העורך Editor

התפלל שבניך לא יהיו ‘גדולים’ חס וחלילה

למה? כי כי אם ח”ו צאצאיך יהיו נחשבים “גדולי הדור” (ואין הכונה לעשירים), הרי עלולים מאד לעשות כמעשי ה”גדולים” שמוסרים את עם ישראל לכליה, אפי’ בגופות. מקום הצדק שמה הרשע.

רק לשם הדוגמא, אפי’ בלי לדון בכל מה שהוא שותק עליו (אשר רבו מלמנות, ואיך הוא מחליט מתי “כן” לדבר?), הנה רשימה חלקית מאסונות אנושיים להם אחראי הרב דב לנדא בעצמו (בלי להזכיר “שינוי דעתו” ואת ערימת גויות אוסלו וכיו”ב). הוא כנראה גם אשם ב”עיסקאות” השבויים, ועוד.

אם זו הברירה, עדיף שלא ילמד הבן מילה אחת, ואל יהא נבוזראדן. בכל מקרה אין לנו ת”ח בזה”ז, ובכלל, טוב דחיל חטאין מבר אוריין (שבת ל”א ב’).

למשל, בעיסקת השבויים, וכי ה”גדולים” הקטנטנים לא למדו מעולם ענין דלא ליגרבו ולייתו? והרי ה”דעת תורא” כבר הביאה את החטופים הנוכחים ממש? מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף?! שמא תאמר שהסוגיא שכחה היא מהן, ת”ל ואחריהם בפיהם ירצו סלה (שבת שם). אלא שהם דואליסטים. הדרשא תידרש, אבל מה זה קשור ל”דעת תורה” בשאלות השעה בעניני בטחון?!

בכל מיליהם וקביעותיהם חסרה השכל הבסיסי הידוע על הקדמת “סור מרע” לכל “עשה טוב”.

ואין זה דומה לדוד עם עוזא או רעב ג’ שנים שלא שאל מיד באו”ת וכדו’, כי התם הקב”ה גלגל עונש על ידו, אבל דוד לעולם האמין בתורה ורצה לקיימה אלא ששכח או טעה, משא”כ הללו, רח”ל מהם ומדעתם הנלוזה והזדונית בכל התורה כולה.

“אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הדואליסטים שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס!”

Caught in the Yetzer’s Net? Just Tie Yourself Up!

Harry Fishel was a leading pioneer and philanthropist of Jewry.

He escaped Russia as a youth to avoid the tsar’s army draft and, like all immigrants, had extreme difficulty not working on Shabbos. As the common refrain went: “If you don’t come in on Saturday, don’t bother coming in on Monday”. (Fishel had barely any Jewish literacy to buoy him; he only started learning gemara at age 69.)

I haven’t read Harry Fishel’s autobiography myself, but here is how the story is presented in Hamodia newspaper (probably copied from the autobiography):

Harry landed a good job in his field (architect) with great pay, but they refused to keep him if he kept Shabbos, even at half the offered salary, and he spent a sleepless Friday night struggling at a crossroads. Harry finally decided to go to Shabbos Shachris in the morning and from there continue to his job.

But then:

While he was in shul, he realized he would be the first person in his family ever to desecrate Shabbos, and he went up to the aron kodesh and prayed for guidance. He then changed into work clothes, but as he walked, the vision of his parents slowed his steps; he felt paralyzed, and chills shook his body.

Harry realized his prayers had been answered. He knew what he had to do, and he returned home to continue observing Shabbos, a strange sense of peace pervading him. Never again would Harry Fischel contemplate any desecration of Torah law.

Perhaps this is is also the intention of “Chayei Moharan” chap. 459:

אמר לאחד על מה שספר לפניו שהיה מרגל בעברות גדולות, עד שכמעט לא היה ביד עצמו למנע עצמו מלעשותם. השיב לו שיש בחינת התקשרות לקשר ולחבר עצמו יחד בהתקשרות חזק, ועי”ז יכולין להתגבר ולהנצל. ולא באר הענין. ואעפ”כ אפשר להבין הענין קצת והיא עצה נפלאה (ועין בלקוטי הלכות הלכות ראש חדש הלכה ו).

Anyway, it sounds like good Jewish advice to me…