העורך Editor

So I heard taught in in a Charedi Kita Alef.

They refer to Medrash Raba Bereishis:

א”ל… הרי אני משליכך בתוכו ויבא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו הוה תמן הרן קאים פלוג אמר מה נפשך אם נצח אברהם אנא אמר מן דאברהם אנא ואם נצח נמרוד אנא אמר דנמרוד אנא כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול אמרין ליה דמאן את אמר להון מן אברהם אנא נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו ויצא ומת על פני תרח אביו הה”ד וימת הרן על פני תרח וגו’.

We explained the first part of that Medrash in the past.

The idea is that “Mizrachnikim” aren’t “all in”, unlike us righteous Charedim.

Huh. Well, let’s think, who believes in Hashem, and who adopts a wait-and-see attitude?

Those “Mizrachnikim” are the ones quoting Chazal’s words of “Kima’h kim’ah”, and the Charedim are the ones who use those very words as a kind of joke.

This is not to endorse everything “Mizrachnik”, but if you need to have a sinister “Other” in child education, perhaps chose your prototypes more carefully.

Committee: A group of men who keep minutes, but waste hours.

על מו”צים שלא יודעים ללמוד.

ועל הזויים משיחיים שחייבים כרת.

ועל גמ”חים המשמשים להלבנת הון.

Ryan McMaken on Mises.org:

This is all a helpful reminder that the true divide in society is not between the “private sector” and the “government sector.” Since at least the days of mercantilism, the private sector has often been eager to assist the regime in imposing more controls on the public. Rather, the true divide is between the exploiter class and the productive class. The productive are the true entrepreneurs, the net taxpayers, and those who receive no special favors from the regime. The exploiter class is the FBI, the bureaucracy, the tax collectors, and the other enforcers of the state’s regulatory apparatus. But the exploiter class also includes those “private sector” entities that seek to help the exploiters carry out their mission. Clearly, this includes a sizable portion of today’s corporate class, especially in Silicon Valley.

רמב”ם הל’ ברכות פרק ב’ ד’:

ברכה שלישית פותח בה רחם יי’ אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך. או נחמנו יי’ אלהינו בירושלים עירך וחותם בה בונה ירושלים או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים. ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה. וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובתו מפני שהיא ענין הברכה שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד.