ללא מחבר No Author

הרב החסיד ר’ שמשון אלבוים הי”ו: מקומם של חרדים בהר הבית

החרדי שעולה להר הבית וחושב על חידוש הקורבנות ובנין בית המקדש • ריאיון

הוא מכהן כראש כולל ומנהל הר הבית, הוא אחראי על יותר מאלף חרדים – מכל הזרמים במגזר, שעולים להר הבית, וכן, הוא כבר חושב על חידוש הקורבנות ובניין בית המקדש | ישראל שפירא בריאיון נוקב ומעמיק עם הרב החסיד ר’ שמשון אלבוים (חרדים)

ישראל שפירא | כיכר השבת | ל’ בחשוון | 24.11.22

הרב החסיד ר’ שמשון אלבוים מכהן כראש כולל ומנהל הר הבית, שאחראי לא רק על עשרות אלפים עולים בשנה להר הבית, אלא על יותר מאלף חרדים מסָלְתָּהּ וְשַׁמְנָהּ של הזרמים השונים בציבור החרדי שעולים להר הבית. בשיחה מעמיקה ונוקבת עם ישראל שפירא הוא מסביר למה הם עולים, האם זה מותר ומדוע הוא רוצה לבנות את בית המקדש…

הריאיון המלא

אחרי הניצחון הענק של המפלגות החרדיות. האם אתה מצפה מחברי הכנסת החרדים, שיעזרו לך ולחברך, בסוגית העלייה להר הבית?

“אין לי ציפיות מהם. הם שלוחי ציבור של הציבור החרדי ונבחרו כדי לעזור לציבור החרדי ולחיקוקי יהדות כפי שהציבור החרדי רואה זאת. למרות שיש כיום יותר מאלף חרדים שעולים להר הבית, אלו עדיין יחידים במושגים אלקטוראליים. ככל שמספר העולים החרדים להר הבית יעלה, כך הסיוע של הנבחרים החרדים בעניין יתעצם.

“כרגע הדרישות הן מממשלת ישראל. היא זו שצריכה לאפשר ליהודים חופש דת בהר הבית. את הזכות להתפלל ולהשתחוות, להניח תפילין ולהתעטף בטלית. נטילת לולב ותקיעת שופר שהן מצוות מיוחדות לקיימן לפני השם. ובהדרגה אף לקיים את מצוות הדלקת המנורה בכל לילה, והקטרת קטורת בוקר וערב. בשלבים הבאים חידוש העבודה ובניין בית המקדש כמצווה עלינו בתורתנו לנח”ר לקב”ה, שכבר 2000 שנה בת קול מצטערת אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם”.

הגולש הממוצע ב’כיכר’ שקורא את המשפט האחרון שלך, עלול לתהות האם אתה לא הוזה בהקיץ. אתה באמת מאמין רציונלית שבית המקדש יבנה תחת שלטון נתניהו?!

“אם מרן החתם סופר וחמיו הגאון רבי עֲקִיבָא אֵיגֶר ניסו לחדש את עבודת המקדש בזמן הטורקים, וקדם להם רבנו אֶשְׁתוֹרִי הַפַּרְחִי שמספר על בעלי התוספות שעלו לארץ ישראל כדי לחדש את הקורבנות בתקופה הממלוכית, ובימי התנא רבי יהושע בן חנניה שהחלו לחדש את בנין בית המקדש בתקופת הרומאים, ברור שזה אפשרי, מותר ומצווה גם לנו.

“בל נשכח שגם בית המקדש השני נבנה בתקופת שלטון כורש הפרסי. אין שום סיבה לכך שבתקופת נתניהו לא ניתן לחדש את העבודה אחרי שעם ישראל חזר לארצו וביתו, והשי”ת נתן בידי העם היהודי את הר הבית ואת אחת מהמדינות הכי חזקות בעולם, למה שלא נרצה ונצפה?!

