העורך Editor

Avoda Zara 2b:

אמר להם הקב”ה במה עסקתם אומרים לו הרבה גשרים גשרנו הרבה כרכים כבשנו הרבה מלחמות עשינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב”ה כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם. תקנתם גשרים ליטול מהם מכס, כרכים לעשות בהם אנגריא, מלחמות אני עשיתי שנאמר ה’ איש מלחמה.

Some “rabbi\teacher” once claimed this Gemara negates the “alleged” Broken Window Fallacy, since instead of answering as before, that the Persians waged war for their own benefit, the Gemara brings a passuk to prove the benefits of war are supernatural. So he claimed.

Well, they must be supernatural because this is completely illogical! Or, to paraphrase Sagan, “extraordinary claims about the Gemara require extraordinary evidence from the Gemara”.

Now, obviously, war is occasionally beneficial for one side if victorious, and the victors take spoils. And trade isn’t harmed on balance. And you didn’t lose too many “good men”. And nothing goes wrong…

As the expression goes, “No plan survives contact with the enemy”.

Ra’avad explains:

כיון שהיוצא למלחמה אינו יודע אם ינצח או לא והניצחון הוא רק מאתו יתברך, על כן אמר מלחמות אני עשיתי.

War is a horrifically risky gamble, or “adventure“, not a straightforward “venture”. (Though even wealth is a gift from God, as the Gemara says earlier regarding Rome’s gold and silver.) This wariness of war, even apart from morals, used to be common wisdom before the modern era of government maleducation facilities for the masses.

Presumably, the difference between “כרכים כבשנו” and “מלחמות עשינו” here is cities are too weak to mount effective resistance or later take revenge.

If anything, this Gemara disproves the “Broken Window Fallacy” (but no need).

• אל תחת תאנה
• אוי! אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים!

That’s it…

אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׂירָה כַיָּם. וּלְשׂוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו… אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ י”י אֱלֹהֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׂמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת שֶׂעָשִׁיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ.

Rabbi Sacks once remarked offhand (in a lecture) that the fancy-schmancy word “intertextuality” just means… Gezeirah Shavah.

Now you know.

(But I don’t think others follow the rule, אין אדם דן גזרה שוה מעצמו.)

Hyehudi Editor:

Rabbi Aviad Neiger:

בס”ד

בשמחה רבה

השגה א’ זה גם משהו, אבל האם ישנם מכלול של טענות או רק על הרמב”ם, דהיינו האם ינסו ‘לחפור’ רק סביב הרמב,ם ולהתעלם משאר הדברים

1. על טיעון א’ – כתבת ‘יכול להיות’ אז זאת השערה, גם האם הי’ אז בקשרים עם הסולטן מדוע לא ציין נכנסתי בצו הסולטן אפילו פעם אחת (היכן הכרת הטוב שלו)… האם בכלל אז הי’ בקשר עם סולטן מצרים
2. היציאה מעכו לכיוון ירושלים היתה תחת סכנה, הרי כך הוא כתב במפורש ולא שהכניסה לירושלים היתה תחת סכנה, זו הבנת הנקרא די פשוטה (כבר קבלתי ממישהו שוולפסון התייחס לכך עם ההשערה הזאת הלוקה בהבנת הנקרא הנ”ל)
3. לא הבנתי מה בדיוק הקושיא
4. על טיעון ג’ – מה שהביא ר’ גרוסמן בשם הרמב”ם… האם זאת לשון ציווי או לשון מצוה?!  ואם כבר עסקינן בהלכה הנ”ל… ‘למקום שמותר להכנס’ הרי אלו שנכנסים לשם היום גם נכנסים ל’מקום החיל’ מקום שאסור לטמאי מתים להכנס לשם, וכך פסק הרמב”ם, אבל משום מה אף אחד לא נוהג הלכה זו,

גם משעשע שבאותה הלכה שציין גרוסמן, הוא גם כותב על מורא מקדש, נא תסביר לי איזה מורא מקדש קיים בהעלת חילונים וחילוניות, או בעירבוביא שמעלים בנים ובנות, או בצילומים משותפים כאלו מדובר בטיול שנתי, וכן הלאה… נא תסביר לי איך בדיוק מתקיים ‘מורא מקדש’ כאשר מעודדים כניסה להר הבית ואח”כ ג”כ מפרסמים מדריכי טיולים ‘סיורי הר הבית’

1. עשה יום טוב כי זכה להגיע לירושלים
2. רבי יפת הדיין זיע”א, דהיינו באגרתו הנוספת שבה הוא מציין שנכנסו בלשון רבים, ואילו באגרת מספר חרדים אומר שנכנס בלשון יחיד, התייחסתי לכל הנוסחאות של האגרות שניסו להעמיס עליהם את טענת ‘כניסה להר-הבית’…

שאלות לכותב המאמר

1. האם ישנם עוד מקומות שהרמב”ם אומר ‘הבית הגדול והקדוש’…. והוא מתייחס דווקא להר הבית ולא לבית המקדש
2. האם היו עוד צדיקים מתקופת הראשונים שהתייחסו לבית כנסת שהי’ באזור ירושלים (הר הזיתים) וקראו לו ‘הבית הגדול והקדוש’ (תשובה: כן)
3. הרי ישנם צדיקים נוספים שחיו בסביבות תקופת הרמב”ם, וכולם טענו שהיו הולכים לשער הרחמים או להר הזיתים… מדוע מתעלם מהם, הרי ישנם יותר עדיות מתקופת הרמב”ם (הכיבוש הנוצרי) שלא היו נכנסים להר הבית אלא להר הזיתים או לשער הרחמים… האם הוא יכול ןהתייחס לכל הצדיקים מתקופתו של הרמב”ם ולא רק לנפנף באגרת מספר החרדים שנכתבה בצורה מעורפלת ומנסים להעמיס עליה כאלו הכוונה שנכנס להר הבית אם בכלל כתב שנכנס ל’בית הגדול והקדוש’
4. ל’בית הגדול והקדש’… וכי נכנס לבית המקדש?

שורה תחתונה אתם עושים עשרות מאמרים לחזק את הטענה שהרמב”ם נכנס להר הבית, אבל זורקים את שאר ההלכות ל’פח’ ומה בכלל הרמב”ם אם הי’ רוצה להנחיל הלכה כזאת לרבים הי’ כבר מציין אותה כ’מצוה’ או לשון ‘ציווי’… ועדיין לא מצאתי דבר כזה ברמב”ם, כי ברור לרמב”ם ‘ירידית הדורות’ ובטח קבוצת נערים מהציונות הדתית ששאר המצות הם ‘זורקים’ כפי שרואים את ההתנהגות של אותם הנכנסים להר הבית כ’מעשה נערות’

בשורות טובות,

הרב אביעד נייגר

ילקוט השבעתי אתכם

I let him have the last word on my end.