“We’ve arranged a civilization in which most crucial elements profoundly depend on science and technology. We have also arranged things so that almost no one understands science and technology. This is a prescription for disaster. We might get away with it for a while, but sooner or later this combustible mixture of ignorance and power is going to blow up in our faces.”
To be clear, He does not consult with me, and I am not claiming prophecy. The point is not to pontificate, but to rekindle holy hope.
It seems as though Jewry is in a very deep slumber, and “כל המקודש מחברו חרב מחברו” — the more pious and more knowledgeable, it seems, the less one can expect a Jew to take interest in anything practical! Must Heaven perform miraculous miracles and blatantly change our hearts? Must we wait for Moshiach to do everything, simply because it’s not on the public agenda? Crazies with bombs only turn people off even worse, needless to say.
And even then. Must we have a Mikdash run by a bunch of Mesorati/Mizrachi weirdos (at best)?! Picture the Yated attacks: מקדש חניו. I say: No. Here’s how real change can occur in a few short years, no billion-shekel propaganda budget, no heart surgery, no renascent Jewish Underground, no blackmailing all the “transmission belts of influence” at once, and no worldwide devastation.
There’s an explicit Reb Yoelish. Try not to explode until I quote it below. (I’ve earned the right to be a bit cynical after making the case from various angles, repeatedly.)
Step One: America really does take over Aza.
Step Two: They have lots of fun and profit greatly off it, and break out in Edomite “אמר בלבו מי יורדני ארץ” confidence.
Step Three: Aza is working out for them, their army bases are secure, and the regime is utterly subservient as always, so they decide Jerusalem and Temple Mount are theirs, too. Why not build a few churches up there? Make it the American Vatican, golden and gaudy, a “Biblical McDonald’s”, etc. etc.! If DJ Trump finagles another term, he’ll install a huuuge golden statue of himself in the Kodesh Kodashim on the peak of Trump Mount, as the Erev Rav chief grimaces and smiles wanly. Israeli Jews can also visit the casino (yes, in between the “Multi-Faith” churches is a golden casino) after getting a temp visa through the friendly (processing time: 6-8 weeks) American Embassy. We don’t even get sheitels out of it, since it’s the other kind of Avoda Zara. Wait, did I mention the entire Kosel area is part of the gated compound (excepting the Reform section)? OY VEY.
Step Four: Ooo, Ahh. The Jews FINALLY get mad, Charedi Gedolim included! Derech Hateva.
Step Five: We kick out the infidels and restore the Avodah, just like Chanuka! [We already have the Kodshim Kollels, strive as they might to not decide disputes and dilemmas too much.] Just lighting the Menorah at first, because it’s not as threatening, doesn’t involve as many doubts. Eventually, we restore the Beis Hamikdash itself to “Charediness”, and distort all history to claim we never felt or held any differently, chas veshalom (as post-facto ideological laundering already done with eating bugs, Eruv, Eretz Yisrael, softer chinuch, shatnez, shmittah, living beyond the Green Line, Hebrew, etc. etc.).
That’s what the famous Bach (Nu, Rabbi Yoel Sirkis) says ALREADY HAPENED ONCE:
ואיכא למידק היא גופה קשה למה לא קבעום למשתה ולשמחה כמו בפורים ונראה דבפורים עיקר הגזירה היתה לפי שנהנו מסעודתו ועל כן נגזר עליהם להרוג ולאבד את הגופים שנהנו מאכילה ושתייה של איסור ושמחה ומשתה של איסור וכשעשו תשובה עינו נפשותם וכמ”ש אסתר לך כנוס את כל היהודים ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים וגו’ ולפיכך קבעום למשתה ויום טוב לזכור עיקר הנס אבל בחנוכה עיקר הגזירה היתה על שהתרשלו בעבודה וע”כ היתה הגזירה לבטל מהם העבודה כדתניא בברייתא שגזר עליהן לבטל התמיד ועוד א”ל מצוה אחת יש בידן אם אתם מבטלין אותן מידם כבר הם אבודין ואיזה זה הדלקת מנורה שכתב בה להעלות נר תמיד כל זמן שמדליקין אותן תמיד הם עומדין כו’ עמדו וטמאו כל השמנים וכשחזרו בתשובה למסור נפשם על העבודה הושיעם ה’ על ידי כהנים עובדי העבודה בבית ה’ ע”כ נעשה הנס גם כן בנרות תחת אשר הערו נפשם למות על קיום העבודה ולפיכך לא קבעום אלא להלל ולהודות שהיא העבודה שבלב ולענין הלכה יראה לע”ד דלא כמהר”מ דמנהג זה שמרבים בסעודה כבר נהגו בו גדולי הדור הקדמונים ומהרש”ל כתב גם כן דברמב”ם משמע דימי שמחה הן וכן כתב המרדכי הארוך עכ”ל ועיין ברמב”ם פרק שלישי הלכה ג’ וז”ל מהר”ש מאוסטרייך דבחנוכה יש לנהוג שמחה ומשתה וכן מוכח קצת ברמב”ם ויש מביאין ראיה מפ”ב דשבת במרדכי והוכיחו קצת מרבינו יואל שפסק בברכת המזון אם לא אמר על הנסים מחזירין אותו ש”מ דשאני משאר הימים ולא סגי בלא פת עכ”ל.