“האמת היא שבעידן הדמוקרטי זה תלוי עוד פחות בשלטון, ויותר מתחשבים ברצון העם. כמה שהאזרחים ידרשו מלמטה כך הרשויות יתנו יותר”.

ועדיין, למרות התשובה הנהדרת שלך, עם מקורות רבותינו שניסו לחדש את עבודת המקדש תחת שלטון נכרי, אני בטוח שרוב הגולשים בטוחים שזה לא נורמלי לחשוב כיום על חידוש הקורבנות ובנין בית המקדש…

“אני לא בטוח שאתה משקף את דעתם של הקוראים. מנין לך שכך חושב הרוב? אבל גם סבא של אותם גולשים שחושבים שזה לא נורמלי, חשבו על מרן הרב כהנמן שהוא לא נורמלי! לעגו לו שהוא מקים ישיבות ובניינים למאות תלמידים לפני 70 שנים, כך גם על האדמו”ר מבעלזא זיע”א, והנה אנחנו רואים היום את ישיבת פוניבז’ מונה אלפי תלמידים בגבעה! את ישיבות בעלזא שפורחות בערים, כי הישיבה הגדולה לא מספיקה כדי להכיל את כולם.

“מי האמין בימיו של המהרי”ל דיסקין בעת שהיו בארץ ישראל פחות משלושים אלף יהודים בלבד, על ימינו שיחיו בארץ יותר משבעה מיליון יהודים?! מי האמין באותם שנים שבימינו יבנו בתי מדרש מפוארים כגור, בעלזא, ויזניץ, לתפארה?!

“מי שחשב באותם שנים כך, הוכרז כמשוגע לחלוטין, וכך רבים חשבו על העיתונאי בנימין זאב הרצל כשפרסם את ספרו ‘מדינת היהודים’.

“אנחנו יודעים שכל הרבנים והאדמו”רים שתמכו בעלייה לארץ ישראל, ושלחו חסידים, נחשדו בשלל חשדות. החל מאי שפיות, ועד לחיסרון באמונה. כיום אנחנו רואים שצדקו ונוכחים שבזכותם נשמרה גחלת התורה והקדושה בארץ ישראל, והיא הולכת וגוברת, מעוררת ומאירה גם את העם שבשדות.

“כולנו מכירים את המדרשים שבניין בית המקדש קודם לביאת המשיח, כמדרש חז”ל בשיר המוכר: ‘בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על הגג של בית המקדש, והוא משמיע להם לישראל ואומר להם: ענוים! הגיע זמן גאולתכם!’[1] וכך מפורש גם בתלמוד הירושלמי מס’ מעשר שני שבנין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וגם בתלמוד בבלי במס’ כתובות מבאר רש”י שבנין בית המקדש הוא מעשי ידי צדיקים וכך גם רש”י ביחזקאל על פסוקי נבואת בנים הבית כותב “שיידעו לעשותם לעת קץ”. הרי לנו מקורות רבים שבניין בית המקדש העתיד יבנה בידי אדם ועוד קודם לביאת משיח צדקינו!”.

למרות המקור הנפלא ממסכת זבחים (שיוסי גרין הלחין לו שיר נפלא), כת”ר מודע שההשקפה החרדית הקלאסית, מאמינה שביאת משיח הוא קודם לבניין בית המקדש, ולא שאנחנו נקים אותו. ולא עוזר לצטט מקורות לגישתך, שכן יש מקורות סותרים…

“אף אחד מאתנו לא מתיימר להכתיב איך ייראו ימות המשיח, “שלא ידע אדם איך שיהיו, עד שיהיו” כלשון הרמב”ם. אנחנו לא קובעים לקב”ה את סדרי הגאולה. ויבוא המקדש מכל מקום. מה שאנחנו מצווים זה לקיים תרי”ג מצוות כמו שכתוב בתורה ובנין בית המקדש זה אחד מתרי”ג המצוות שכולנו מחוייבים בהם.

