הודאת בע”ד: לבחורי ישיבות אין מה לחפש בצבא

האיש שיצא מהצבא ושינה את דעתו: חרדי לא יוצא חרדי מהצבא

 / 28 באוגוסט 2016

האיש שהלך לצבא מהישיבה ואח”כ נלחם נגד קמפיין החרדקים משנה את דעתו ומדבר לראשונה: לדבריו כפי שהוא מודה בראיון לידיעות ירושלים: לבחור ישיבה חרדי אין מה לחפש בצה”ל. הוא לא יישאר חרדי אחרי שירות צבאי. דברים פשוטים אבל יש כאלה שרק אם הם שומעים את זה ממי שעבר את התהליך הם מפנימים.

עורך הדין עורך הדין מנחם שטאובר, מגדולי הלוחמים לשעבר בקמפיין החרד”קים, החל לייצג בחורי ישיבות שהסתבכו עם רשויות הצבא. “לבחורי ישיבות אין מה לחפש בצבא” התבטא בראיון ל”ידיעות ירושלים”.

שטאובר, מי שהיה בראש הפונים ליועץ המשפטי לממשלה נגד הקמפיין למניעת גיוס לצה”ל, הוא היום עורך דין שמייצג בחורי ישיבה שהסתבכו עם שלטונות הצבא.

בראיון שהעניק בסוף השבוע למשה הלר ב”ידיעות ירושלים” מדבר לראשונה שטאובר על המהפך הקיצוני בחייו. “הבנתי שאין שחור ולבן – היום אני חושב שלבחור ישיבה חרדי אין מה לחפש בצה”ל. הוא לא יישאר חרדי אחרי שירות צבאי”.

לדבריו, העובדה שהתגייס לצה”ל גרמה לו לאי נעימויות בקהילה בה הוא חי: “ראש הישיבה כעס על זה שהתגייסתי והעיר לי הערות עוקצניות. הייתי עם מדים וציצית בחוץ, אז הוא הציע לי להסתיר את הציצית מתחת לבגדים. ‘אתה עושה חילול השם ומצנן את הקדושה – לפחות תסתיר את הציצית’, הוא אמר לי”.

“על פי רוב הייתי חוזר לבית בלבוש אזרחי, אבל כשהייתי על מדים תמיד היה איזה מישהו שזרק לי הערה, ירק או צעק עלי שאני מקולקל”. בהמשך, שטאובר קיבל אישור מיוחד מצה”ל להגיש תביעה נגד מאייר קמפיין החרד”קים, תביעה שבסופו של דבר ניסח המאייר מכתב התנצלות לחיילים.

לאחר שחרורו מהצבא, הגיעה התפנית: כעורך דין לסנגוריה הציבורית, שטאובר נפגש עם הצד השני של המתרס – בחורי הישיבות. “בהתחלה היו לי דילמות אם לייצג אותם. חשבתי שהם טועים בדרכם ושלא אני הגורם שצריך לעזור להם”, הוא סיפר לעיתון, “חשבתי שכל תלמיד ישיבה צריך לעבור מסלול צבאי כלשהו”.

השבוע, הוא טיפל בעניינו של הצעיר החרדי שנעצר ועורר גל הפגנות בירושלים ובית שמש: “מישהו מצה”ל התקשר לברר פרטים אצלי על הפגנה, אז עדכנתי אותו שאני בתיק. אם פעם הייתי מתנגד אוטומטית להפגנות, היום אני מבין יותר את המניע”.

“אם אנחנו רוצים שהחרדים ייטמעו בחברה הישראלית, צה”ל יכול להיות שחקן מרכזי. אבל לפי השקפת העולם החרדית, שאני מצליח להבין אותה, לבחורי הישיבות אין מה לחפש בצבא. אתה נכנס חרדי לכל דבר ולא יוצא אותו דבר. אתה עובד בסביבת נשים ונחשף לתכנים שבוודאי משפיעים לרעה”.

כן הוא נשאל מדוע העדה החרדית שכרה אותו למרות שניסה בעבר לעצור את קמפיין החרד”קים והשיב: “השקפת העולם שלי לא מעניינת אותם – הם רוצים תוצאות”.

