העורך Editor
איזהו בן העוה”ב? ענוותן, גריס באורייתא, ולא מחזיק טיבותא לנפשיה
דברים לזכרו
של הרב דרור בן דוד זצ”ל, מחבר לוח ‘ביכורי יוסף’ לזמני הנץ החמה, מייסד בית הכנסת ‘שארית יוסף’ וכוללים ‘ביכורי יוסף’ ו’יראוך עם שמש’, ומח”ס ‘מפליא ליעץ’ בעניני מוסר, ו’קרן לדוד’ בעניני הנץ החמה (כת”י), נלב”ע בב’ מרחשון התש”פ
Reprinted with permission.
מדינת ישראל איננה דמוקרטיה אלא דיקטטורה משפטית: סיפור המחשה
ציטוט מדברי פרופ’ ישראל אומן (ערוץ שבע):
מה לגבי תיקים 2000 ו-4000?
“בשניהם מדובר על שנתניהו ניסה – ואפילו לא בטוח שהצליח – לקבל סיקור עיתונאי אוהד. אני רוצה לחדש משהו: כך עובדת דמוקרטיה! נבחר הציבור עושה דברים כדי להגדיל את כוחו ואת מספר המצביעים שלו. איזה פוליטיקאי לא מבקש סיקור עיתונאי אוהד?”
בתיק 4000 מדובר על סיקור עיתונאי אוהד בתמורה לעסקה ששווה מיליארדים.
“קודם כול, לא ברור שהעסקה הזו אכן הייתה תמורה לסיקור. ואפילו אם כן, אלו עניינים שבכל יום. מה זה שונה מפוליטיקאים שעושים זאת בשביל תעשיינים או איגודים מקצועיים? אני לא רואה בזה פסול.
“מעולם לא הואשם בשוחד בעולם המערבי פוליטיקאי על שביקש סיקור חיובי. ודאי לא בעולם המזרחי, שבו השוחד על השולחן. מסוכן מאוד להגדיר סיקור עיתונאי אוהד ‘שוחד'”.
גם בכל הקשור לדרך שבה התנהלה החקירה יש לאומן ביקורת. “מה שעשו עם ניר חפץ לא ייאמן”, אומר אומן על האופן שבו איימו על חפץ בגילוי סודות אינטימיים. “עכשיו הוא אומר שמה שהוא מעיד זו אמת; מי יודע אם זה נכון? אולי יש עוד איומים עליו והוא משקר? הם מנסים לגרום לו לשקר”.
אומן מביא דוגמה למקרה שליווה מקרוב. “היה לי תלמיד, יוסף זוהר, שעשה אצלי דוקטורט בתורת המשחקים על ‘אין אדם משים עצמו רשע’. יוסף הואשם ברצח אביו על ידי הוצאת צינור ההנשמה מגופו. המשטרה ניסתה להוציא ממנו הודאה בדרכים נוראיות: איימו לקחת ממנו את בנותיו, שמו אותו בכלא ואיימו לכלוא גם את אשתו. אבל הוא התעקש שהוא לא רצח. באמצעות איומים דומים שכנעה המשטרה את הרופא, שהואשם גם הוא, לחתום על הגרסה שלה. יום למחרת הם עשו שינויים בגרסה, והרופא חתם על הגרסה השנייה, שבחלקה הפוכה לגמרי.
“אחרי שבע שנים נתנה הפרקליטות למקרה להגיע לבית המשפט, אך לא היו שום ראיות נגד יוסף, והפרקליטות נזרקה מכל המדרגות. יוסף תבע את המדינה על 4 מיליון שקלים ובסוף התפשר על 2 מיליון שקלים, אבל החוקר ששיקר ואיים הועלה בדרגה.
“היסוד של תורת המשחקים הוא תמריצים. המערכת בונה את התמריץ כך שיהיה לך משתלם להודות גם אם לא עשית את זה. מאז שעסקאות הטיעון נכנסו לשימוש המשטרה משקיעה בזה את עיקר המשאבים. ביותר מ-90 אחוזים מהמשפטים הפליליים בארץ כוללים עסקת טיעון. המשטרה משחדת אותך להודות, ואחרי זה הם קוראים לסיקור חיובי ‘שוחד'”, אומן צוחק במרירות.
“זו הסיבה שהגמרא וההלכה קובעות: אין אדם משים עצמו רשע. אתה לא יכול להביא הודאה לדין, היא לא קבילה. חז”ל לא אפשרו את זה בכלל, ולכן לפי התורה לא היו משתמשים בעדויות האלה נגד נתניהו”.
…
המצב במערכת המשפט גורם לך לפקפק בפסקי הדין של בתי המשפט?
“בהחלט”, עונה אומן. “לא כולם חזקים כמו יוסף זוהר. אין שום דרך לדעת שאכן נעשה דין אמת בבית המשפט הישראלי”.
