העורך Editor

השמאל (וכל המחופשים ללא-שמאל) מלאים רחמי רשעים וחסד לאמים על בריות בראשית, בטובתן של רשעים, להשוות עולם ומלואו כביכול (מכספי אחרים, כמובן), לרחם על האכזרים אם נדמו כחלשים, להחזיר העולם למים, ולומר לאל סורו ממנו, רח”ל.

להלן ליצנותא דע”ז לכל קוראי “אנא אמלוך” בתר איפכא, ובעד מעשה אלקינו:

כיון שהלב שליט על המח, כמה רע המעשה הנעשה כשילד נזנח בלי אוכל! יקר לנו אף בכי קצר של תינוק בן יומו מצער איוב לגדול בשנים. ועל כן, בגניבה ופרזיטיות, ומן התורה תלמדנו, “עלינו” לדאוג שחלילה לא יובא שום ילד לעוה”ז בלא מעשה טבעי של אב ואם. עלינו “לחוקק” שיוטבע בהם רחמנות גדולה על בנם. וכן יש לברוא משיכה נסתרת בזוג בכמה אופנים שלא יניחוהו לרעוב. ולא די בכל זה, בשם הדיקטטורה, רק יהו פניו דומין לקלסתר פני אביו, ותוטל בו חן בעיני רואיו הגדולים עד שיגדל לאיש בעל כח ודעת. וכן ראוי להיות קהילה שלמה סביבם, שיוכלו לבייש את אביו, ע’ כתובות מ”ט, או אף לזונו בשעת הצורך ע”י ב”ד. ומותר לכל ישראל ליטול על עצמו להיות לו לאב, וחייב בכבודו. וכן הלאה והלאה, עד ששום ילד לא ימות ברעב מחולשת היותו סמוך על שלחן אחרים, בשם “הצדק החברתי”.

וכיון שכ”ז ועוד כבר נעשה בידי שמים, יש לגעור בכופרים בגזרת אורייתא וחקות שמים וארץ לטובתנו. “א”ר יוחנן, הרשעים מתקיימין על אלהיהם, ופרעה חולם והנה עומד על היאור, אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם, שנאמר והנה ה’ נצב עליו ויאמר אני ה’ אלקי אברהם.”

ועוד, צער ב”ח. כמה נורא עבור הצופים עצמם לראות בסבלם! איברא, עכ”פ איכא שלא עליהם עצמן נאמר “כל מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו”.ול”ל קרא בצער אתונו של בלעם.

אשר ע”כ, יש לנו לעשות בהם כמה טובות לבני אדם שיפרנסום. ועוד יש למנוע מרשעים להטיל מגבלות ומיסים על החזקתם כדי שלא יתרשלו חלילה, חקה אחת לכם ולגר הגר (וכעי”ז ג”כ בדאגה לסביבה\כדור הארץ). ועוד יש להטיל חיובי מלקות ומיתה על המטמאם ברביעה או כלאים או חורש בשור וחמור יחדו (וע’ נמי טעם ספר החינוך) ורכיבה בלי אוכף, ועונש ממון על המניחם להזיק או לבייש (“כך דינינו”). ולא נתקררה דעתנו עד אלה, רק נחמיר שישחטום לאכילה רק בסכין חלקה. וכן יש להתאחד בכח הזרוע והרמאות ובשם המוסר ההומאני “לחוקק” חיוב הקדמת סעודתם לסעודת בעליהם ולא תחסום בדישו, ומה שי”ב זכרון לרחמים לאדם עליהם, כגון שילוח האם בציפור, ולא תשחטו יום אחד, אף שלחיות אין הנאה מכך אלא בעקיפין. לא “אילמלא ניתנה תורה”, עירובין ק’ ב’, אלא כאילו ח”ו לא ניתנה תורה.

תנו לחיות לחיות!

הלא עיר פרא אדם יולד, ואיש את רעהו חיים בלעו. חלילה לנו השמאלנים החדשים להכשל בנאיביות — המטופשת והמרושעת כאחד — של ליברלים (במובן הישן) דוגלי חירות ואחריות אישית ללא מצרים!

ע”כ.

I keep handing underground copies of Kedushas Tzion to an older, strait-laced scholar נר”ו, usually reluctant to even glance at the cover.

He read about ten essays in total, four of them from the most recent holiday issue.

