Does the Government Protect Us from Disease?

The Meat-Packing Myth

[Editor’s Note: The Hill reports today on how the Trump administration has approved new rules to cut back the budget on federal met inspection. The Hill’s article highlights how the old myths behind the genesis of federal meat inspection are still very much alive and well. In The Progressive Era, Murray Rothbard examined how it was the inspectors themselves who wanted inspection for reasons that had nothing to do with improving the quality of food.]


One of the earliest acts of Progressive regulation of the economy was the Meat Inspection Act, which passed in June 1906.  The orthodox myth holds that the action was directed against the “beef trust” of the large meat packers, and that the federal government was driven to this anti-business measure by popular outcry generated by the muckraking novel, The Jungle, by Upton Sinclair, which exposed unsanitary conditions in the Chicago meat-packing plants.1

Unfortunately for the myth, the drive for federal meat inspection actually began more than two decades earlier and was launched mainly by the big meat packers themselves. The spur was the urge to penetrate the European market for meat, something which the large meat packers thought could be done if the government would certify the quality of meat and thereby make American meat more highly rated abroad. Not coincidentally, as in all Colbertist mercantilist legislation over the centuries, a governmentally-coerced upgrading of quality would serve to cartelize — to lower production, restrict competition, and raise prices to the consumers. It, furthermore, socializes the cost of inspection to satisfy consumers, by placing the burden upon the taxpayers instead of on the producers themselves.2

More specifically, the meat packers were concerned to with combating the restrictionist legislation of European countries, which, in the late 1870s and early 1880s, began to prohibit the import of American meat. The excuse was to safeguard the European consumer against purportedly diseased meat; the probable major reason was to act as a protectionist device for European meat production.

Partly at the behest of the major meat packers, Chicago and other cities imposed and then strengthened a system of meat inspection, and the Secretary of the Treasury, on his own and without Congressional authorization, set up an inspection organization to certify exported cattle as free of pleuropneumonia in 1881. Finally, after Germany prohibited the importation of American pork, ostensibly because of the problem of disease, Congress, responding to the pressure of the large meatpackers, reacted in May 1884 by establishing a Bureau of Animal Industry within the Department of Agriculture “to prevent the exportation of diseased cattle” and to try to eliminate contagious diseases among domesticated animals.

But this was not enough, and the Department of Agriculture kept agitating for additional federal regulation to improve meat exports. Then, in response to the hog cholera epidemic in the United States in 1889, Congress, again pressured by the big meat packers, passed a law in the summer of 1890 compelling the inspection of all meat intended for export. But the European governments, claiming to be unsatisfied because live animals at the time of slaughter remained uninspected, continued their prohibitions of American meat. As a result, Congress, in March 1891, passed the first important compulsory federal meat inspection law in American history. The Act provided that all live animals must be inspected, and it managed to cover most animals passing through interstate commerce. Every meat packer involved in any way whatever in export had to be inspected in detail by the Department of Agriculture, and violations were punishable by imprisonment as well as fine.

This rigid inspection law satisfied European medicine, and European countries swiftly removed their prohibition on American pork. But the European meat packers were upset in proportion as their physicians were satisfied. Quickly, the European packers began discovering ever higher “standards” of health — at least as applied to imported meat — and European governments responded by reimposing import restrictions. The American meat industry felt it had no other choice but escalating its own compulsory inspection — as the minuet of ever higher and hypocritical standards continued. The Department of Agriculture inspected more and more meat and maintained dozens of inspection stations. In 1895, the department was able to get Congress to strengthen meat inspection enforcement. By 1904, the Bureau of Animal Industry was inspecting 73% of the entire U.S. beef kill.3

The big problem for the large packers was their smaller competitors, who were able to avoid government inspection. This meant that their smaller rivals were outside the attempted cartelization and benefited by the advantage of being able to ship uninspected meat. To succeed, the cartel had to be extended to, and imposed upon, the small packers.

Continue reading…

From Mises.org, here.

מדוע חסמתם את אתר ‘היהודי’?! – התכתבות צוות נטפרי עם אחד הקוראים שלנו

Authored by: העורך Editor

זה קרה לפני עשרה חודשים…

____:

למה נחסם לפתע האתר החשוב והאהוב https://www.hyehudi.org, אין לי לתאר את זעמי ואכזבתי מהמהלך, הוא מלא בד”ת ואין שום סיבה שבעולם לחסמו, גם אם נמצאים בו לפעמים עניינים שהם טיפה’לה מחודשים, שבאתרים אחרים הוא מופיע בסיטונאות ואין פוצה פה (כמו היברו בוקס ואוצר החכמה ועוד). אנא אל תגרמו לאנשים לוותר על הסינון הנפלא שלכם. אדגיש, אין לי שום קשר למנהלי האתר, איני יודע מי הם, ואיני מכירם כלל.

