יהודה סגל Yehuda Segal

קודם כל נפתח בקושיה: הלא הבחירות לראשות העיר הם לכאורה “מכרז מקדים על סחורות גנובות”! אסור לדון בערכאות, נכון? (עיין שלחן ערוך חושן משפט סימן כ”ו). אז מי התיר להצביע לרשויות המדינה?

בחזון איש הידוע (סנהדרין סימן ט”ו סוף סק”ד) כתב, ואם יסכימו בני העיר על זה אין בהסכמתם ממש ואם יכופו על זה משפטם גזלנותא כו’. וראה גם חזו”א ב”ב (סי’ ד’ ס”ק ט”ו, שם ט”ז) בענין הגבלות כוח הנבררים ל”שבעת טובי העיר”. מי התיר להיכנס לכל הקלחת הזאת בכלל?

התשובה פשוטה: אין לנו ברירה. בשונה – אולי – מקיסריה, השלטונות המקומיים אינם אלא שפוטים של השלטון המרכזי במדינה, ואין ידינו תקיפה. אומרים לראש העיר מה לעשות, והוא מבצע. במעט הסמכות שנותרה, “מצוה להציל” כמה שאפשר, שיהיה ע”פ התורה הקדושה. וכן מבואר גם בחזון איש סנהדרין (סימן ט”ו סק”ד ד”ה ויש).

טוב, אז איך מנהיגים עיר כדין?

ראשית, אמנם במצות צדקה בכסף הפרטי, קרובי משפחה קודמים לשאר עניים (שלחן ערוך יורה דעה סימן רנ”א סעיף ג’), אך בניהול כספי ציבור שונה הדבר. זה לשון השו”ע (שם רנ”ז סעיף י’), [גבאי] המחלק צדקה צריך ליזהר שלא ירבה לקרוביו יותר משאר בני אדם, עכ”ל.

ועיין רש”י בשבת קי”ח ע”ב “המחלקים [צדקה] עליהם לבדוק לפי הצריך לכל אחד ואחד”. ובלי זה הגבאי פסול, שלחן ערוך חו”מ סימן ל”ז סעיף ט’.

זה אומר חלוקה צודקת בשימוש קופת העירייה לכל יחיד, ע”פ צורך אמתי ולא ע”פ שיקולי אהבה ושנאה. אולי אין מנוס, בעוונות, מלגבות מיסים, אך חובה לרכך את המכה. היינו קיצוץ נרחב בהוצאות העירייה, סילוק יתרת חוב הציבור, משפט צדק (במתן קרקעות למשל), הורדת נטל הארנונה (וכמה שיותר הנחות), ועוד.

שנית, חז”ל אומרים “קדירה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא” (בלשוננו: “הטרגדיה של נחלת הכלל”). הפרטה ותחרות מביאה שירות טוב יותר ומוזילה מחירים ע”י מניע הרווח. התורה חסה על ממונם של ישראל.

אז למי בוחרים?

מחפשים גזבר נאמן. מי שיוריד ארנונה, יגשר במחלוקות, ילחם בצווי הריסה, ירחיק מאתנו את קלגסי השלטון בגבעת רם, יפריט, ויוזיל עלויות. ויש עוד הרבה. התורה מביאה בכנפיה חיים ושלום לעולם: “שלטון טוב שולט פחות”.

בקיצור: איזה מועמד ייתן לכל היהודים כאן לבנות, לחלום, וליהנות מיגיע כפם בצדק ללא פטרוניות?

נו, ומי עונה לדרישות?

לא יודע. נחיה ונראה מבין המועמדים…

ואגב, כאן המקום לדבר על נושא חלוקת העיר. נראה שהמקדמים את הרעיון הם מסורתיים וחילונים, והמתנגדים לרעיון כולם חרדים. אבל זה לא צריך להיות. אינני יודע אם הדבר ישים בכלל, אבל בא נבין תחילה את הפואנטה הלוגית שבעניין.

חלוקת השלטון אין פירושה גרימת מחלוקת בין התושבים! אין שום קשר. אדרבא, היא מקטינה את השלטון הייצוגי, ומצמצמת אפשריות פגיעה ביחידים (ראה שוב חזון איש ב”ב שם), ובכך מרבה שלום.

מיותר לציין שהמערכת לא באה לפסוק הלכה למעשה.

בס”ד, יהודה סגל

YSMehadrinews@Gmail.com

[פורסם לראשונה באתר “מהדריניוז” – שאינו פעיל]

ע”פ דיווח “בחדרי חרדים” במכתב ששיגרו חברי המועצה שמואל גרינברג, משה מונטג וישראל סילברסטין לראש העיר משה אבוטבול (המשמש גם בתפקיד יו”ר ועדת שמות) קראו לקרוא לשכונת רמה דל”ת בשם “אילת השחר” כשם ספרו של הרב שטינמן על הרבה מסכתות (ופירושים על התורה).

בביתר יש דרישה דומה לקרוא רחוב על שמו.

איש לא חולק על תרומת הרב שטינמן לבית שמש, ובפרט בהקמת השכונות החדשות להקלה על מצוקת הדיור החרדי. אבל את השם התושבים צריכים להחליט, ולא פוליטיקאים המבקשים איזשהו תדמית לקראת בחירות. מחר תחליטו עבורנו גם את מי למנות מרא דאתרא ע”פ שיקולים פוליטיים?!

שלא לדבר על התעלמות מכל רוח צוואתו של הרב זצ”ל שלא לכבד אותו בהגזמה לאחר פטירתו…

תלמוד ירושלמי: “אין עושין נפשות [מצבות] לצדיקים, דבריהם הן הן זכרונן”.

וועדת השמות, כמו גם “האקדמיה ללשון העברית” חושבת שההיסטוריה בידיה. את השפה קובעים המדברים בה, ואת שמות השכונות קובעים המתגוררים בהן.

מישהו מכיר בכלל היכן נמצאים שכונת מרנן ה”אבי עזרי”, “רמת קנה בושם”, “רמת חזון עובדיה” (ו”נווה שמיר”, להבדיל… סתם!)?

(תשובה למעוניינים: ג1, חפציבה, ג2, רמה ה’.)

הרב עובדיה קרא “רבי מאיר אוסר”. הרב ברנסדורפר דבר נגד הרב שטינמן. וכולם יסכימו עם הרב עובדיה שאותו ראש ממשלתם י’ שמיר הנהו “אוכל השקץ והעכבר והחזיר”. אז מה, כבר מפרידים את בית שמש לגרמים?!

טוב, לפחות סדר העדיפויות של הנציגים לא משובש: במקום לדאוג לזוטות כמו איכלוס השכונות החדשות, פארקים, פינוי אשפה, וכיוצא, הנציגים מתעסקים בשמות הקודש לאור הנר.

בס”ד, יהודה סגל

YSMehadrinews@Gmail.com

[פורסם לראשונה באתר “מהדריניוז” – שאינו פעיל]