This was his (partial) reaction:

“I don’t disagree with what the writers say, but I myself would not employ the same phrasing.”

We’ll take that as a ringing endorsement! Converting the rest of Eretz Yisrael should be a cinch…

By way of counsel, I presented him with my own modus operandi: 

When I encounter content I think valuable, but somehow “off”, I continue reading. I read and read and read until one of two things occur. Either I find myself embracing the medium, as well as the message, or I reject the very message (along with the medium).

Even when the rumor that the “last mosque” (Al Aksa) had been torched in order to give way to the Temple, nothing out of the ordinary happened, either in the Muslim world or among the Muslims in Jerusalem itself. Even if it really transpired, and we had taken away the Temple Mount mosques and replaced them with the Temple, there would have been no practical background for the Islamic world to have aroused itself to launch any kind of jihad, to storm us seriously, or even harm us in some other manner much more efficient and significant than that with which it tries to hurt us anyway. It therefore seems that even if we were to rise up and carry out this “terrible act,” which so shocks our public today, nothing would really happen to us here, and the Muslim world would quickly adjust to the new situation.

Making of a Ban: A Look At the Banning of Making of A Godol

Listen to Rabbi Nathan Kamenetsky’s lecture about the banning of his Making of a Godol delivered at Young Israel of Beth El in Boro Park on 12 March 2005.

Length: 1 hr 11 min 23 sec

Find it here on YUTorah.org.

היהודי:

שלום,

…

אגב, הנה חוברת המפריכה את עיקר הויואל משה.

מצ”ב.

החבר:

אל תכתוב חוברת המפריכה לפני שקראת מה שכתוב שם, אני מכיר את החוברת קראתי אותה לפני שנתיים וחצי בכולל, כי חבר שלי הוא חבר של המחבר, המחבר משתייך לאגודת קדושת ציון של החברה מהרובע היהודי.

לגבי מה שהוא כותב שם רואים שהוא נגוע ולא מכיון לאמת הקונטרס שלו מופרך מעיקרא והוכחתי את זה לחברים בכולל והודו לי, הוא מסלף את הויואל משה ואת כל מי שהוא מצטט, אני מוכן להוכיח שכל דבריו הבל.

…

ה’ יאיר עיני עם ישראל בתורה ובאמת אמן.

היהודי:

עלון קדושת ציון מופץ בהתנדבות ובהתלהבות רבה ע”י ת”ח הגרים בכל א”י, ולא רק ברובע. מאמר הרב והב בא שם כסדרת מאמרים (ועוד ידו נטויה), והוא משכנע רבים בהצלחה, ת”ל. אם בידך להגן על ה”ויואל משה”, למה שלא תכתוב למערכת קדושת ציון ולרב והב (ואשמח גם אני לראות מה תאמרו ומה יאמרו)?

…

שבת שלום!

החבר:

עלון קדושת ציון לפי עניות דעתי מופרך מעיקרא זה חבורה של משועממים שלא יודעים מה הם רוצים מעצמם, אף אחד מגדולי ישראל לא מתיחס אליהם, ולכן לא צריך להשיב על דבריהם, רק להורות להם ללמוד ויואל משה שהוא מרא דשמעתתא שכל גדולי ישראל קבלו דבריו בינהם הבבא סאלי, רבי יעקב מוצפי אב בית דין העדה חרדית, רבי צדקה חוצין תלמיד הבן איש חי, כל חכמי פורת יוסף דאז, כל חכמי העדה חרדית אשכנזית וספרדית, וכל חכמי תימן ועוד!

יחי ההבדל הקטן…

מה שאין כן קדושת ציון וכל המדומנים שנמשכו אחרי הכת הזו, אף אחד מגדולי ישראל לא תמך בהם.

היהודי:

___ ידידי,

אני תמה עליך! הלא כתוב לאורך הספר הידוע ו”מ שגם רבנים מסוגלים לטעות ולהיות נגועים ואף להמשך אחר ע”ז, ושלכן צריך ללמוד כל סוגיא בעצמנו ולא לסמוך על רשימת שמות רבנים מפוצצים, ובפרט בדורות אלה האחרונים, וכו’ וכו’. והרב יואל כותב כל זאת משום שידע, וכן ידעו כולם, שלא כל הרבנים בשיטתו. ולא חש לכנות את רוב החולקים עליו אפיקורסים ומינים.

