Excerpt from a master shiur on Aliyah by Rabbi Zev Leff:
We must refrain from feeling settled and fulfilled as long as we are outside the Land. This attitude need not lead to melancholy but should instead actually enhance one’s spiritual life. It affords direction in aspiring towards the proper values and lifestyle. Interestingly, it may also provide physical protection for the community in which one resides now, as illustrated by the following account from the Shearis Yisroel, in the name of Rav Yehoshua Falk, the author of the SMA.
The city of Worms was devastated twice during the Crusades. Why did a city blessed with pious Torah scholars merit such a fate? When Ezra hasofer returned to Eretz Yisroel to begin his work on the second Beis HaMikdash, he sent letters to all the major kehillos of the time inviting them to return with him. The kehilla of Worms, which had been established since the destruction of the first Temple, responded: “Peace unto you, Ezra hasofer! May you be successful in establishing the grand Beis HaMikdash in the grand Yerushalayim. We, however, will remain here in our `small Yerushalayim’ and with our mikdash meat, our small Temple.” This attitude, tragically common even in our own day, spiritually blemished the city to such an extent that it was especially vulnerable to the attacks of the Crusaders many years later.
And if in fact your personal circumstances do not exempt you from fulfilling this magnificent mitzva, then do not delay. If you keep in mind the benefits which will accrue to you personally, as well as the tremendous advantage to the klal, you will surely act with alacrity. Preparations need not be elaborate. The most important preparation that one can make is learning and teaching his family the importance of Eretz Yisroel in the total picture of avodas HaShem – for each Jew, and for the Jewish nation.
Here is the abovementioned story in Seder Hadoros:
ר’ יוזפ שמש בבחרותו למד בישיבת הגאון מורינו פנחס סג”ל כשהיה אב”ד בק”ק פולדא, והיה זה שנת ש”פ, ואמר בשם רבו הג”מ ואלק בעל מחבר סמ”ע, מה ששכיחין גזרות בק”ק ווירמשא יותר משאר קהלות ומדינות כי בחורבן בית ראשון באו ונתישבו בק”ק ווירמז ואחר כלות שבעים שנים גלות בבל חזרו הגולים לירושלים ולארץ ישראל ואלו אשר היו בווירמז לא חזרו לארץ ישראל, וכתבו יושבי ירושלים לאנשי ק”ק ווירמז שיבאו גם הם לישב בארץ ישראל כדי שיהיו יכולין לעלות בשלש רגלים לירושלים שהוא רחוק מאד מהם, ולא השגיחו על זה וכתבו תשובה שבו אתם בירושלים הגדולה ואנחנו נדור פה ירושלים קטנה, כי באותו הפעם היו חשובים מאד בעיני השר והנכרים והיו עשירים גדולים, ובענין זה נתחדש עליהם גזירות יותר משאר קהלות ומדינות, והג”מ פנחס הנ”ל סוף ימיו חזר לפראג והיה אפלנט וגאון גדול, היה בקי בכל הש”ס ואשר”י בעל פה, לא נשמע כמוהו. ומנוחתו כבוד בק”ק פראג, וספדו אותו שלשים יום כמו על משה רבינו. ספר מעשה נסים בלשון אשכנז דף נ”ז א’ סימן א’.