What Apolitical Political Science Would and Should Be About
Sent by a reader:
העורך Editor
הגרא“מ בלוך: להדגיש את עמדתנו *החיובית* להקורטוב של אמת אשר ביד החופשים
מתוך מכתבו של הרב אליהו מאיר בלאך זצ”ל מיום א‘ פרשת בחקתי [י“ג אייר] תשי“ד לפ“ק:
…
3. ההשתתפות עם המזרחי באופן שאגו“י חופשית להוציא לפועל את השקפותיה הוכרה לדבר נכון ע“י הקמת החזית הדתית, ושאגודת ישראל נכונה מיד לחדשה. אמנם ידעתי כי מחולקים אנחנו עם המזרחי בעיקרי אמונה, ובשום אופן אין דעותינו מכוונות, ומזה יוצא כמובן כי גם במעשינו והנהגותינו אנחנו מחולקים; אך אע“פ כן ישנם עניינים רבים שיכולים אנחנו לעשותם ביחד, ולחזק ע“י זה את כוחה של היהדות החרדית והשפעתה על חיי העם.
…בכלל, כבר הבעתי את השקפתי כי הרבה איבדנו ע“י זה שנמנענו מלהכיר בדברים נכונים, בשביל שהחופשים ומשמשיהם המזרחיים דוגלים בהם כדי לחזק ע“י זה את דעותיהם הכוזבות. לדעתי לא מצאו השקפותינו הד בלבות הקהל הרחב לא בשביל עמדתנו הנכונה נגד הדעות הכוזבות – אלא בשביל עמדתנו השלילית נגד הדברים הנכונים, כמו לימוד התנ“ך, לשון הקודש וארץ ישראל. הקהל אינו יכול להבין את חששותינו. ואדרבה, כשאנו מדגישים את עמדתנו החיובית להקורטוב של אמת אשר ביד החופשים, ולוחמים נגד השקר שלהם, יבין הקהל אותנו.
מקור: כתבה בשם “שני מכתבים בעניין היחס ליום העצמאות: רא“מ בלוך ור“י הוטנר זצ“ל” מאת הרב יואל קטן, קובץ המעייו גיליון 221, ניסן תשע“ז עמ’ 4
[א”ה, יש סעיף המשך שם, אבל אולי קאי דוקא על הרישא.]
Of Suttee (also Gandhi and Hinduism)
Quoting “The Gandhi Nobody Knows” by Richard Grenier:
I should not be surprised if Gandhi’s greatest real humanitarian achievement was an improvement in the treatment of Untouchables—an area where his efforts were not only assiduous, but actually bore fruit. In this, of course, he ranks well behind the British, who abolished suttee—over ferocious Hindu opposition—in 1829. The ritual immolation by fire of widows on their husbands’ funeral pyres, suttee had the full sanction of the Hindu religion, although it might perhaps be wrong to overrate its importance. Scholars remind us that it was never universal, only “usual.” And there was, after all, a rather extensive range of choice. In southern India the widow was flung into her husband’s fire-pit. In the valley of the Ganges she was placed on the pyre when it was already aflame. In western India, she supported the head of the corpse with her right hand, while, torch in her left, she was allowed the honor of setting the whole thing on fire herself. In the north, where perhaps women were more impious, the widow’s body was constrained on the burning pyre by long poles pressed down by her relatives, just in case, screaming in terror and choking and burning to death, she might forget her dharma…
This is a long article later made into a short book: “The Gandhi Nobody Knows” (Long Article => Short Book is possibly my favorite genre), a dazzling and definitive de-bamboozling, deprogramming and demystifying of Mohandas [don’t use the Avoda Zara title of “Mahatma”!] Gandhi, and Hinduism generally (although overstated and unfair on some points).