כואב ומייחל לשינוי

מוקירכם, ____


___:

צר לנו על זעמך, ועל אכזבתך.

גם אנחנו לא יודעים מי הם מנהלי האתר, ולא מכירים אותם.

אבל בגלל תוכן האתר, נאלצנו לחסום אותו.

וכל אתר אשר יזלזל ברבנים בצורה כזו כפי שמופיע שם באתר, דינו יהיה זהה.

בברכה


___:

מתגובתכם משתמע כי לא נסיתם להזהיר את בעלי האתר לפני כן, וכל כך למה?


____:

זה לא מתפקידינו לפנות אל כל בעלי האתרים ולבקש מהם להתאים את האתר שלהם לכללים של נטפרי.

עד כאן ההתכתבות.

הערת העורך: גם אתר הגאון הרב יצחק ברנד שליט”א נחסמה, למרות שאינו מזלזל באיש!

משך חכמה: או בית המקדש או רפורמה

Authored by: העורך Editor

כותב המשך חכמה (למדתיו מדברי הרב ברנד שליט”א, אלא שאני מבאר אותו בשינוי קצת) כי יש באדם שאיפה טבעית לחדש, ואין אדם שליט לכלוא את הרוח. והניחא בחכמות חיצוניות, כי תמיד ניתן לחדש בסתירת הקודם ע”י תוספת תבונה כננס העומד ע”ג הענק, וכן ע”י נסיונות חדשים. אבל בתורה מן השמים יש לדבר גבול, כי א”א לסתור את הקבלה גופה, רק קצת חידושים מאוחרים שנאמרו בפירוש התורה. ולכן, ללא בית המקדש עם רוח הקודש ולשכת הגזית אי אפשר לחדש לטובה, רק לרעה. וזה סיבת כל החידושים לרעה נגד היהדות בכל הדורות.

וז”ל משך חכמה ויקרא כ”ו מ”ד: 

והנה מעת היות ישראל בגוים, ברבות השנים, אשר לא האמינו כל יושבי תבל כי יתקיימו באופן נפלא אשר לא ישער מחשבת אדם משכיל, היודע קורות הימים והמצולות אשר שטפו באלפי שנים על עם המעט והרפה כח וחדל אונים, [אשר זה לבד ג”כ מופת נפלא וגדול על קיום האומה למטרה נשגבה אלקית, אשר נתנבאו עליה הקדמונים]. הנה דרך ההשגחה כי ינוחו משך שנים קרוב למאה או מאתים ואחר זה יקום רוח סערה ויפוץ המון גליו וכלה יבלה יהרוס ישטוף לא יחמול, עד כי נפזרים בודדים ירוצו יברחו למקום רחוק ושם יתאחדו, יהיו לגוי, יוגדל תורתם, חכמתם יעשו חיל, עד כי ישכח היותו גר בארץ נכריה, יחשוב כי זה מקום מחצבתו, בל יצפה לישועת ה’ הרוחניות בזמן המיועד, שם יבוא רוח סערה עוד יותר חזק, יזכיר אותו בקול סואן ברעש יהודי אתה ומי שמך לאיש, לך לך אל ארץ אשר לא ידעת, ככה יחליף מצב הישראלי וקיומו בעמים, כאשר עין המשכיל יראה בספר דברי הימים. וזה לשני סבות, לקיום הדת האמיתי וטהרתו, ולקיום האומה, כי כאשר ינוח ישראל בעמים יפריח ויגדל תורתו ופלפולו, ובניו יעשו חיל, יתגדרו נגד אבותיהם, כי ככה חפץ האדם, אשר האחרון יחדש יוסיף אומץ מה שהיה נעלם מדור הישן, וזה בחכמות האנושית, אשר מקורן מחצבת שכל האנושי והנסיון, בזה יתגדרו האחרונים יוסיפו אומץ, כאשר עינינו רואות בכל דור, לא כן הדת האלקי, הניתן מן השמים ומקורו לא על ארץ חוצב, הלא אם היה בארץ ישראל מלפנים הלא היה להן להתגדר בתיקון האומה כל אחד לפי דורו, ב”ד הגדול היה יכול לבטל את דברי ב”ד הקדום, ומה שנדרש בי”ג מדות אף ב”ד קטן היה יכול להראות אופן הישר בעיניהם, וראה ביוהכ”פ לענין שיעורים מה שאמרו (יומא פ’) שבדיני נפשות הוא כל אחד כפי הסכם חכמי דורו איזה שיעור קצוב. יעו”ש. ומלבד זה היה תמיד הופעה אלקית רוחניית, מלבד מקדש ראשון, ששרה עליהן הרוח והיו נביאים ובני נביאים ואסיפת בעלי החכמה והטהרה המוכשרים לזה, כאשר כתב רמב”ם בהלכות יסוה”ת (פ”ז), והיה אורים ותומים. אף במקדש שני אמרו ששם שואבים רוח הקודש (ירושלמי סוכה ה’ א’), והיה גלוי אור אלקי תמיד חופף, אשר לא ידעו הדור מלפנים, ובההנהגה של האומה בענינים הזמנים, כאשר היה המשפט מסור להם לדון להוראת שעה, שהשעה היה צריכה לכך (ע’ סנהדרין מ”ו), לא כן בגולה, שנתמעט הקיבוץ והאסיפה בלימוד התורה, שמטעם זה אין רשות לשום ב”ד לחדש דבר, כמוש”כ רמב”ם בהקדמתו לספר משנה תורה, ואין שום חוזה ונביא, ומחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהן שבשמים (ע’ ברכות ל”ב ב’).

כך היה דרכה של האומה, שכאשר יכנסו לארץ נכריה, יהיו אינם בני תורה, כאשר נדלדלו מן הצרות והגזירות והגירוש, ואח”כ יתעורר בהם רוח א-לקי השואף בם להשיבם למקור חוצבו מחצבת קדשם, ילמדו, ירביצו תורה, יעשו נפלאות, עד כי יעמוד קרן התורה על רומו ושיאו. הלא אין ביד הדור להוסיף מה, להתגדר נגד אבותם! מה יעשה חפץ האדם העשוי להתגדר ולחדש? יבקר ברעיון כוזב את אשר הנחילו אבותינו, ישער חדשות בשכוח מה היה לאומתו בהתנודדו בים התלאות, ויהיה מה. עוד מעט ישוב לאמר “שקר נחלו אבותינו”, והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן. יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו, יליף מקלקלתא ולא יליף מתקנא, יחשוב כי ברלין היא ירושלים, וכמקולקלים שבהם עשיתם כמתוקנים לא עשיתם. “ואל תשמח ישראל אל גיל כעמים” (הושע ט’ א’). אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו יניחהו לגוי מרחוק אשר לא למד לשונו, ידע כי הוא גר, לשונו שפת קדשנו, ולשונות זרים כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל, ותנחומיו ניחומי נביאי ה’, אשר ניבאו על גזע ישי באחרית הימים. ובטלטולו ישכח תורתו, עומקה ופלפולה, ושם ינוח מעט, יתעורר ברגש קודש, ובניו יוסיפו אומץ, ובחוריו יעשו חיל בתורת ה’, יתגדרו לפשט תורה בזה הגבול, אשר כבר נשכחה, ובזה יתקיים ויחזק אומץ. כה דרך ישראל מיום היותו מתנודד – פוק חזי אמירות דברים בספר אור זרוע סוף הלכות תפילה בתשובה מר”א מביהם ז”ל מעמד האומה בארצות פר”א, יעויין שם!

וזה לא מאסתים, מיאוס הוא על שפלות האומה בתורה והשכלה הרוחנית המופעת מתורתינו הכתובה והמסורה, ולא געלתים, הוא על גיעול ופליטה ממקום למקום, לכלותם, הוא על גלות, שזה גיעול וכליון חרוץ להאומה, להפר בריתי אתם, הוא על שכחות התורה, רק כי אני ה’ אלקיהם, ר”ל, שהגיעול והמיאוס הוא סבה שאני ה’ אלקיהם אבל לא מיאוס וגיעול מוחלטת לכלותם ולהפר בריתי אתם חלילה, שעל ידי זה יתגדל שמו ויתקיימו גוי זרע אברהם, זרע אמונים, ראוי ועומד לקבל המטרה האלקית, אשר יקרא ה’ לנו באחרית הימים בהיות ישראל גוי אחד בארץ, והיה ה’ אחד ושמו אחד. ויש לנו בזה דברים רבים, ואכמ”ל.

וזה לדעתי ביאור הגמ’ ריש פסחים וכאור בוקר בעוה”ז יזרח שמש לצדיקים לעתיד לבוא, אשר רש”י ור”ת נדחקו בה. ולפ”ז כך פירושה, דכמו דאילת השחר שהוא קופץ כאיל, ומרגע לרגע יפול אור יותר בהיר ויש הוספה בהאור, כן יזרח שמש לצדיקים לע”ל, שזריחת השמש בעוה”ז על אופן אחד, משא”כ לע”ל יהיה תמיד הופעה חדשה והשגות גדולות מרגע לרגע, במה שידעון מה שלא ידעו בידיעת השי”ת, ויתוסף להם הוספה והארה בכבודו יתברך מעת לעת, וכמוש”א (תהלים פ”ד ח’) ילכו מחיל אל חיל, שלא יהיה לת”ח מנוחה בעוה”ב (סוף ברכות), רק שיהיו רצים בהשגה ובהארת אור אלקי בלא הפסק, ובזה הפרט יהיה כאור בקר, שהדמיון הוא בהוספת האור ומרוצתו המתגדלת מרגע לרגע ואינו עומד על תכונה אחת. בינה זה ודו”ק.

עד כאן.