האם זה נכון? – הגרח”ק היה מקפיד לשנות מהצנזורא בתלמוד
ציטוט שראיתי בשם ספר הנהגות של הגר”ח קניבסקי זצ”ל (א”י יותר מזה):
![]()
ציטוט שראיתי בשם ספר הנהגות של הגר”ח קניבסקי זצ”ל (א”י יותר מזה):
![]()
ברוך שפעם מסר עולמו לשומרים, שלא זכו לאור ה”דעת תורה” דהשתא, וקיימו מצות פדיון שבויים באמת!
סיפור ישן (נ”ל שהכותב “שכח” לספר שערכו גורל הגר”א וכו’):
בשנת תק”פ 1820 הם היצילו שיירה שלמה של 70 עולים יהודים מנמל יפו שנתפסו בידי כנופיה ערבית והועברו צפונה ואחד מאנשי הכנופיה דרש עבורה כופר של אלף נפוליונים מאחד מראשי העדה הילל ריבלין שלו מסר מכתב בכתב ידו של שאר בשרו יוסף לוריא (שהיה קרוב לחתנו של ריבלין שמריה לוריא) שהיה בין החטופים.
אנשי הגברדיה שלחו שני אנשים שהעמידו פנים שהכסף בידיהם והחזיקו שני שקים ריקים מכל כסף אך העמידו פנים שיש בהם מטבעות זהב.
שאר אנשי הגברדיה עקבו אחריהם עד שהיגיעו למקום בו הוחזקו השבויים בנחלת דן באיזור בני ברק של היום שם הסתערו אנשי הגברדיה על אוהלי הערבים ושיחררו את העולים.
לפי המסופר נהרגו בהתקפת פתע זאת כמה מאנשי הכנופיה הערבית ובינם מפקדם ויתרם נמלטו על נפשם. העולים ומשחרריהם עלו לירושלים בשירה והודיה. ומאז ניתנה חסות הגוורדיה לשיירות עולים מאורגנות מחוף יפו לירושלים. (חזון ציון עמ’ 186)
![]()
MOST OPENED
MOST CLICK THROUGHS
MOST ENGAGING
LEAST ENGAGING
Forward to a friend who would appreciate the site.
הג”מ הרב יצחק ברנד שליט”א (פורום אוהבי ציון):
אגודה וש”ס מסכימים עם העיסקא שמשחררים אלפי רוצחים ומעכבים את המלחמה ומסכנים כל עם ישראל בשביל פדיון שבויים
נראה מכל דבריהם שיש רק צד אחד, פדיון שבויים, שזה מצווה גדולה מצד עצמו אבל יש כלל שאין פודין השבויין יתר על דמיהם וכאן זה לא רק דמיהם היינו ממון אלא נפשות רבים, והפסד המלחמה וכבר בשיחרור רוצחים נהרגו אלפי יהודים ובפרט בשיחרור גלעד שליט שסינוואר שוחרר וזה הביא לנו כל הצרות ולמה אגודה וש”ס מתעלם מזהונראה לתרץ שפדיון שבויים היה נהוג בכל הדורות, אולם האיסור לשחרר רוצחים וולהכנע לאויב והפסד מלחמה לא היה נהוג כי לא היה לנו בתי כלא שיש שם רוצחים וכן לא היה לנו מדינה ולא מלחמה ממילא חלק זה של התורה לא היה נהוג, ויש כלל שמה שאנו צריכים לקיים זה רק מה שהיה נהוג וממילא שני הצדדים לא שווין כי חיוב פדיון שבויים הוא מחלק התורה שצריך לקיים ואילו צד השני לא נכלל בחלק התורה שצריך לקיים כי אין לנו מסורת בזה, סימן לדבר תכלת