“יתירה מכך: המצוות התלויות במקדש תופסות כחצי מתרי”ג המצות. בלעדיהם התורה שלנו חסרה מאוד מאוד. מעולם לא עלה על דעתו של פוסק כל שהוא אורתודוקסי שמצוות המקדש בטלות בגלל אותו ‘מדרש’ שבית המקדש ירד משמים.

“הרמב”ם, הסמ”ג, הסמ”ק וכל רבותינו מוני המצוות, מונים את בנין בית המקדש ואת כל המצוות התלויות במקדש, כמצוות לדורות שאנחנו חייבים בהם בכל דור ודור. כפי שכותב האור החיים הק’ שגם בגלויות אנו חייבים בבניין בית המקדש, אלא שמוגבלים אנו לעשותם במקום אחד בהר הבית.

“ברור כמובן שבתקופה שאי אפשר לקיים מצוות, אז “אונס, רחמנא פטריה”.  כמו שאבותינו נמנעו מקיום מצוות בספרד כששלטה בה האינקוויזיציה או ברוסיה הצארית והקומוניסטית או תחת המגף הנאצי. אבל בימינו שיש שלטון יהודי, אם העם ידרוש זאת, זה יהיה.

“שוב אני מזכיר לכל מי שאהבת המקדש בוערת בקרבו: ככל שיהודים רבים יעלו להר הבית, יביעו את כיסופם למקום ולחידוש העבודה כך השלטון יאפשר שם את קיומם של יותר ויותר מצוות. כשם שכבר כיום השלטון מאפשר לקיים שם תפילות שקטות, לאחר שכעשרת אלפים יהודים עולים למקום כהלכה בקדושה ובטהרה. זה תלוי בנו. בהתעוררות הציבורית, באתערותא דלתתא. כמו שמרנא הגרי”ש אלישיב כותב בספרו דברי אגדה, שכל עניינו של בית המקדש היא לא שהוא צריך לבית, אלא לבחון את מידת האהבה והרצון שיש לנו אליו, להשרות שכינתו בתוכנו”.

אתה מהנקודה שלך, בתור אחד שעלית להר הבית מאות פעמים. איך אתה מתייחס לשכן שלך ה”בעלבת”, שלא מעיין בספרות ההלכה, והוא רק קורא כותרות של עיתונים יומיים וסיכומי שיעורים של רבנים ראשיים, ולכן הוא שבטוח שאתה עובר על איסור כרת רח”ל. נח לך עם ההרגשה הזו?

“כהרגלם של אנשי תקשורת, אתה קצת מגזים. אולי זה היה נכון בעבר. כיום כל חרדי שני יודע שאין דבר כזה כרת בהר הבית. כרת זה רק בעזרה. האבני נזר הרי כותב על מי שסבור שיש כרת בהר הבית שהוא “מביא לידי גיחוך”. רבנים וראשי ישיבות רבים תומכים בעליה להר הבית. שכנים שלי בוודאי מכירים את הסוגיה ברמה מסויימת, כזו או אחרת, ואף אחד מהם לא חושב שהעולה להר הבית חייב כרת. ובכלל מה לו לאדם להתעסק עם דעת שכניו. אנחנו עובדים את בורא עולם לא את השכנים. בדרך התורה נלך לקדש שם שמים.

“יתירה מזו. אלף החרדים שעולים כיום להר הבית, רובם המוחלט התייעצו עם רבנים לפני שעלו, והחלו לעלות רק אחרי שקיבלו את ברכתם. מתוך כך גם שכניהם וקהילותיהם יודעים שאין בכך לא כרת ולא איסור. המעגל השני שאינו מודע לכך, גם הוא סבור רק שזה ענין “שנוי במחלוקת”. וככל שיותר יהודים עולים, כך ההלכה הולכת ומתלבנת בקרב קהלים רחבים יותר. כיום כבר גם עיתונאים רבים יודעים וכותבים שיש מקומות המותרים בכניסה, גם לדעת הרמב”ם שסבור שהקדושה נשארה גם בחורבן הבית. אגב, לדעת הראב”ד מאז החורבן אין שום איסור כרת בהר הבית. גם לא במקום העזרה ובקודש הקדשים.

“מקום העזרה תופס מהר הבית של ימינו שטח של בין 3 ל-5 אחוזים. רק בהם אסור להיכנס ללא טהרת אפר פרה. שינוי הגודל תלוי אם נוקטים בגודל האמה כשיעור הגרח”נ או כשיעור חזו”א. בתשעים וחמש אחוז מהר הבית מותר לטמא מת להיכנס במורא מקדש, לאחר טהרה במקווה וחליצת נעלי עור כביום כיפור. אז נכון שיש מי שלא יודעים למקם את האחוזים הבודדים הללו, זה מזכיר את הגמ’ בשבועות על בן בבל שנעלם ממנו מקום המקדש. אבל כל מי שחקר פעם את הטופוגרפיה של הר הבית, או נכנס לשם וראה במו עיניו את ההר מראשו ומפלסיו, אינו יכול שלא לקבל את דברי הרדב”ז שהתיר בשופי את הכניסה להר הבית מלבד לשטח העזרה לפי המשנה במידות”.

זה נכון שיש נציגים של הישוב הישן והפלג הירושלמי תלמידי הגר”ש אוירבך בירושלים שעולים להר הבית?

“ברור שיש, זה הרי התפרסם בקווים בשנים עברו כשזה עוד היה חידוש. להר הבית עולים יהודים מכל המגזרים, זו הרי עיר שחוברה לה יחדיו, “שעושה כל ישראל חברים”. כל חילוקי המפלגות והמגזרים קיימות עד הכותל. זכיתי לעלות להר הבית עם חסיד גור וחסיד הגר”ש אלתר יחדיו, עם רב מפוניבז’, מגרודנא וממעלות התורה יחדיו. ההתעוררות וההשתוקקות אוחזת בכולם, בלי הבדלים”.

האם אתה מרגיש שמתנגדי העלייה להר הבית בימינו, בסתר ליבם אינם מצפים לחידוש “עבודת הקרבנות”, כי הם אינם מתחברים רגשית לטקס שנראה כאטליז, וכפי עדותה של תיירת נכרית בשם מרגרט תומאס שביקרה בירושלים בחג הפסח תרנ”ה (1895), וכתבה ביומנה בהאי לישנא:

“יהודי אשכנזי הסביר, שרוב היהודים אינם מצפים לחידוש הקורבנות, שהותקנו רק כדי לתת סיפוק למושגים של עם, שאך זה נגאל מעבודה זרה. הכבש של פסח נשחט- לפי דבריו- כדי להבליט שנאתם להערצת החיות אצל המצרים[2]“.

וכבר מצינו ברמב”ם: “היה הנוהג המפורסם בעולם כולו הרגיל אז הקרבת מיני בעלי החיים. לפיכך לא חייבה חכמתו יתעלה שיצווה אותנו בעזיבת כל מיני העבודות הללו ולהזניחם ולבטלם, לפי שזה היה אז מה שלא ייתכן לקבלו לפי טבע האדם. ולפיכך הניח אותם מיני העבודות, והעבירם מהיותם לנבראים ולדברים דמיוניים – לשמו יתעלה” (‘מורה נבוכים’ חלק שלישי פרק לב, בקיצורים), שממנו מובן משמעות “אחרת” ב”עבודת הקורבנות”…

“חלילה. לא מצאתי יהודי ירא שמים שיאמר כך. גם הרמב”ם שנותן טעמים למצוות, ואומר שהקורבנות נאמרו לעם ישראל בזמן שהוא היה קשור לעבודת אלילים, לא אמר לרגע שמדובר בטעות או במצוות מיותרות חלילה. גם הסברו על אז עדיין שייך כיום. נפש האדם ויצריו לא השתנו, ולא עברו טרנספורמציה מאז. ברור שגם כיום מצוות הקורבנות בתוקפם. הם נותנים מענה לצורך נפשי גם כיום, כי יש צורך בפולחן לכל אדם באשר הוא.

