העורך Editor

להלן מובאות מגדולי התורה בענין המאשין משנת תרי”ח ואילך (מאשין מצה), בהתאמה לשנת תשפ”ג ואילך (מאשין תורה). השתדלנו להביא לשונותיהם במדויק ובמרכאות (כפי שהועתק במקו”א מבלי עיון), ולא לשנות אלא כפי הצורך:

הערה: אין תכלית הפרודיה להלן לליצנות ח”ו (אלא דיון במסוה חלקי של בדיחותא) ואין הכונה כאן לבטל דעת הניגוד מכל וכל.

הנה “חדשים מקרוב באו” לקיים מצות ת”ת ותולדותיה בכלים מכלים שונים ומשונים, המכונה עיי”א איי”ע, וצ”ע מה דינו.

והנה, אין כאן כח אדם ואין כאן לשמה, “אף לא כח כחו”. והרי התו’ יוצאת מרובעת ממש במאשין, כידוע לבקיאים בזה, והוא באיסור חקות הגוי, שנא’ בחקתיהם לא תלכו. “גם כל מנהג ישראל תורה, מעולם היו התו’ עגולים ולא מרובעים”. הלא “חש”ו לאו בני שימור נינהו” ויש לחוש שיחמיץ המח. “אנו לא מצינו שיעור חימוץ אלא בעסק אדם בידים ומי יכול לשער הטבע”. וכמ”ש חז”ל, אם אמרו בזריזין יאמרו בשאין זריזין? “די לאסור בזה במה שכתב הגאון וכו’ שראה בעיניו כי אי אפשר לגרור היטב הנדבק בו [מברזל המשינע] וכמה מכשולים יוכל לבא בזה”.

“מאן ספון להתיר מה שאסרו המה אף אם היו המתירין רוב, וכל שכן שיש לנו לתפוס שהלכה כאוסרין כי המה הרוב והגדולים בחכמה וביראה” (ואף כי תורתם ויראתם גופא י”ל שאינה אלא מתוך מיני מאשין תו’, ודוק). “והמתנצלים להתיר משום שנוי איכות המאשין תורה מאשר הי’ אז – הבל יפצה פיהם ואין בדבריהם ממש מכמה טעמים”. ו”אם ניתן תורת כל אחד בידו אם יעשו המאשין תו’ באופן אחר מי ימחה בידם, אם רק יהי’ קול שהותר המאשין יעשה כ”א כרצונו!”

“ואפילו להנוהגים היתר בהיותם בחו”ל אסורים להם בארץ ישראל.”

“א”א להתיר כי אופני המאשין משתנים בכל יום”. אברא אין לגזור גזרה לגזרה אבל כולא חדא גזירה עם המאשין מצות ומאשין ציצית וכו’. “מאחר שהגדולים שלפנינו אסרו והרעישו מאד על המתירין יהיה מאיזה טעם שיהיה בטח הי’ להם טעמים נכונים”. “מי הוא אשר יסיג גבול הראשונים כמלאכי השרת ולא ירא מהכוות בגחלתם”?! והרב בעל ה”דברי חיים” כתב וז”ל, “אולם גם לדעתי הרבה טעמים ע”פ דין לאיסור אך הם כמוסים אתי”, ופשוט דכ”ז מישך שייך ביותר במאשין תו’ בטעמים כמוסים.

“ומה גם להיות עושק דלים ורודף אביונים אשר מימיהם ומימות אבותינו עיניהם נשואות לזה להיות להם די ספוקם [כי הם עמלים בתורה ואוכל ומאכיל בלי המאשין ומקבלין עבור זה עזר להם להוצאות המרובים] ולמה ננעול דלת בפניהם פן יצעקו אל ה’ וח”ו יהיה בנו חטא”. ובלשון אחר: “גם אין זה מגדר היושר והמוסר להיות גוזל לעניים.” וביאר הג”מ הר”ר שלמה קלוגר ז”ל בענין מאשין מצות, וז”ל: “ומכ”ש ההדיוטים אין נותנים מעות חטין הנהוג בישראל ושרשו מדברי הראשונים ולכך הם מקיימין בזה במה דעכ”פ נותנים להם להשתכר בעזרם במצות לא כן אם גם זה יבטלו הוי כמבטלים מצות צדקה ומעות חטין לפסח”. וה”ה ממש בענין מאשין תו’, וק”ל. ואמנם י”ל דאסור ליטול שכר על תורה שבע”פ, משא”כ מצות יד, אבל י”ל דהתירו משום שכר בטלה.

וכמ”ש חכ”א נגד ריכוזיות ה”תו’־בעקעריי”: “רע עלי המעשה מאוד. כי אם הבעל הבית לומד משגיח על לימודו. וכל אחד חרד על המצוה ורואה שיהי’ על צד היותר טוב. ואופני [לימוד התורה] רבו כמו רבו. לא כן אם אחד לומד כדי להרויח כל מגמתו למעט בהוצאות ולא ישגיח כ”כ על המצוה.” ובעלי מעשה וחסידים מחמירין על עצמם כגאונים המחמירין ולשין בעצמם שעשאהו ככדור אחד, ועליהן נאמר דברי חכמים כדרבונות, והפכוהו וגלגלוהו ממקום למקום, כההיא דאמרינן מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה, לכן “מצוה על כל אדם להשתדל בעשיית תו’ ובאפייתן”. “ואלו האנשים הקילו מעליהם עול המצות (ר”ל “מצוות”) ונראה הדבר כאלו המצות (ר”ל “מצוות”) בזויות עליהם ודומה עליהם כמשוי”. “וכונתם לעקור את הכל כנראה בעליל מעשיהם”, וע”כ יש לאסר איסר, מידי דהוה במאשין מצה, שאין כאן לחם עוני, ה”נ אין כאן הזהרו בבני עניים ותורה באף.

וכמה גדולים דברי חכמים, שכבר כתב הרב בעל שו”ת אבני נזר ז”ל: “בפרט בדור הזה אם נניח להקל באיסורים ואף באסור חמץ, בתורתינו הקדושה ירימו יד (כצ”ל)”, ועוד כתב בתפלה, “ויהא רעוא דתיתי בשורתא טבא מיהודאי דלא יעידון מאורייתא” (אבל צ”ע אם לשון זו הוא בעד המאשין תו’ או נגדה, ודו”ק היטב במ”ש בגמ’, תנא רבי חייא כל העוסק בתורה לפני עם הארץ כאילו בועל ארוסתו בפניו).

ע”כ לאיסור.

דברי המתיר:

כלל גדול עת לעשות וגו’ הפרו תורתך. וגבי ענין לשמה, י”ל שהמאשין עושה רק לישת תו’, ומסייע אין בו ממש. ויש ת”ח שהקפידו ללמוד דוקא במאשין תו’ (שלא בליל הסדר). וכבר קרא חכ”א על המאשין מצה: “ברוך מחדש חדשים!”

ועוד, שהאוסרים כותבים עפ”ר, דלא כהמתירים: “האמנם כי לא ראיתי המאשין מעולם…” בכל זאת “נכונים מאד דברי…” (אשר גם הוא מעולם לא ראה המאשין)”, וכח דהתירא עדיף ועליהם להביא ראיה. אעתיק דוגמאות: “האומנם כי לא ראיתי המאשין מעולם. בכל זאת נכונים מאוד דברי הגאון וכו’ זללה”ה. כי מאחר שהגדולים שלפנינו אסרו והרעישו מאוד על המתירין יהי’ מאיזה טעם שיהי’ בטח הי’ להם טעמים נכונים. מי הוא אשר יסיג גבול אשר גבלו הראשונים כמלאכי השרת ולא יירא מהכוות בגחלתם”. “ובדור הזה כל המוסיף גורע ולא אכשר דרא ואף שלא הי’ בידינו שום טעם למנעו הי’ ראוי למנעו כי אין לחדש חדשות בימים הללו”, “ולכן בדרך החלט אומר לכם כי העושה תו’ על כלי זה הוא חמץ גמור”. וק”ל.

וה”ה בימינו, האוסרים מאשין תו’, צ”ע אם בדקו המאשין מקרוב.

ובפרט שיש להכין הרבה בטרם ימי הרעב של “לא רעב ללחם וגו’ כ”א לשמוע וגו'”, ואין בודקין למזונות. ועוד, שע”י רבוי התורה שע”י המאשין, מתעורר יותר רמת הביקוש לת”ח עצמן וכדאמרי אנשי, “עם האוכל בא התאבון” [ביקוש מושרה]. ובין כך וכך, שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה.

