הכונה לכתבה הקודמת נגד שיטת “קבלו דעתי” של רבי דב לנדא (כדיין יחידי לכל באי עולם בלא הסבר תורני כמפי הגבורה).
הנה, יש טוענים שמועצת מפלגתית במקום הסנהדרין, ו”כך דעת תורה. או, אסור להתנגד אפי’ בכי הוא זה לדעת גדולי הדור. או כל מיני חידושי הלכות שנתחדשו לאחרונה, וגם לא לאחרונה” (כלשון מכתבו המפורסם של הגרד”ל משנת תשמ”ט), כיו”ב אומרים שקרא הרב חיים קניבסקי לרב שמואל אויערבך “זקן ממרא” (לא בדקתי).
וכ”ז שטות ואין אומרים בקרו גמל, אף מלבד האסונות הניכרים שעל ידי זה. ועל כולנה, תרבות החטאים שלראיות בתורה אין משקל.
קויתי שהגרד”ל ינטה מזה מעט (לפחות למראית עין) ותורתו תמתיק את רוע גזרותיו (כמו שצדקות הרב א”ל שטינמן המתיקה מרירות מכותיו), וחילי ממכתב רבי דב הנ”ל נגד דברי עצמו. ואמנם לנגדי מנחות ק”ט ב’, בתחלה כל האומר עלה לה אני כופתו ונותנו לפני הארי עתה כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין כו’, אבל שמא אין למדין מן הכללות.
לנגד הרב לנדא בענין אלעד עומד חתן הרב שך בליצנות מכיוון הפוך… (מלבד שהפשטות נגד ביטול הסכם, אבל אני לא מכיר את הפרטים שם.) אולי הייתי צריך להוסיף את דברי רבי דב נגד ה”פוחזים”, כאילו אין צד שני ואין חילוקים, ולא נותר אלא כנויי גנאי.
והנה מכתב (חמור יותר ממה שציינתי) שבו מבטל הרב לנדא את דעת החולקים עליו בהלכה במחי יד וזלזול, בדבר התמוה לרבים אפי’ אז, בלי טעמי (אתפלא אם הוא עדין מאמין כך, אף כי לא הודה ברבים בטעות):
ניתן לקרוא את הכתבה המדוברת כאן.
ת”ח א’ מתלמידיו כתב לי בתגובה: “איך אפשר בעת קשה כזו לבזות את התורה?? חסר לנו צרות?“