כן. זו האמת. ויש כאלו שיפלפלו לכם שמי שלא מתמיד יכול ללכת לצבא. ולמרבה הבושה לשם גם דוחף ועד הישיבות שמי שלא לומד 45 שעות שובועיות שיתגייס. וזה בדיוק היעדים. גזירת הגיוס במלוא מובן המלה.

מאתר חרדים עכשיו, כאן.

Had the Chazon Ish Seen Achronim He Would Have CHANGED His Opinion…

No, not always, but often.

I see many scholars who know the Chazon Ish lacked important Achronim, but the fact means little to them (although far more conservative in their own respect). This is true with certain Rishonim, too, especially famously on Eruvin, see Rabbi Brand on Eruvin regarding a 17-Amah RHR .

For example, the Chazon Ish regarded using even a Chumash for Shnayim Mikra, unless there is no choice, as “דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה”, but many Achronim have proven the Gemara is lenient about this whole prohibition. By the way, this is why his students seem “illiterate” when quoting Pesukim during lectures!

(An example to prove the rule is the Chazon Ish quoting שו”ת פרי יצחק בלאזר to be lenient on lending without a shtar.)

The Chazon Ish lacked most Achronim and regretted missing out on at least some of them (like the Levush, according to “Ma’aseh Ish” somewhere), so he wouldn’t totally disagree with the famous Rabbi Yitzchak Kanpanton quote in Darkei Hatalmud: אין חכמת אדם מגעת אלא עד מקום שספריו מגיעים  — brazenly used by sophomoric Rabbi Ovadya Yosef to minimize the halachic influence of the Chazon Ish. And he himself occasionally conditions his ruling on the words of the Achronim, unknown to him, such as the right age for marriage (Kiddushin 148 on Daf 29b, end), O.C. at the end of chapter 26 regarding Vayechulu, whether modern bathrooms resemble בתי כסאי דפרסאי (some recent Achronim are less unsure), and more, so it’s hard to see where that disclaimer would not apply (though not ללמד על הכלל כולו).

Not to mention the honest caveat: אם מבואר בראשונים הפכו (in spite of his concealing occasional disagreement with Rishonim by “re-explaining” them, etc.). But I must assume he means more than a simple reminder of Rema, Shulchan Aruch C.M. 25:2:

אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר, ונמצאו אחרים חולקים עליו, אין צריכים לפסוק כדברי האחרונים, שאפשר שלא ידעו דברי הגאון, ואי הוי שמיע להו הוי הדרי בהו!

Yes, the Chazon Ish could swiftly reinterpret new information in startling fashion, such as the famous essay against Rabbi Shimon Shkop’s comment on the Rema, taken by the hasty (see page 8 here) to demonstrate his supposed hashkafic bullheadedness. But so what?! (And he mercifully taught us all a tiny bit of how to do the same.)

I think this is also why the Chazon Ish seems to regard Jewish rationalism\materialism as heretical or close to that (in some cases); he was virtually unaware of the sheer diversity of opinion in Jewish tradition on these issues (and see this counter-argument).

Poverty means you can’t readily afford books!

I hope my great awe and esteem for the Chazon Ish is still crystal-clear.

This needs to be rewritten slowly with more and better examples, but “Perfect is the enemy of good“.

P. S., Here’s another Nafka Mina.

‘Torah Study Must Be Forever Strengthened’. Well, Hebrew GRAMMAR Is Torah, Too!

More on the Imperative to Study Grammar

“With regard to grammar, I note that my revered father זצ’ל held that its study is included in the מצוה of תלמוד תורה because its knowledge is crucial for reaching correct Halakhic conclusions. He cited a grammatical error which led a well-intentioned author to propose building a מקוה in any Jewish home. Ignorance of the gender of the noun אצבע in רמב’ם הלכות ספר תורה פ’ה ה’ט had led that individual to advocate מקוואות that were undersized and invalid; their use would have resulted in massive איסורי כרת. Knowledge of grammar is thus not פרפראות לחכמה, which the תוספות יו’ט defines as “studies undertaken to enhance knowledge” also not to be denigrated — but גופי תורה , ‘studies that affect Halakha.'”
R’ Nathan Kamenetsky, Approbation for Grammar for Gemara, Yitzchak Frank (Jerusalem: The Ariel Institute, 1992)
From TIDE, here.