“צא וראה את רבבות אלפי ישראל הכמהים לכל מיני טקסי קודש. ולהבדיל את אלו הנוהרים לטקסים אליליים בשדות זרים, רק בגלל שהיא נמנעת מאיתנו במקום מקדשנו. אני רואה ברוחי מעמדי קודש בבית המקדש, בו ראש ישיבה ליטאי חבוש בפארק, ואדמו”ר חסידי לבוש קָפּוֹטָה מתרגשים לראות כהנים במעמדם, שוחטים פרים וכבשים, עולות ותמידים, כדי להתקרב אל השם במעשים ולא רק במילים, משתוקקים לאכול שיריים מקרבנות השם תודות ושלמים. ואת החוטאים רצים אל הכהנים עם חטאות לכפר ולמרק  כל חטא ועוון בהתקרבות מחודשת אל הקודש.

“לא רק שנפש האדם לא השתנתה מאז מתן תורה, אנחנו גם ממשיכים לשחוט ולאכול פרים וכבשים כמאז. כפי שאז העם חפץ בכך, גם בימינו כך. גם הרמב”ם עצמו לא העלה על דעתו לומר שמצוות המקדש בטלות כיום חלילה. זוהי בורות לחשוב כך. הרמב”ם עצמו שכתב את ‘המורה’, כתב ביד החזקה את הלכות בית המקדש בפירוט רב. ואגב כרת, הרי הרמב”ם פוסק גם כיום שכל מי שנמצא בירושלים בי”ד בניסן ולא מקריב קרבן פסח במזיד, חייב כרת רח”ל. אדמו”רים ויראים היו מתחמקים להיות בדרך רחוקה, כדי שלא לעבור על כך אפילו באונס.

“אגב, אפילו על גזירות חז”ל למדנו ש”בטל טעם לא בטל דבר”, כל שכן שמצוות התורה אינן בטלות כאשר הטעם שנראה לנו בהן, אולי לא שייך בימינו. ואם את מצוות ברית המילה אנחנו ממשיכים לקיים בשמחה, למה שמצוות הקרבנות ייראו לנו מוזרות. כל עוד העם אוכלים ושותים בשר ויין, ומביאים מנות ומנחות וסידורי פירות למי שמבקשים להודות, למה נגרע לבלתי הקריב את קרבנות השם במועדם?”.

תודה רבה

[1] פסיקתא רבתי פיסקא לו, מובא בילקוט שמעוני ישעיהו רמז תצט, זבחים קז ע”ב

[2] מיכאל איש שלום, מסעות נוצרים לארץ ישראל, עמ’ 828.

מאתר כיכר השבת, כאן.

Elected Politicians Don’t Usually Hold True Power…

The All-Important Doorman

By Jeff Thomas
International Man

October 18, 2022

Picture this: A tribal leader from a distant country visits the US. He’s brought to a large apartment building in New York City. When he gets out of the car, he looks up at the great building and is quite impressed. A uniformed doorman exits the foyer and comes out on the sidewalk. The tribesman sees the gold braiding and brass buttons of his coat and immediately decides that this is a very important person. Again he looks up at the building and says to the doorman, “This is a very great home you have. You must be very important indeed.”

Of course, if we were present, we might chuckle at the tribesman’s naiveté. The owners of such a great building would never greet people at the entrance. They leave such trivial tasks to hired servants, whilst they run the real business without ever needing any direct contact with visitors as they enter the building. And, in addition, doormen come and go – they are, after all, disposable. The owners – those who control what happens in the building – retain their positions over the long term… and may remain anonymous, if they so choose.

We find this simple concept easy enough to understand, and yet we chronically have difficulty in understanding that, in most countries, the president, or prime minister, is not by any means the man who makes the big decisions in the running of the country.

We assume that, because we were allowed to vote for our leader, he must actually be our leader. But, as Mark Twain has at times been credited as saying, “If voting made any difference, they wouldn’t let us do it.”