No miracles. Bookmark this! I could really see this happening; history rhymes…
הלא גם חילול שבת זה כרת…
שו”ת ציץ אליעזר חלק ו סימן ג סק”ט:
בסיכומם של דברים, נלע”ד דמעיקרא דדינא יש למול המילה בזמנה בשבת מכיון שזה חיוב המוטל בכלל לא רק על האב בלבד כי אם על הבי”ד ועל כל בית ישראל אשר בכללם המוהל. וכשם שלא יצוייר לומר למשל שלא יפתחו הבית כנסת בשבת להתפלל בו מפני שעי”כ ישמעו מחללי שבת שישנו בכאן בית כנסת ותפלה בצבור ויסעו במכונית לבית כנסת לעת מצוא שלהם (דבר שמצוי בעו”ה באמריקה), כן אין לומר שהמוהל יבטל החיוב שמוטל עליו למול הבן הנולד ביום השמיני אפילו בשבת, ושוטים המקלקלים ומחללים את השבת יתנו את הדין.
ומובן שעם זאת יש להתריע ולמחות בכל האמצעים שביד כשרואים על המקום את החילולים לדרוש במפגיע להפסיק החילולים ולחכות עם המילה עד שיחדלו. אלא שאם לפי ראות עין ישנה איזה תקוה לגדירת פירצת החילול שבת להבא בזה שימנעו מלמול בשבת מילות כאלה ארבע או חמש פעמים, דישמעו ויראו ולא יזידון עוד, דלא יתאים להם להיות מובדלים לרעה משאר בנ”י הכשרים שאינם מחללים את השבת, בכה”ג אפשר שפיר להמנע מלמול, וכדנתבאר לעיל בדברינו במילתא בטעמא.
(טוב, אני מבין שלא בזה לבד נחתם כל הדיון, עכ”פ נטל ההוכחה מתהפך מעט לצד השני.)
I assume not; he wasn’t against Kabbalah (and see this). To answer for certain, however, I would need to grasp what the Egyptians said, which will take forever…
Quoting Rabbi Hirsch’s Torah commentary:
ויחנטו –
יש לנו כאן ניגוד מעניין בין ההשקפה המצרית – כפי שבאה לידי ביטוי בחניטה – לבין ההשקפה היהודית. יש לעמוד על ניגודים שכאלה בכל פעם שהם מופיעים, ולהבליט אותם במיוחד בויכוח עם הכופרים במוצאה האלקי של התורה, הרואים את ״יצירתו של משה״ כפרי ״גאונותו״ גרידא, אשר ״נשאבה מחכמת כמרי מצרים״.
כמה בולט הוא הניגוד המתגלה כאן! המצרי היה חונט את הגוף כדי שיתקיימו ייחודו ועצמיותו. אבל הנשמה, לדעתו, אינה נשארת בייחודה האישי, אלא נודדת מגוף לגוף – לרבות גופי בעלי חיים – תוך שינויי צורה מרובים. אך היהודי מאמין שהנשמה מתקיימת לעולם, ואילו הגוף נודד. לאחר שהנשמה נאספת אל עמיה, אין לגוף דבר יותר עם האיש; אלא מצוה היא להביא את הגוף מהר ככל האפשר במגע קרוב עם האדמה הפועלת שהוא יירקב (עיין סנהדרין מו:). הגוף חוזר לעפר, ועובר דרך כל שינויי הצורה של החומר הארצי. המצרי האמין בנדודי נשמות [תוך שינוי צורתן], והשתדל לשמור על הגוף מכל אפשרות של שינוי. אך היהודי מאמין במציאות אישית ונצחית של הנשמה, ומוסר את הגוף לשינוי ארצי.
ושמא דווקא מטעם זה הדגיש יעקב במצרים: ״אני נאסף אל עמי קברו אתי״ וגו׳ (לעיל מט, כט), כפי שציינו לעיל. אולי היה זה דווקא החסרון באמונה בייחודה ועצמיותה הקיימת של הנשמה, אשר הביא למנהג חניטת גופות ולבניין פירמידות עצומות למשכנות המתים. מאחר והאמינו שהנשמה נודדת [תוך שינויי צורה], הם רצו לשמור לפחות את הגוף.
חניטה לא הייתה מנהג יהודי, אך כאן היה על יוסף לקחת בחשבון את מנהג המצרים. אילו נמנע מלחנוט את אביו, היו המצרים רואים בזה חוסר יראת כבוד כלפי אביו. ואפשר עוד שמשום כך השביע יעקב את יוסף שלא לקוברו במצרים, כפי שהעירו חז״ל (בראשית רבה צו, ה), כדי שלא יעשו המצרים את גופו לעבודה זרה. שהרי בסופו של דבר, שמירת החנוטים שהייתה נהוגה במצרים הייתה לשם עבודה זרה.
POPULAR LAST MONTH — all readers: