“לא אדוני, אתה בניגוד עניינים!”
“כן, אבל גם את!”
“אתה לא יכול לומר שום דבר, כי אתה מצוי בניגוד עניינים!”
“אבל גם את!”
“אתה לא יכול!”
“אבל ג…!”
“אף מילה!”
“אב…!”
“דממה!”
“א…!”
“הס!”
החייל המסכן השתתק ולעלע. הפצרי”ת עמדה על התלולית שלצד הפיר ובחנה במיקרוסקופ את טיב הכריך שהוא עמד להעביר למחבלים הרעבים בעומק המנהרה. הכריך היה, איך לומר בעדינות, מניעה משפטית.
החייל ניסה מתחילה לטעון להגנתו שהוא כבר לא אכל שבוע, והוא נאלץ לשמור לעצמו את שאריות הסנדוויץ’ שאמא הכינה לו ולכן הוא ניסה להזין את המחבלים בכריך מקומי ללא תוספות מיוחדות.
אבל הפצרי”ת הבהירה לו שהוא לא יכול לערב את השיקולים האישיים שלו עם האינטרס הציבורי. החייל ניסה לרמוז שאף היא נגועה משום שהמחבלים במנהרה הינם מצביעים פוטנציאליים למפלגה של הפצרי”ת, אך זו הבהירה לו שאין לו זכות דיבור משום שהוא מצוי בניגוד עניינים חמור.
החייל המאובק ניסה שוב: תקשיבי, את בניגוד עניינים!
“אני? – אני אשת מקצוע אני לא מתעסקת בפוליטיקה”.
“אני? – אני חייל במדים אני לא מתעסק בפוליטיקה”.
“לא אדוני, יש השלכות פוליטיות לכל פעולה שלך!”
“ואת?”
“אני? – אני לא שוקלת שיקולים פוליטיים”.
“ואני?”
“אתה פוליטיקאי בפוטנציה!”
נשמע רשרוש מלמטה, מחבל מטפס מתוך הפיר כעוס בעליל, “יהודים מטומטמים, אני מת מרעב למטה, ואתם אוכלים לי את הראש עם השטויות שלכם!”
המחבל שומט את הקלאצ’ על הארץ בזעם, “אני לא יכול יותר!” הוא מטיח ומתרחק מהמקום.
“לאן אתה הולך?”
“נמאס לי!”
“מה הבעיה?”
“אני לא יכול יותר עם הסנדוויצ’ים ההונגריים שלכם, אי אפשר להמשיך כך!”
“אחמד תירגע אנחנו נמצא דרך לפתור את זה”.
“לא יהיה! לא במשמרת שלי!”
“אחמד, מה אפשר להציע לך?”
“נמאס לי לרבוץ במנהרות שנתיים, בלי פנסיה, בלי תנאים סוציאליים, בלי ימי עבודה מהבית, די!”
“אחמד אתה צודק, מה אתה מציע?”
“בואי תשמרי קצת בעצמך על החטופים במקומי, ואני אשב במשרד במקומך ואנפיק חוות דעת משפטיות”.
“כ… כמובן בשמחה א… אבל אין לך הכשרה משפטית”.
“תגידי, מה אני נראה לך מג’נון? מה אני לא יודע להגיד “מניעה משפטית” ומצד שני ברגע הנכון להגיד “האינטרס הציבורי”, או “שלטון החוק”, או…”
“אבל זה בדיוק מה שבאתי לומר יש מניעה משפטית חמורה שאני אחליף אותך!”
אחמד: מניעה משפטית, מה פתאום? – זה האינטרס הציבורי!