וע”כ, אם אוכל ד’ ביעים כשיעור, יש לו לברך שפיר על המאשין אקב”ו לעסוק בדברי תורה.

אלא שאין בידי להכריע אלא אם יסכימו עמי שני גדולי תורה (אך שאינם עוסקי המאשין הנ”ל, רק תלמודם בידם).

Another Adam Thomas and Claudia Patatas (and Timnah, mother of Amalek, if we psychologize)?

• Dan Sohail, 36, of Carteret, New Jersey, was trying to convert to Judaism.
• He has mental issues. He feels rejected, or deliberately stalled, or the like.
• Sohail “did not seem to harbor any hatred toward Jews”.
• Then he drives to 770 Eastern Parkway, Chabad.
• He “motions for people near the doorway to step aside” (!).
• Then he rams the building several times with his vehicle.

I don’t have a degree in psychology, but…

ז”ל הרב יוסף שלמה כהנמן זצ”ל, הרב מפוניבז’ (מתוך מאמר שפרסם לאחר מלחמת ששת הימים בירחון ‘בית יעקב’ גליון 100 עמ’ 5):

אחים יקרים ורחימאים. המותר לנו להיות קטנוניים בשעה גדולה ונשגבה זאת? הלא נבוש ונכלם להישאר בדלות ההשגות וקטנות המוחין בתקופה הרת פלאות כשאנו מוקפים ממש בניסים, ואף עיוור יכול למשש את הניסים בידים?

קיימא לן אין בעל הנס מרגיש בניסו. ודבר שבמציאות הוא, שזוהר גדול ועצום מידי מסנוור את העיניים. מי ישכיל להרים את מבטו השמימה ולהציץ ישר בפני השמש בשעת גבורתה? הניסים והנפלאות התשועות והנחמות והמלחמות, שנתרחשו בארץ הקודש ובעיר הקודש והמקדש, אף אלה שראו זאת בעיניהם, אף אלה שחזו זאת מבשרם ממש, אינם מצליחים להביע את מעמקי רגשותיהם. ואולם מי אשר כמוני נדד באותם הימים על פני קיבוצי היהודים בגלויות, מסוגל יותר לחוש את תעצומת הניסים ולחשוב יותר על פשר המאורעות המופלאים למאד.

זו שעה גדולה ונדירה. הלשון שלנו דלה ומוגבלת לבטא זאת. ואף כוח הדמיון שלנו נראה מצומצם ושיגרתי מידי לתפוס ולהקיף את משמעות הדברים.

יהודים חביבים ויקרים! מה פשר הניסים הנוראים והנפלאים? מה מראים לנו ומה מרמזים אלינו מן השמים?

דורנו המוכה והמושפל, דור הניסיונות והיסורים, ראה עד כה הכל בבחינת הסתר פנים. “ואנכי הסתר הסתיר את פני ביום ההוא”. משמע, הסתר שבהסתר, שהרי גם הציון “ההוא”, פירושו – נסתר. וכעת זכה דורנו זה לשפע של ניסים גלוים ומופלאים כל כך, מה זה אומר לנו? מאי קמשמע לן? הבה ונתבונן, אחים רחימאים! הרי לא ייתכן הסבר אחר, אלא שזוהי הכנה גדולה, מעין “חזרה כללית” לקראת הגאולה השלימה!

I couldn’t make the “Popular Posts” page fully accurate, try as I might, so it’s gone:

We will still בע”ה continue providing two monthly traffic analytics articles (by general readers and by newsletter subscribers, respectively).

Here’s an overlooked medrash on the Akeida (Tanchuma Bereishis 22):

… מה עשה השטן, אמר לאברהם ואלי דבר יגונב וגו’ כך שמעתי מאחורי הפרגוד, השה לעולה ואין יצחק לעולה. אמר ליה, כך ענשו של בדאי, שאפילו אומר אמת אין שומעין לו.

Avraham Avinu is here giving a transcendental reply. I suspect angels don’t have reshus to actually lie about what they hear behind the Pargod. So, he’s not calling Satan wrong, but bearing on the hermeneutical rules of evidence.