Similarly, the man whose family took over the financing of Europe, Meyer Rothschild, said, “Permit me to issue and control the money of a nation and I care not who makes its laws.” His family has been calling the shots for centuries, but like the owners of the apartment building, they keep a low profile.

Remarkably, most people will nod their heads at the above quotes, yet somehow still imagine their elected leader to be in charge.

Most anyone will accept that the voting system in their country has been corrupted in one way or another and it’s even more likely that they’ll acknowledge that the central banks control the flow of money. Yet, they persist in believing that, even if elections are financed by the big banks, the military industrial complex, Big Pharma, etc., somehow, those who are elected remain loyal to the voters, not to those who paid for their election.

And, they imagine these elected members to be running the show.

Further, whilst they often acknowledge that the political party that they oppose is bought and paid for, they prefer to think that the one they favour is not.

Continue reading…

From LRC, here.

Thanksgiving: Look to the Past

Thanksgiving and Marginal Utility

By 

November 22, 2000

This phrase appears in many of the psalms, but when you find the same phrase three times in a row, you can safely conclude that the writer was trying to make a point, and he thought the point was important. I know of no passage in the Bible where any other phrase appears three times in succession.

Thanksgiving Day is an old tradition in the United States. Although it was not the first such thanksgiving feast, the holiday had its origins in Plymouth Colony, in the fall of 1621, when the Pilgrims who had survived the first year invited Chief Massasoit to a feast, and he showed up with 90 braves and five deer. The feast lasted three days.

There had been a thanksgiving day of prayer and a feast in Maine in 1607. The tiny colony was abandoned a year later. There had also been a thanksgiving service in Jamestown in 1610, but it did not involve a feast.

The first official Thanksgiving Day was celebrated on June 29, 1676 in Charlestown, Massachusetts, across the Charles River from Boston. But Gov. Jonathan Belcher had issued similar proclamations in Massachusetts in 1730 and in New Jersey in 1749. George Washington proclaimed a day of thanksgiving on October 23, 1789, to be celebrated on Thursday, November 27. In 1863, Abraham Lincoln officially restored it as a wartime measure. The holiday then became an American tradition. It became law in 1941.

Lincoln was a strange contradiction religiously. He was a religious skeptic, yet he invoked the rhetoric of the King James Bible — accurately — on many occasions. His political rhetoric, which had been deeply influenced by his reading of the King James, was often masterful. For example, when he spoke of the cemetery of the Gettysburg battlefield as “this hallowed ground,” using the King James word for holy, as in “hallowed be thy name,” he was seeking to infuse the battle of Gettysburg with sacred meaning — a use of religious terminology that was as morally abhorrent as it was rhetorically successful. It is the sacraments that are sacred, not monuments to man’s bloody destructiveness. In that same year, 1863, he used biblical themes in his October 3 Thanksgiving Day proclamation.

It is the duty of nations as well as of men to own their dependence upon the overruling power of God; to confess their sins and transgressions in humble sorrow, yet with assured hope that genuine repentance will lead to mercy and pardon; and to recognize the sublime truth, announced in the Holy Scriptures and proven by all history, that those nations are blessed whose God is the Lord.

He went on, in the tradition of a Puritan Jeremiad sermon, to attribute the calamity of the Civil War to the nation’s sins, conveniently ignoring the biggest contributing sin of all in the coming of that war: his own steadfast determination to collect the national tariff in Southern ports.

In his proclamation, he made an important and accurate theological point.

We have been the recipients of the choisest bounties of heaven; we have been preserved these many years in peace and prosperity; we have grown in numbers, wealth and power as no other nation has ever grown.

But we have forgotten God. We have forgotten the gracious hand which preserved us in peace and multiplied and enriched and strengthened us, and we have vainly imagined, in the deceitfulness of our hearts, that all these blessings were produced by some superior wisdom and virtue of our own. Intoxicated with unbroken success, we have become too self-sufficient to feel the necessity of redeeming and preserving grace, too proud to pray to the God that made us.

