The foregoing is probably already obvious to everyone else, but I just figured it out, and I’m excited enough to want to share.
We all know the Medrash in Bereishis Rabbah 38:13:
… נסביה ומסריה לנמרוד. א”ל, נסגוד לנורא. א”ל אברהם, ונסגוד למיא דמטפין נורא? א”ל נמרוד, נסגוד למיא. א”ל, אם כן, נסגוד לעננא דטעין מיא. א”ל, נסגוד לעננא. א”ל, אם כן, נסגוד לרוחא דמבדר עננא. א”ל, נסגוד לרוחא. א”ל, ונסגוד לבר אינשא דסביל רוחא. א”ל, מילין את משתעי. אני איני משתחוה אלא לאור. הרי אני משליכך בתוכו, ויבא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו…
(I cut out the beginning of Avraham breaking his father’s idols, and the continuation with Haran, both known.)
I always wondered why Nimrod ended the conversation just then, and what Avraham was planning to say if Nimrod had let him continue.
It’s obvious: Avraham was next going to say we should worship He who created man’s soul. So Nimrod ended it right there.