וגם תלמידו [א”ה, כלומר החבר], בנוגע לשאלה האם להצביע או לא (שאלה שלאו דוקא קשורה בנושא הציונות!), כתבת נגד ה”סיסמא” של ועשית ככל אשר יורוך, ו”אנשים מאמינים לסיסמא הזאת ורצים להצביע ולא יודעים אפילו למה”, והוספת שמתעים\מטעים “כמה רבנים וראשי ישיבות אחרי ההבל הזה”.

והלא גם אני מסכים שיש לדרוש את האמת ללא חת, “יבטלו שלמה ואלף כיוצא בו, ואות אחת ממך אינו בטל”. ומכיון שאנו חלוקים בנושא הציונות, ותנן באבות “ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה”, הצעתי לך להתמודד עניינית מול הטענות.

אבל פתאום אתה הופך עורך, ובמקום לדבר על הסוגיא, כותב “שכל גדולי ישראל קבלו דבריו בינהם… ועוד!” וכן שהכת הזו “אף אחד מגדולי ישראל לא תמך בהם”. וכי אינך יודע שגם הרב טייטלבאום עצמו הרגיש בודד במערכה בזמנו, וכנ”ל?!

תחליט, ממה נפשך? אתה סוקר רבנים, או מעיין בעצמך? נכון שגילית אמת רבה, אבל אולי יש “אמת לאמתה” עמוק יותר, וכמ”ש רבי נחמן מברסלב שצריך לבקש ולחזור ולבקש את האמת כל החיים, ויש בזה כמה וכמה דרגות.

שוב כתבת שיש “להורות להם ללמוד ויואל משה”. הלא זה בדיוק מה שהם עושים! אלא שהלימוד גופא מביא חרדים-מלידה, שגדלו על השקפותיו, למאוס בכל שיטתו. עיין מנחות פ”ה א’, “תבן אתה מכניס לעפריים?!”

וכי אינך מרגיש בפלא? אין זה “כת” של תלמידי הגר”א בתורשה ומסורת משפחתית בלבד, אלא יהודים שמכירים את שיטת האנטי-ציונות (הכפרנית בחסדי המקום) עוד מינקות – ויותר טוב ממך, ונוטשים אותה מעצמם ובמספרים גדלים והולכים, כל אחד במקומו (חלקם מתוך חסידות סאטמר וכיו”ב), מתוך יראת שמים ואהבת השי”ת, וחרף קשיים עצומים. זו מהפכה!

ובמקום להתמודד ברצינות, אתה עושה לעצמך חיים קלים, ומסתפק בשמות גנאי: “משועממים”, מדומיינים”, “כת”, וכו’. אתה ממש דומה לחילוני שרואה צעירים “מסלתה ומשמנה” שחוזרים עד כסא הכבוד, ומואסים בכל חינוכם מקטנות, תוך קשיים כמו שרק הקב”ה יודע ומבין, ומפטיר בסיסמאות מרדימות.

כתבת “אני מוכן להוכיח שכל דבריו הבל”. א”כ, אני חוזר ומציע: אם אכן בידך להגן על ה”ויואל משה”, למה שלא תכתוב למערכת קדושת ציון ולרב והב (ואשמח גם אני לראות מה תאמרו ומה יאמרו)?

מוקירו כערכו הרם,

_____

החבר:

חזק וברוך על מה שכתבת, אבל בדבר אחד לא שמת לב למה שאמרת, כבר עברנו על כל דברי קדושת ציון וטענותיהם ורואים שאין בהם ממש ודחינו אותם, אני חושב שכדי לך לקנות ויואל משה ולראות את ההבדל בין האור לחושך.

זה לא חכמה להכיר את כת קדושת ציון בלבד מבלי לבדוק מה אמרו ועשו רבותינו לאורך ימים ושנים, כל מי שקורא ספר ויואל משה פשוט מתבטלת אצלו הבחירה, ולכן יש יצר הרע גדול לא ללמוד את הספר, לכן שוב אני ממליץ ללמוד את הנושא בעיון כמוני ואז תשכיל ותבין שאין באחרים ממש.

באהבה ובכבוד ___ ____

סיכום לקוראים: יבמות ס”ה ב’, “ואמר רבי אילעא משום ר’ אלעזר בר’ שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע רבי אבא אומר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך”.

(הערה: שכנגדי חסיד ברסלב, ספרדי ובעל תשובה. הלינקים נוספו.)