זכינו לפני כמה ימים להעלות לכאן את הספר החשוב “הדבר השמיני”, שעיקרו עוסק בעין איסור גניבת נפש. לשון הרמב”ם (הלכות גניבה ט’ ב’), אין הגנב חייב מיתת חנק עד שיגנוב את הישראל ויכניסנו לרשותו וישתמש בו וימכרנו לאחרים שנ’ והתעמר בו ומכרו.
וכבר הערנו במקו”א, שלע”ד מצוי שגיוס בכפיה לצבא ומאסר בכלא הם בכלל הלאו הזה. אבל מדי עברי בספר גיליתי שיש עוד איסור, אם כי לא לאו גמור, הנעוץ במאבקי משמורת הילדים בין הורים גרושים, כשהוא נעשה ע”מ להשיג יתרונות שלא כדין השו”ע, בעיקר כספיים (ראה ספר “גיטי הכזב” עמ’ 61 בפרטי הדינים בזה).
אמנם מצד הדין, אין כאן חיוב חנק, שכן כתב הרמב”ם (שם הלכה ג’) “נשתמש בו ומכרו לאחד מקרוביו של גנוב כגון שמכרו לאביו או לאחיו הרי זה פטור, שנ’ גונב נפש מאחיו, עד שיבדילנו מאחיו ומקרוביו במכירה.” ועוד שם בהלכה ה’, “הגונב את בנו או את אחיו הקטן וכן האפוטרופין שגנבו את היתומים שהן סמוכין אצלם ובעל הבית שגנב אחד מבני ביתו הסמוכין על שלחנו ומלמד תינוקות שגנב אחד מן הקטנים הלומדים אצלו אע”פ שנשתמש בו ומכרו פטור שנ’ ונמצא בידו פרט לאלו שהן מצויין בידו”. אבל אכתי איסור יש בזה.
מחבר הספר מציין כבר בראשו שכ”כ בספר משנת אברהם על הסמ”ג מצוה קנד אות [ב] יג, וז”ל, “לתכופות אנו רואים זוג… שנולד להם ילד… ואחר כך הזוג מתפרד… ושהאב מתרגז על האם משום שלקחה ממנו חפצים… האב לוקח את התינוק… עד שהאם של התינוק נותנת להאב מה שתובע ממנה… ועל זה וכיוצא לזה אמרו חכמים שאין כאן דין של גניבת נפש להתחייב מיתה, הגם שיש כאן גניבת נפש וגם מכירה, כי במה שהאשה מתפשרת עם האב או עם אח הנ”ל הם מרוויחים ועשו פרקמטיא על ידי גניבת נפש”, עכ”ל. וכ”כ גם שו”ת להורות נתן חו”מ סימן קכ”ט.
וכמה עוורן ואכזריות מכניסים בעצמם ההורים בהסתת הילדים כנגד אביהם ואמם, בבחינת “כי גם את בניהם ואת בנתיהם ישרפו באש”, “ואכלתם בשר בניכם ובשר בנתיכם תאכלו”, ולא בחנם למדנו דין גנב איש ומכרו בין דין מכה אביו לדין מקלל אביו, בספר שמות (כ”א ט,ו-י”ז), “ומכה אביו ואמו מות יומת. וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת. ומקלל אביו ואמו מות יומת”.
ואף מתקיים בהם דברי המכילתא שהביא רש”י שיר השירים ד’ ה’, “שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה…, שני שדיך על שם הלוחות תאומי צביה שהם מכוונות במדה אחת וחמשה דברות על זו וחמשה על זו מכוונין דבור כנגד דבור, אנכי כנגד לא תרצח שהרוצח ממעט את הדמות של הקב”ה, לא יהיה לך כנגד לא תנאף שהזונה אחר עבודה זרה דרך אשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים, לא תשא כנגד לא תגנוב שהגונב סופו לישבע לשקר, וכו'”.
וכמה קשה הפגיעה הנפשית בילדים עצמם, כלשון הכתוב “גנב נפש”, כי נפש הוא חבל. וכשההורה השכול מגיע לבית דין, מצוי שצועק ככרוכיא ולית דמשגח ביה, כסיפא דקרא, “בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך ראות וכלות אליהם כל היום ואין לך מושיע“, ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה, ואף פעמים עד קיום ההמשך, “והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה” ח”ו.
עד כאן דליתי מעיון בחלקו הראשון של הספר “הדיבר השמיני”, את שאר הספר ניתן לראות כאן.