שאלה: ידוע שהנביאים התנגדו לקרבנות, והסבירו שאין לבורא חפץ ברבבות נחלי שמן ואילים מפוטמים וכו’, ואילו הכהנים דגלו בקרבנות, מדוע היהדות וההלכה קיבלו את דעת הכהנים, ולא את דעת הנביאים שהיו מנהיגי הדור ונשלחו מאת האל?
תשובה: רעיון זה שהנביאים התנגדו לקרבנות, הפך לרעיון מקובל בעקבות מלומדים פרוטסטנטים בעת החדשה, שביקשו צידוק מחודש לנצרות. הנצרות הקלאסית דגלה בביטול המצוות המעשיות עקב הכפרה ע”י צליבתו של ישו. זו משנתו של פאולוס, ועבור ימי הביניים זה הספיק. בעת החדשה הובן שטענה זו אין לה שום בסיס היסטורי או תיאולוגי, ולכן יצאו הפרוטסטנטים במהלך חדש: התורה היא מזוייפת, התורה ה’מקורית’ לא כללה קרבנות, ולכן הנביאים התנגדו אליה, ‘הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה’? הנצרות חוזרת לאידיאל הראשוני של התורה ה’מקורית’, הנביאים התנגדו לקרבנות!
ביסוד הגישה הזו, עמדה הנחה אנכרוניסטית, שהדת הקדומה כביכול היתה חופשיה מפולחן, מקרבנות, ומחוקים מדוקדקים, ולהויזן אפילו טען שכל אפני הקרבנות לא היו קיימים בתקופה הקדומה (הוא גם חשב שהכתב לא הומצא עדיין בזמן מתן תורה… בהסתמך על המיתוס היווני שהאל קדמוס המציא את הכתב). ההנחה הזו הופרכה לחלוטין עם התייסדו של מקצוע הארכיאולוגיה, מאות ואלפי תעודות כתובות וממצאים מוחשיים מלמדים שהפולחן, הקרבנות, והחוקים המדוקדקים, היו חלק בלתי נפרד מכל דת בימי קדם וגם מהיהדות. על כך פירט באריכות פרופ’ וידנפלד במאמרו שהובא כאן, במאמר זה הוא גם מראה את חוסר ההבנה התיאולוגי של היהדות, את התפיסה הנוצרית השטחית והמוכרת, שהביאה אותו ל’ניתוח’ השגוי (על זה אריכות גם כאן, ובכלל על האופי הפרוטסטנטי של ביקורת המקרא כאן), דוגמא מדבריו:
יש לציין כי גישתו של ולהאוזן משקפת את עמדת התיאולוגים הנוצרים בגרמניה של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, ונגד גישה זו קמו תיאולוגים בארצות הברית כגון ג. פוט־מור ואחרים. אולם עניננו כאן לא בהגנה על עמדת היהדות בכלל כי אם בחשיפת הסילוף שבטענות ולהאוזן כלפי היהדות, שכן מטענות אלה נובעת גישתו העקרונית והמשפט הקדום כלפי תורת כהנים. לפי דעת ולהאוזן, הדינים היבשים שבתורת הכהנים אינם יכולים להיות יצירה מקורית ישראלית מימי הנביאים. אדרבה תורה זו משקפת את הירידה וההתנוונות כביכול של היהדות מימי הגלות, והיא אשר סללה את הדרך לתיאוקרטיה הפרושית, התיאוקרטיה בספרות הכהנים המיוחסת למשה אינה, לדעת ולהאוזן, אלא השלכה פיקטיבית מימי הגלות ואחריה. הסופרים מימי הבית השני ציירו את עבר מהרהורי לבם המשקפים את שלטון הכהונה בימי בית שני.
אך בלי קשר למניעים של הטענה הזו, שהנביאים התנגדו לקרבנות, היא גם מופרכת מתוך שתי עובדות ברורות: 1) הנביאים, כולם, תמכו בשמירת התורה, ואין שום גירסא של התורה שלא כוללת קרבנות, לפי שום ניתוח ביקורתי, דיאכרוני, טקסטואלי, נומרולוגי, כולם מסכימים שכל חלק של התורה, היה כרוך במקדש ופולחן. 2) הנביאים עצמם תמכו במקדש וקרבנות, וחלק מהם אף מתואר כמקריב קרבנות בעצמו.
הכוח הלוחם המקצועי היבשתי היחיד שעומד לרשות ישראל הוא הימ”מ. יחידת מתנדבים קטנה בשכר מלא המונה כ-200 לוחמים בלבד. המסגרות הלוחמות האחרות, מבוססות בעיקר על חיילים “זמניים” בשרות חובה-כפוי קצר ומתקצר.
