The King of Israel Is Not XYZ, But the TORAH!

Writes Rabbi Hirsch (Devarim 33:5).

The human we call “king”, when and where active, is merely its first subject:

ויהי בישרון מלך – התורה נעשתה למלך בישורון. היא לבדה הכוח המולך, המצווה והמושל בישראל. אפילו מלכי ישראל היו תחת שלטונה: המלך היה צריך להיות רק נתין התורה הראשון במעלה לדוגמא ולמופת. בזכות שלטון התורה, יהפוך ישראל ל״ישורון״: ראוי לחזון ייעודו המוסרי; לפיכך נאמר כאן ״בישרון״ (השווה פירוש לעיל לב, טו).
על אף שהנושא של ״ויהי״ הוא ״תורה״, ״ויהי״ הוא לשון זכר, הנגרר אחר הנשוא שם־העצם ״מלך״. ובלאו הכי, הפועל ״היה״ רגיל לבוא בלשון זכר בפסוקים של סיפור: ״ויהי ברכת ה׳⁠ ⁠״ (בראשית לט, ה), ״כי יהיה נערה בתולה״ (לעיל כב, כג) ועוד.

Why Wise Men Often Need to Play Dumb

Possessing humility and fear of Heaven, as Chazal say (Chulin 5b), והכתיב אדם ובהמה תושיע ה'” ואמר רב יהודה אמר רב, אלו בני אדם שהן ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה, one must be careful about the result of one’s words per שמא מתוכם ילמדו לשקר, and other examples.

Someone once went to a rabbi and asked him an awkward question about Arayos, “for an anonymous friend”. The rabbi responded: I don’t understand why your friend had to go to the trouble of sending you in his name when he could just as well have come himself and told me he was asking for an anonymous friend…

Haha! Very clever. (I think the story happened face-to-face, not by letter, per the famous Iggros Moshe and Be’er Moshe: Jews asking what’s worse, Niddah or Goya?) But, now what? Do you think that fellow will ask again? Worse, what about those who merely heard this rabbi at the time, or of this same story later – might they now think twice about asking this rabbi an important question?

This is called being “too clever by half”.

How to Support Jewish Pioneers Even From Chutz La’aretz: Give Them BUSINESS!

Lev HaOlam is an organization that supports local Jewish business owners in Judea and Samaria who are suffering because of the anti-Israel Boycott, Divestment, and Sanctions (BDS) movement.

Lev Haolam gives pro-Israel individuals the opportunity to support these Jewish pioneers and their families through our Surprise Monthly Package Project. Members of Lev HaOlam receive monthly packages filled with products produced by the families and small businesses of Judea and Samaria.

See more about Lev HaOlam here.

מאבקי משמורת הילדים בכלל *איסור* גניבת נפשות של עשרת הדברות

זכינו לפני כמה ימים להעלות לכאן את הספר החשוב “הדבר השמיני”, שעיקרו עוסק בעין איסור גניבת נפש. לשון הרמב”ם (הלכות גניבה ט’ ב’), אין הגנב חייב מיתת חנק עד שיגנוב את הישראל ויכניסנו לרשותו וישתמש בו וימכרנו לאחרים שנ’ והתעמר בו ומכרו.

וכבר הערנו במקו”א, שלע”ד מצוי שגיוס בכפיה לצבא ומאסר בכלא הם בכלל הלאו הזה. אבל מדי עברי בספר גיליתי שיש עוד איסור, אם כי לא לאו גמור, הנעוץ במאבקי משמורת הילדים בין הורים גרושים, כשהוא נעשה ע”מ להשיג יתרונות שלא כדין השו”ע, בעיקר כספיים (ראה ספר “גיטי הכזב” עמ’ 61 בפרטי הדינים בזה).

אמנם מצד הדין, אין כאן חיוב חנק, שכן כתב הרמב”ם (שם הלכה ג’) “נשתמש בו ומכרו לאחד מקרוביו של גנוב כגון שמכרו לאביו או לאחיו הרי זה פטור, שנ’ גונב נפש מאחיו, עד שיבדילנו מאחיו ומקרוביו במכירה.” ועוד שם בהלכה ה’, “הגונב את בנו או את אחיו הקטן וכן האפוטרופין שגנבו את היתומים שהן סמוכין אצלם ובעל הבית שגנב אחד מבני ביתו הסמוכין על שלחנו ומלמד תינוקות שגנב אחד מן הקטנים הלומדים אצלו אע”פ שנשתמש בו ומכרו פטור שנ’ ונמצא בידו פרט לאלו שהן מצויין בידו”. אבל אכתי איסור יש בזה.

