא רחוקה ממכירת חמץ. ואף שהדבר סותר את עצמו, שהרי בחמץ צריך לחייב את הגוי לשלם ואף שיודעים שבודאי לא משלם ולא מתחייב בשום דבר, ובהיתר עיסקא הדבר בהיפוך שבשורש הענין אין הלוה צריך לשלם כשלא הרויח ולמעשה צריך לשלם אף שלא הרויח. וא”כ שני התירים האלו סותרים זה את זה, רק הצד השוה שבהן הוא שדברי תורה ברשותינו לעבדן ולקצרן ולהרחיבן כדעתינו כמו דאיתא בפיוט של יוה”כ כי הנה כחומר ביד היוצר ברצותו מרחיב וברצותו מקצר וכאן מוסיפים, כן דברי תורה בידינו וכו’.
העיקר הוא שעל הנייר כתוב בתחילתו דברי תורה כמו שהיו צריכים להיות ושוב אנו מסבבין אותו לפי רצון שלנו אף שזה בדיוק ההפוך מה שהבורא רוצה. והעיקר שנותנים שמות יפים להמעשה, זה נקרא עיסקא וזה נקרא מכירה. “נישט שבת’דיג גערעט”. “נישט לשון הרע’דיג גערעט”. ואין עוד להאריך בזה כי הלב הוא קרוע ונשבר ואינו יכול להוציא כל מה שבתוכו.
וע’ שבת פרק שני בענין ג’ הגרים דאמר ליה הלל דסני עלך לחברך לא תעביד זהו כל התורה כולה ואידך פירושא זיל גמור וכתב שם רש”י ריעך וריע אביך אל תעזוב דהיינו הקב”ה נקרא ריעך, וא”כ למדים כאן שצריך לנהוג עם הקב”ה כמו שהיינו רוצים שאחרים ינהגו איתנו. והיינו שצריך להבין מה הבורא ית’ רוצה.
ואם למשל אחד שעושה עוגה וחסר לו סוכר ומבקש מן השני תביא לי שקית של סוכר, והביא לו שקית ריקה בלי סוכר וטוען המבקש הרי בקשתי ממך שקית עם סוכר. השיב לו אמרת לי שקית של סוכר ולא שקית עם סוכר והרי הבאתי לך שקית. התרגז המבקש ואמר לו אתה צריך להבין שלא השקית שביקשתי רק את הסוכר, והשקית הוא רק היכי תמצא שדרך כלל הסוכר נמצא בתוך השקית. ובודאי מי שהביא לו עבר על דברי חז”ל דסני עלך לחברך לא תעביד. וא”כ אפשר להבין איך להתנהג עם הקב”ה, ולא לעשות דברים חיצונים נטולים מכל תוכן.
וכן נאמר (מלאכי א’ ח’) בן יכבד אב ועבד אדוניו ואם אב אני איה כבודי וגו’ אמר ה’ צב-קות לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך מגישים על מזבחי לחם מגואל ואמרתם במה לאלנוך באמרכם שולחן ה’ נבזה הוא, וכי תגישון עור לזבוח אין רע וכי תגישון פסח וחולה אין רע. הקריבהו נא לפחתיך הירצך או הישא פניך וגו’ ומבואר שטענת הנביא היתה שלא למדו להתנהג עם הבורא עולם כדרך שמתנהגים עם אדם חשוב וכ”ש שצריך ללמוד שלא להתנהג עם הבורא עולם מה שאפילו אם אדם פשוט אין נוהגין.
שאר הספר הנ”ל כאן.
ספר “ביום הראשון תשביתו” נגד מכירת חמץ הנהוגה שהוזכר למעלה, עיין כאן.