Rather: Even if you’re right, for all intents and purposes, you’re still wrong, for all intents and purposes!

I’m not going to go up the hill glancing sideways for an alternative, animal sacrifice! יגער ד’ בך השטן!

So, when they say:

But the Arizal himself mentions Hei Iyar as the date of the redemption (not Vav)!

You retort:

You want me to act differently in daily life based on this, in multifarious halachic matters? Boo. לא בשמים היא!

When they say:

We know that, in fact, Hashem will build the Third Temple, not people.

You retort:

That may be His “Rambam”, but I must still follow the literal Rambam, written for human beings, who says it’s a mitzva to build it, to offer korbanos…

When they say:

The sellout rabbis you disregard had ruach hakodesh and performed many wonders! Not to mention all those authorities who certainly hardly promoted what you do.

You retort:

To quote my grandpa, Avraham: כך ענשו של בדאי, שאפילו אומר אמת אין שומעין לו!

When they say:

But we know that such and such is the sign of someone being “Mashiach Vadai”!

You retort:

The only difference between Mashiach and everyone else is that Mashiach will succeed at what everyone else is commanded to attempt.

When they say:

Others before you have labored in these fields, and their work went to nought; and often even successfully subverted!

You retort:

The Chasam Sofer said: We don’t achieve; we act. בהדי כבשי דרחמנא למה לך, מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד

When they say (Chulin Vav):

וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן. אפשר בא אסא ולא ביערו בא יהושפט ולא ביערו, והלא כל עבודה זרה שבעולם אסא ויהושפט ביערום?

You retort:

מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו

When they say:

כבר שמעתי מאחורי הפרגוד, שובו בנים שובבים חוץ מאחר.

You retort:

כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא!

This is the primordial sin of Adam Harishon Avraham Avinu came to rectify (כידוע ע”פ סוד…):

ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו… המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת?

Translation:

God – “Adam, I spoke to you myself, prophetically. I was clear, and I was brief. “Don’t eat the fruit of this tree.” Did you then go and do the opposite?” (Hint: You can do Vidduy right now, like David Hamelech immediately saying “חטאתי”.)

ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל.

Translation (noting the phrasing of “אשר נתתה עמדי”):

Adam – “But I did obey! Look, the woman was divinely created by You, placed here beside me by You, all of it Your handiwork. And, well, she told me to do it. My rabbi, so to speak, said so. If anything, let them get Gehinom! It’s like obeying my own mind’s understanding, no? (Rambam’s peshat in “created in the image of God“). God speaks through events! Should I have disobeyed what You basically told me, coming through her?!”

ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו…

Translation:

God – “Hey hey, what’s all this impersonal noun “האשה” business? She’s “אשתך”, not a celestial “Nefilim” muse, post-creation! A bas, not a Bas Kol. No, this was social, familial, and kin pressure. I commanded you something Myself, couldn’t have been more direct, via negativa, in “second-person address” grammar. And I’ll repeat the command (won’t take long), since your memory is being selectively self-edited live as we speak: “Do not eat the fruit of this tree. Period“. Don’t give me that “implied prophecy” nonsense, you self-righteous sheep! You remind me of Melachim I ch. 13 with R’ Malbim (but that’s after your time). Punishment: ארורה האדמה בעבורך…”

Back to Avraham Avinu: אהבה מקלקלת השורה שנאה מקלקלת השורה. When you actually love Hashem you can actually figure out what He actually wants!

Parshas Vayera:

ויקח אברהם את עצי העלה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדו.
ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה?
ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעלה בני וילכו שניהם יחדו.

He never even recalled Satan’s idea of the animal stand-in. Avraham came up with that notion all by himself, completely independently. And only after sincerely suggesting more faithful measures. Quoting Breishis Rabba 56:7:

ויאמר אל תשלח ידך. וסכין היכן היה, נשרו שלש דמעות ממלאכי השרת ושחת הסכין.

א”ל, אחנקנו? אמר לו אל תשלח ידך אל הנער.

א”ל, אוציא ממנו טפת דם? אמר לו אל תעש לו מאומה, אל תעש לו מומה.

כי עתה ידעתי. הודעתי לכל שאת אוהבני…

P.S., I later found a claim Chazal were actually hinting at Aesop’s fable.