מחבר הספר מציין כבר בראשו שכ”כ בספר משנת אברהם על הסמ”ג מצוה קנד אות [ב] יג, וז”ל, “לתכופות אנו רואים זוג… שנולד להם ילד… ואחר כך הזוג מתפרד… ושהאב מתרגז על האם משום שלקחה ממנו חפצים… האב לוקח את התינוק… עד שהאם של התינוק נותנת להאב מה שתובע ממנה… ועל זה וכיוצא לזה אמרו חכמים שאין כאן דין של גניבת נפש להתחייב מיתה, הגם שיש כאן גניבת נפש וגם מכירה, כי במה שהאשה מתפשרת עם האב או עם אח הנ”ל הם מרוויחים ועשו פרקמטיא על ידי גניבת נפש”, עכ”ל. וכ”כ גם שו”ת להורות נתן חו”מ סימן קכ”ט.

וכמה עוורן ואכזריות מכניסים בעצמם ההורים בהסתת הילדים כנגד אביהם ואמם, בבחינת “כי גם את בניהם ואת בנתיהם ישרפו באש”, “ואכלתם בשר בניכם ובשר בנתיכם תאכלו”, ולא בחנם למדנו דין גנב איש ומכרו בין דין מכה אביו לדין מקלל אביו, בספר שמות (כ”א ט,ו-י”ז), “ומכה אביו ואמו מות יומת. וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת. ומקלל אביו ואמו מות יומת”.

ואף מתקיים בהם דברי המכילתא שהביא רש”י שיר השירים ד’ ה’, “שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה…, שני שדיך על שם הלוחות תאומי צביה שהם מכוונות במדה אחת וחמשה דברות על זו וחמשה על זו מכוונין דבור כנגד דבור, אנכי כנגד לא תרצח שהרוצח ממעט את הדמות של הקב”ה, לא יהיה לך כנגד לא תנאף שהזונה אחר עבודה זרה דרך אשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים, לא תשא כנגד לא תגנוב שהגונב סופו לישבע לשקר, וכו'”.

וכמה קשה הפגיעה הנפשית בילדים עצמם, כלשון הכתוב “גנב נפש”, כי נפש הוא חבל. וכשההורה השכול מגיע לבית דין, מצוי שצועק ככרוכיא ולית דמשגח ביה, כסיפא דקרא, “בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך ראות וכלות אליהם כל היום ואין לך מושיע“, ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה, ואף פעמים עד קיום ההמשך, “והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה” ח”ו.

עד כאן דליתי מעיון בחלקו הראשון של הספר “הדיבר השמיני”, את שאר הספר ניתן לראות כאן.

Is Judaism Only for Shabbos and Yom Tov?!

As in Birkas Kohanim?

See Rema O.C. 132:

ויש לומר פטום הקטורת ערב ובוקר אחר התפלה… ויש שכתבו ליזהר לומר פיטום הקטורת מתוך הכתב, ולא בעל פה, משום שהאמירה במקום ההקטרה וחיישינן שמא ידלג (ב”י בשם מהר”י וא”ח) אחד מסממנים, ואמרינן שהוא חייב מיתה אם חסר אחת מסממניה; ולכן נהגו שלא לאומרו בחול, שממהרין למלאכתן וחיישינן שמא ידלג.

Now, why don’t we suspect one omit Bris and Torah in Birkas Hamazon, while we’re at it? Even the Aruch Hashulchan (קל”ג), who often defends any and all Minhagim, strongly agrees with the Magen Avraham (סק”ה) who dissents. Actually, if one is accustomed to saying something, he makes fewer mistakes, as the Mishna Berurah notes (קל”ב סקי”ז):

שמא ידלג, ובב”י מפקפק בזה דהלא אין מיתה אלא בהקטרה לא באמירה ועוד דאין מיתה אלא במזיד לכן המדקדקין נוהגין לאמרו בכל יום [מ”א] ויש שכתבו דאותן שאין אומרין רק בשבת אין מרגלא בפומייהו כ”כ יאמרו מתוך הסידור.