הוויכוח הלא-סוער בין תומכים לבין מתנגדים להסבתו של צה”ל לצבא מקצועי תופס מקום זניח בקשת המחלוקות והדעות בציבור. הדיון והמחשבה המושקעים ברעיון נמצאים ביחס הפוך לחשיבותו של צבא מקצועי לביטחון הלאומי.
צה”ל מקצועי הוא צבא שכולו “צבא קבע” ומבוסס על מתנדבים שמשרתים תקופה ארוכה (בערך 15 שנים) בכפוף להסכם אישי עם הצעיר המתנדב. הצעירים המתנדבים לא חייבים בהכרח להתגייס בגיל 18 (גם צעיר בן 26 יוכל להתגייס, או אף מבוגרים שיתגייסו למקצועות שאינם לחימה). המתנדבים לשרות צבאי מתחייבים גם לשירות מילואים ויקבלו קצבת מילואים חודשית נמוכה (לא זניחה) עבור היותם בכוננות-מילואים כאזרחים.
צה”ל מקצועי יתגמל את חייליו ביחס ישר לסיכון בשרות, אך גם ביחס ישר לצורכי הצבא (בתחרות על כוח אדם איכותי מול הסקטור האזרחי). משכורתו של חייל קרבי תהיה מהגבוהות במשק – גבוהה מזו של וותיקי חברת חשמל… משכורתו של מהנדס תוכנה צבאי תהיה די גבוהה כדי ששיעור המתגייסים יתאים לצורכי הצבא.
לא נדון כאן ביתרונותיו של צבא קבע כתחליף לשרות צבאי כפוי. דיון נרחב ניתן לקרוא בפרק “צה”ל – פער בין מציאות לתדמית” כאן באתר.
בצה”ל כמעט ואין לוחמים בשרות קבע. המעטים הם לוחמים שהתחייבו לשרות קבע קצרצר, בתום שירות החובה, במסגרת התנדבותם ליחידות קרביות מיוחדות או כהמשך לקורס קצינים או ל”הטבה” אחרת שהוענקה להם. מספרם של קציני-שטח לוחמים בשרות קבע (מפקדי גדודים וחטיבות), מטבע הדברים נמוך עוד יותר.
ניתן לומר בהכללה כי הלוחמים המקצועיים הכמעט יחידים בצה”ל, הם טייסי חיל האוויר שמשרתים שנים ארוכות בצבא קבע במקצועם, אחרים משרתים בחיל הים. ישנם לוחמים מקצועיים מעטים גם במסגרות אחרות.
המקצוענים הכמעט יחידים בשטח
מדהים, הכוח הלוחם המקצועי היבשתי היחיד שעומד לרשות מדינת ישראל הוא הימ”מ (וויקפדיה עברית). יחידה קטנה המונה כ- 200-250 לוחמים בלבד. כמובן שקיימות מסגרות לוחמות נוספות, אך למרות מסירותם של החיילים והקצינים הסדירים מדובר בכוחות שמבוססים על חיילים “זמניים” בשרות חובה. בזמן שירותם הקצר והמתקצר בקביעות, בלתי אפשרי שירכשו ניסיון צבאי של ממש עד לטיול לתאילנד או לדרום אמריקה. שירותם במילואים זניח מבחינה מקצועית – אין להניח שהניסיון המקצועי שלא רכשו בשירות החובה ישתפר במהלך שירות מילואים שנתי של מספר ימים שלעתים קרובות אפילו לא קיים.
עיקר הניסיון המעשי שרוכשים גדודי החובה הוא התנסות מול מיידי אבנים וזיקוקי דינור.
היחידה הלוחמת המקצועית היחידה, הימ”מ, מועסקת בפעילות מבצעית כמעט על בסיס יומי. ראשי מערכת הביטחון מצביעים מעשית בעד צבא לוחם מקצועי, אך בהזדמנויות שונות הביעו עמדות הפוכות תוך היצמדות לא-מובנת לדגם של צבא כפיה-חובבני בו גדלו וממנו צמחו.
אבל במציאות חובקת-אש, הם מעדיפים להטיל כמעט כל משימה בעלת סיכון גבוה והיתכנות ללחימה מורכבת של ממש על הימ”מ.
