העורך Editor

Sefer Chafetz Chaim Hilchos Rechilus 7:2

ודע דאסור רכילות הוא אפלו על עם הארץ, כי גם הוא בכלל “עמיך”… וכל שכן לספר רכילות על תלמיד חכם, העון יותר גדול ויותר עצום מפני כמה טעמים.

א) מצד עצם הרכילות, דהלא פשוט הוא, שאם ברכילות, שספר על חברו, היתה תערבת שקר, בודאי ענשו חמור יותר, משאם היה אמת, וכאשר נדיק בעניננו, ימצא על פי הרב, שהיא רכילות של שקר, כי תלמיד חכם מסתמא אינו מגנה ואינו עושה רעה לאדם בחנם, ויש לנו לתלות שכדין עשה מה שעשה, על כן, ההולך ומספר עליו דבר זה לעולה, הוא רכילות של שקר.

ב) מצד עצמיות האיש ההוא, שהרי צותה לנו התורה להתדבק בהם בכל מיני חבור, לאכל ולשתות ולעשות פרקמטיא עם תלמיד חכם ולהשיא בתו לתלמיד חכם ולנהג בהן כבוד הרבה, ועל אחת כמה וכמה שלא לעורר מדנים עליו, שדבר זה גורם הפוך כל הנ”ל.

ג) מצד הסבה הצומחת מספורו, כי ידוע הוא שלא יתפעל אדם כל כך, כשאחד מעם הארץ גנה אותו, או עשה לו שום דבר עולה, אבל אם יספר לו אחד, שתלמיד חכם גנה אותו, בודאי יותר תכנס שנאה בלבו עליו, ורגיל מאד להתעורר מדנים על ידי זה, ובפרט אם מספר על הרב שבעיר, בודאי רגיל לבוא על ידי זה קלקולים גדולים עד מאד, וכמה פעמים יורד עמו לחייו ממש על ידי זה.

In short, when a rabbi speaks Lashon Hara about someone (rare, unless “For the Sake of Heaven”), this makes the victim hate him, instead of loving him, as one should (ובו תדבק). And more so than if an unscholarly Jew had spoken about him.

This also implies Talmidei Chachamim (and those bearing this mantle) do far more damage than others when they speak and distribute written Lashon Hara and Hotza’as Shem Ra about innocents.

Think of almost every public rabbinic pseudo-“excommunication” for the past few decades.

ע”פ רוב אני לא מעיין בעלוני “זרע שמשון”, כיון שהדברים על דרך פלפול רחוק (כנהוג בימיו). אבל לאחרונה ראיתי פירוש אמתי על פרקי אבות, והייתי חייב לשתף אתכם.

תנן (אבות ה’ י”ד):

ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך, שכר מעשה בידו. הולך ועושה, חסיד. לא הולך ולא עושה, רשע.

והמחבר מקשה:

הן רבים עתה עם הארץ בעוונות הרבים, שאינם הולכים ואינם עושים, ואין סברא לומר שיהיו כולם נקראים רשעים כל שאינם עוברים עבירות, ואיך פסיק ותני בסיפא לא הולך ולא עושה רשע. ועוד דהפך הרשע שייך לומר הולך ועושה צדיק, ולא חסיד. ועוד דסיפא לא אהדר לרישא, דתני ארבע מדות בהולכי, וזה אינו הולך, וקשה נמי אמצעיתא.

ראו בגליון המצורף ריש עמ’ 2:

View or Download the PDF / פתח או הורד את הקובץ

Reprinted with permission.

What? How should I know?!

Like everyone else, I didn’t read it (it’s probably too long, anyway).

Sure, I know the platitudes:

• Israel’s hankering for protection from Uncle Mitzrayim is a Chillul Hashem and an awful strategy. (Feiglin)
• People do what is in their perceived interest, including political people.
• Neocons are XYZ.
• Many people are antisemitic (and definitely think Israel = Jews).
• Hashem controls לב מלכים ושרים (the elite).
• And so on and so forth.

But to think thoroughly ignorant third parties know which treaty is likely best for whom when – especially without access to most facts – is presumptuous arrogance.

Actually, the fact countless people do have an opinion tells me how to view their views on other questions…

Enough said.

• Be thankful we’re not getting all the government we’re paying for.
• Papers say: “Congress is deadlocked and can’t act.” I think that is the greatest blessing that could befall this country.
• The more you read and observe about this Politics thing, you got to admit that each party is worse than the other. The one that’s out always looks the best.
• This country has gotten where it is in spite of politics, not by the aid of it. That we have carried as much political bunk as we have and still survived shows we are a super nation.
• There’s no trick to being a humorist when you have the whole government working for you.
• I don’t make jokes. I just watch the government and report the facts.

Source: Wikiquote