This observation leads to the same question that Moses raised long before Lincoln’s proclamation: Why is it that men become less thankful as their blessings increase?

Less than a decade after Lincoln’s proclamation, three economists came up with the theoretical insight that provides an answer.

Marginal Utility Theory

In the early 1870s, Carl Menger, William Stanley Jevons, and Leon Walras simultaneously and independently discovered the principle of marginal utility. Their discovery transformed economic analysis.

They observed that value, like beauty, is subjectively determined. Value is imputed — a familiar Calvinist theological concept — to scarce resources by the acting individual. Other things remaining equal, including tastes, the individual imputes less value to each additional unit of any good that he receives as income. This is the principle of marginal utility.

This can be put another way. We can say that each additional unit of any resource that a person receives as income satisfies a value that is lower on that individual’s subjective scale of value. He satisfied the next-higher value with the previous unit of income.

This provides a preliminary solution to the original question. I call this solution the declining marginal utility of thankfulness. People look at the value of what they have just received as income, and they are less impressed than they were with the previous unit of income. They focus on the immediate — “What have you done for me lately?” — rather than the aggregate level of their existing capital. They conclude, “What’s past is past; what matters most is whatever comes next.”

Modern economic theory discounts the past to zero. The past is gone; it is not a matter of human action. Whatever you spent to achieve your present condition in life is no longer a matter of human action. The economist calls this lost world “sunk costs.”

There is a major problem in thinking this way. It is the problem of saying “thank you.” The child is taught to say “thank you.” He is not told to do this because, by saying “thank you,” he is more likely to get another gift in the future. He is taught to say “thank you” as a matter of politeness.

I am sure that there is some University of Chicago-trained economist out there who is ready to explain etiquette as a matter of self-interest: “getting more in the future for a minimal expenditure of scarce economic resources.” And, I must admit, people who never say “thank you” do tend to receive fewer gifts. Or, as Moses put it, “And thou say in thine heart, My power and the might of mine hand hath gotten me this wealth. But thou shalt remember the LORD thy God: for it is he that giveth thee power to get wealth, that he may establish his covenant which he sware unto thy fathers, as it is this day” (Deuteronomy 8:17—18). But Moses added an “or else” clause: “And it shall be, if thou do at all forget the LORD thy God, and walk after other gods, and serve them, and worship them, I testify against you this day that ye shall surely perish” (verse 19). Gary Becker would no doubt put it differently, but the point regarding reduced future income is the same: lower. Maybe way, way lower.

The problem is, we look to the present, not to the past. We look at the marginal unit — the unit of economic decision-making — and not at the aggregate that we have accumulated. We assume that whatever we already possess is well-deserved — merited, we might say — and then we focus our attention on that next, hoped-for “util” of income.

As economic actors, we should recognize that the reason why we are allocating our latest unit of income to a satisfaction that is lower on our value scale is because we already possess so much. We are awash in wealth. We are the beneficiaries of a social order based on private ownership and free exchange, a social order that has made middle-class people rich beyond the wildest dreams of kings a century and a half ago. Or, as P. J. O’Rourke has observed, “When you think of the good old days, think one word: dentistry.”

About half of the Pilgrims who arrived in Plymouth in 1620 were dead a year later. The Indians really did save the colony by showing the first winter’s survivors what to plant and how to plant it in the spring of 1621. The Pilgrims really did rejoice at that festival. They were lucky — graced, they would have said — to be alive.

So are we. Ludwig von Mises wrote in Human Action (VIII:8) that social Darwinism was wrong. The principle of the survival of the fittest does not apply to the free market social order. The free market’s division of labor has enabled millions of people to survive — today, billions — who would otherwise have perished.

So, give thanks to God today, even if your only god is the free market. You did not obtain all that you possess all by yourself. The might of your hands did not secure it for you. A little humility is in order on this one day of the year. Yes, even if you earned a Ph.D. at the University of Chicago.

November 24, 2005

Gary North is the author of Mises on Money. Visit http://www.freebooks.com.

From LRC, here.