העורך Editor

A Stark Reproach to Israel’s Timid so-called War

A scathing missive by Shalom Pollack via the “Going Home” blog:

Gloves Off!

You wait!

If  Gaza invades: murders wounds, tortures, rapes, beheads, immolates, bakes and abducts thousands of Israelis, just one more time,  they can forget about receiving hundreds of trucks of supplies daily.
No more Mr. Nice Guy.
If they try that a third time (which they never will because it is simply illogical to any normal Western mind),  we will be forced to further reduce the number of trucks, no matter what the world says. (Well, that depends)
And if they dare do it a fourth time, well, we will allow only enough trucking to keep them healthy, and we will also close down the field hospital we established for Gazans.
They will have to take a number like the rest of us and wait their turn in our health clinics
It is not something we want to do, it’s not in our character, but they will have left us no choice.

Read the rest… It goes on, turning even more cynical.

ההשקפה שהרגה: כיצד ממשיכי המרגלים גרמו לרצח הרב מצליח מאזוז

ציטוט מתוך ראיון עם הרב יהונדב מעודד בגליון האחרון של קדושת ציון עמ’ 26:

“[הרב מאיר מאזוז זצ”ל] הביע בפנינו צער עמוק ממש על כך שה’נטורי קרתא’ השפיעו על אביו ה’איש מצליח’ הי”ד לחשוב שבארץ ישראל אין מה לעשות, ורח”ל יש שם קלקול וחילוניות, ובעקבות כך אביו לא עלה לארץ ישראל וקרה מה שקרה.”

כבר סיפרנו בעבר כיצד השמידו הנ”ק את רוב חסידות בעלזא בשואה באותה דרך.

זכוי הרבים לכל אחד: משל חודר – עם תמונה ממוחשבת

מתוך דברי הרב נתן מנמירוב בספרו חיי מוהר”ן סי’ תמ”ז:

…

עוד שמעתי מהאיש הנ”ל ששמע בשם רבנו הקדוש שספר משל לענין מה שצריכין לדבר עם אנשים ביראת שמים וזהו.

פעם אחת היה גביר גדול שהיו לו כמה אלפים ורבבות. עשה העשיר הנ”ל פקדה ואמר, כל מי שצריך ללוות מעות יבוא אצלו והוא ילוהו, מסתמא היו על זה בעלנים [קופצים] הרבה, ובאו אצלו אנשים הרבה ולוו אצלו מעות. והגביר הנ”ל היה אצלו פנקס על כל הנ”ל.

פעם אחת לקח הפנקס בידו והתחיל לעין בו, וראה שהוציא הרבה מעות מאד על עסק ההלואות ואין איש שם על לב שיבוא להחזיר ולפרע לו מה שלוה ממנו. מסתמא חרה לו על זה, והיה לו עגמת נפש.

בתוך הלווים הנ”ל היה איש אחד שלוה גם כן אצל הגביר, ואבד והפסיד המעות באיזה משא ומתן עד שלא היה לו ממה לפרע חובו והיו לו יסורים גדולים מזה. הינו שהאיש הנ”ל היה לו יסורים גדולים מזה שאין לו לפרע חובו. והתישב האיש הנ”ל בדעתו, שעל כל פנים צריך להתראות פנים עם הגביר ולספר לו כל לבו, באשר שהוא אנוס בדבר וכו’. ובא אצל הגביר והתחיל לספר לפניו לבו באשר שאיך שקבל אצלו מעות בהלואה והגיע זמן פרעון ואין לו ממה לשלם כי הפסיד המעות, ואינו יודע כלל לשית עצות בנפשו מה לעשות בזה.

וענה הגביר ואמר לו מה אכפת לי המעות המגיע אצלך, כי מה נחשב אצלי סך קטן כזה שאתה חיב לי כשתסלק או להפך נגד סך הכולל מההלואות אשר עולה לאלפים ולרבבות. על כן רצוני שתלך אצל כל הלווים שלי ותתבע אותם, ותזכיר אותם שהם חיבים לי כל כך מעות, ולמה אין מסלקין לי. ואפלו אם לא יפרעו ויסלקו את הכל רק כל אחד יתן ויסלק מעט מחובו, גם כן יעלה אלפים פעמים כמו סך כל החוב והלואה שלך. והנמשל מובן ממילא והבן.

(אמר המעתיק שמעתי אחר כך שיש אומרים שזה המשל הוא מדברי הרב יצחק זכרונו לברכה חתן המגיד מטירהאוויצע)