אחת הראיות הטריות להעדר חלופה מוצלחת ללוחמים מקצועיים היא הפשיטה בקסבה של שכם על דירת מסתור של חבורת המחבלים המכנה עצמה “גוב האריות“. הפשיטה התבצעה ימים ספורים לפני הבחירות לכנסת (2022). הרמטכ”ל כוכבי, שר הביטחון גנץ וראש הממשלה לפיד ידעו בוודאות כי כישלון מבצעי בשכם עלול בסבירות גבוהה גם לגרור מפלה מוחצת בבחירות.
בנסיבות של סיכון פוליטי בנוסף למבצעי, לא ייתכן שיטילו את משימת הלחימה על יחידה צה”לית מובחרת ככל שתהיה – הביצוע הוטל על לוחמים מקצועיים! משימת האבטחה ההיקפית, במעגל המרוחק מאזור הקרב, בו הסיכון מופחת יחסית, הוטלה על גדודי “גבעתי” – חיילי חובה לא-מקצועיים.
צה”ל חייב להפוך לצבא לוחם מקצועי של ממש. אפשר להתחיל כבר מחר ביחידות המובחרות של צה”ל כפיילוט – השרות בסיירת מטכ”ל-שלדג-שייטת, חטיבת הקומנדו – לא נכפה על הלוחמים – שירותם התנדבותי גם היום. מייד עם תום מסלול ההכשרה הממושך ביחידות אלה יתחיל שרות קבע ארוך ובשכר גבוה מאד.
Even if the freezer תקנה might have been a noble idea when it started. (Mori V’Rabi holds it’s wrong to force Bachurim to be עובר על דברי חז”ל) However, by now it undoubtedly is part of the cause for adding to the misery of the thousands of parents who have daughters to marry off.
Widening the age gap an additional 4-5 months creates hundreds of Agunos, girls who will never get married.
Every Shadchan for Yeshivish families will tell you that in his/her inventory there are at least 4-5 times as many girls than boys.
Narrowing the age gap between boys & girls, will increase the Shadchan’s inventory of boys and will enable more girls to get married.
IMAGINE If all the Bachurim stuck in the freezer were released right at the beginning of the Zman and added to the inventory of the Shadchanim how it will improve the situation.
The מהרש”א explains the Gemoro (Shabbos 31) that לאחר מאה ועשרים one of the first questions one will be asked is ? עסקת בפריה ורביה It doesn’t say קיימת but עסקת because one will be asked if he was busy helping others get married.
All those who want to be able to answer כן,עסקתי בפריה ורביה should get involved in helping to solve the catastrophic Shidduch crisis.
Being lectured to, condemned, ridiculed and hated by elitist bullies is bad enough on a single day or for one issue.
This behavior went on for over two and a half years, for nearly a thousand days, in a thousand ways. The economic, social, interpersonal, and educational costs associated with the idiotic mandates and unscientific policies will last a lifetime for many, and certainly shortened the lifetimes of many more.
The suggestion printed by the WEF-loving, pro-war lefties at The Atlantic is that they and their global team of unscientific lemming-like nanny-state bullies – just possibly – were a bit misinformed (not their fault) in 2020/21 regarding masking, untested genetic injections, and actual death rates, etc (not their fault). This bully squad accepted without question the lies their government told them (not their fault). They not only eagerly, but radically and angrily defended and promoted those lies (partly their fault).
They hope we understand that it wasn’t entirely their fault, and that they are still smart and educated. They really just wanted to live and survive a flu-like disease with a death rate comparable to any other bad flu – and their nagging and incoherent jammering and name-calling was just so we also wouldn’t die – unless we refused the experimental free required shot and continued to live our lives and try and keep our businesses open, then if we died it was kind of funny to them.
Their excuse was fear, but in reality it was not fear at all, and nor was it hate although it looked like it. It was contempt from Day One. Leftover contempt from the Trump era, pumped up and recirculated via a government over-response to a disease that now we understand to have been created via gain of function in a government lab by American scientists, including several who had close personal and professional relationships with Fauci. It was individual contempt, political contempt, and institutional contempt for the masses as demonstrated by the Gates Foundation and its compadres, the Democratic Party, and numerous government aligned institutions and industries.
Emily Oster wants us to forgive each other, but it isn’t hate they dished out to us. If it had been, that hate might be forgiven. If they hated us because they didn’t know any better – and now they don’t hate us anymore because they know better – well, that can be forgiven.
However, contempt is not something that can be “forgiven” by the formerly contemptible. Their contempt for us has nothing to do with us, and it isn’t our problem. Their contempt for us should be eliminated – not by our “forgiveness” which is irrelevant – but by their own internal change, their own decisions, individually, that we are at least their equals, and quite possibly, in the case of the COVID policy fiasco, examples they could and should have followed, rather than condemned.