אבל אם אי אפשר לסמוך על מערכת המשפט, איך ננהל פה דמוקרטיה?
“זו באמת כבר לא דמוקרטיה. אנחנו חיים בהשתלטות דיקטטורית של מערכת המשפט. יכול להיות שיש להם כוונות טובות, אבל כידוע, הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות”.
QUESTION: Why Are You So Forgiving of Yeshayahu Leibowitz’s Nonsense?!
Especially in comparison to other Jews in academia, with similar heresies?
Well, his students at the university once asked him if he was ordained as a rabbi, and he gave a very sad answer: “I never once entered a Yeshiva“.
(Of course, “Yeshiva” does not here refer to a physical building or hierarchy; many Torah greats didn’t go to Yeshiva, such as the Chazon Ish, or barely went at all, largely learning under individual scholars and with study partners. His point was, autodidactic Leibowitz neglected “Shimush”, and had no competent teacher — his parents don’t count.)
Quoting “שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע” p. 325:
בקרב הסטודנטים רווחת השמועה כי בנוסף לתאריך האקדמיים הרבים, יש לך גם סמכות רבנית. בהתחשב בעובדה שהיא פנתה אליך לשמש לה פוסק, האם אפשר לקבל ישירות מפיך אישור או הכחשה לשמועה זו?
מימיי לא דרכה כף רגלי בישיבה.
In other words, he came from “the outside” and then drew near. Others, by contrast, have no good excuse for drifting off and becoming “Doctors”, (without naming names).
This is not to say Leibowitz was generally justified in not drawing closer! But still, when YL is right, it’s to his credit (not to mention his useful scholarship when it comes to history, philosophy, chemistry, etc., no worse than “Chochma Bagoyim”). And when he’s wrong (some leftism, etc.), it’s not his fault. Even when flat out wrong, he’s not easy to refute. Besides, he even has the benefit of being the highly-useful-to-society crank mentioned earlier.
To quote:
The vast majority of respectable economists have always scoffed at the crank without realizing that they are not really able to answer his arguments. For what the crank has done is to take the inflationism that lies at the core of fashionable economics and push it to its logical conclusion. He asks; “If it is good to have an inflation of money of 10 percent per year, why isn’t at still better to double the money supply every year?” Only a few economists have realized that in order to answer the crank reasonably instead of by ridicule, it is necessary to purge fashionable economics of its inflationist foundations.
For example, Leibowitz argues (רציתי לשאול אותך, פרופ’ ליבוביץ p. 152-155) there is no such thing as the laws of Tzni’us (later echoed by Nadav Shnerb). But his supposed “proofs” show the inconsistency and inadequacy of modern Poskim!
Also, I strongly suspect he was was not always stating his own, true view, for various reasons. I believe he was continually trying to show how much could be subtracted from what we call “Judaism”, without taking its life (אבר שהנשמה תלויה בו).
Most important, Leibowitz kept Mitzvos.
ר’ אבא מנשק כיפי דעכו, ר’ חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה
סיפורים על חיבת ארץ ישראל שנלקטו מתוך פורום “אוהב ציון” (kdushastzion1@googlegroups.com):
שמעתי סיפור על הגר”ד שווארצמן זצל (חתנו של ר’ אהרן קוטלר זצל), שהיה מאד מקפיד לא לצאת מא”י לשום דבר בחודש אלול… פעם אחד מהתלמידים המקורבים שלו היה אמור להתחתן באלול ורצה שרבו יסדר קידושין וכו’ ובסוף הוא הסכים אבל בתנאי שהוא יעסוק בשמחת חתן וכלה מרגע היציאה ועד רגע החזרתו… וכך הוה… החתן נסע איתו מא”י לאולם בחו”ל, הוא בירך כל הברכות בחופה, רקד איתו לבד עד סוף החתונה, וליווה אותו בחזרה לשדה התעופה…
סיפר לי עד נאמן שראה את הגה”צ רצ”מ זילברברג שליט”א שלמד בספר בדרכו לא”י וכשאמרו לו שרואים כבר את הארץ מיד סגר את הספר, ונכנס לדביקות כדרכו (תשובה ועוד) למשך כ10 דקות.
הרב אביגדור נבנצל שליט”א הוכרח פעם לצאת לחו”ל. בהלוך הזמין מקום בכסא האחורי ביותר ובחזור בכסא הקדמי ביותר. עוד כמה שניות של ישוב א”י.
מזכיר את הסיפור עם הגה”ק מקלויזנבורג זצוק”ל [יתכן שאני מחליף עם רבי חסידי אחר] שבנסיעתו פעם לארץ ישראל (מלבד מה שהוא מלמל בכל הדרך את עשרת קינות ‘ציון’, זה בטוח היה אצל הנ”ל) לקראת כניסת המטוס לשמי ארצנו ביקש להיכנס לתא הטייס כדי להקדים את כניסתו לארץ חמדה בשבריר שניה…