הגד *לבית יעקב* פשעם: גם עם הארץ שסומך על הערמות הוא מזיד

מתוך דברי הגאון מורנו הרב יצחק ברנד שליט”א בפורום אוהבי ציון (המדובר שם בפאה נכרית, אבל ה”ה במכירת חמץ וכו’):

יש לי מערכה איך ניתן לבדוק טעות בהלכה

ואני מביא מקודם משל מן חוקי מטמטיקה ואח”כ משל מתורת פורים
המשל מחוקי המטמטיקה
למדתי בבית ספר , בזמן שעדיין לא השתמשו במכונת חשבון, צריך לעשות הכל ידני, ויוכל להיות שיש טעות באיזה מקום, ויש בדיקה אם לא טעו
למשל 34567 כפול 67458
וכעת עושים חשבון ארוך ומגיעים למסקנא שווה 2331820686
איך יודעים שלא טעו
סופרים מספר הראשון כל מספר פלוס השני עד הסוף היינו 3+4+5+6+7 , = 25 , , מנסים לחלק  ל9, מה שמתחלק ל9  שנמוך מ25, הוא 18 ונשאר 7, זה המספר שארית של 9 , ואח”כ עושים זה מן המספר השני 6+7+4+5+8 = 30 , המספר הנמוך שמתחלק ל9 הוא 27 , נמצא השארית של 9 הוא 3
ואח”כ כופלים מספר 3 כפול 7 =21 , המספר הנמוך שמתחלק ל9 הוא 18 ונשאר 3 ,, וא”כ מסקנת מספר כל הכפל שנשאר מ9 הוא 3
כעת אנו יודעים ע”פ כללי המטימטיקה שמסקנת כל החשבון מוכרח להיות שמספר שנשאר מ9 הוא 3
נראה אם זה נכון, 2+3+3+1+8+2+0+6+8+6 = 39 , המספר הנמוך שמתחלק ל9 הוא 36 , ונשאר 3 , וא”כ אם הגיע למספר הזה עשה חשבון נכון
אולם אם יצא לו מספר אחר , זה ראיה שהוא טעה בחשבון וצריך לעבור על כל מה שעשה עד שמצא בו טעות , זה כללי המטמטיקה ,
הנה הוא יודע בודאי שהוא טעה , אולם לא יודע איפה טעה , וצריך לעבור על הכל מהתחלה
עד כאן המשל המטימטיקה
כעת המשל של תורת פורים
יהודי תלמיד חכם הגיע ליהודי פשוט ואמר לו יש להתיר לאכול נבילה , שאל אותו היהודי הפשוט איך אתה עושה זה
א) צריך לשחוט הסימנים, אולם אין צריך לשחוט הכל, מספיק רוב
ב) יש כלל בענין מחיצה קיי”ל שמחיצה מחצה על מחצה ג”כ טוב, (כך נפסק להלכה ) וא”כ מספיק לשחוט החצי
ג) יש כלל כל קבוע כמחצה על מחצה , אף שהקבוע הוא רק מיעוט אפילו אחד מעשירית , וזה נאמר גם לקולא שאם יש תשע עכברים ואחד צפרדע ונגע באחד מהם ולא יודע נחשב קבוע שהוא כמחצה על מחצה והוא טהור ברשות הרבים , וא”כ גם שוחט רק קצת זה מספיק
ד) יש כלל לא חיישינן למיעוטי , וא”כ כיון שהמיעוט בין כך לא חיישינן וא”כ אין צריך כלל לשחוט ומותר לאכול נבילה
אמר לו היהודי הפשוט , אני לא למדתי הסוגיות, לא למדתי דיני רוב סימנים ולא דיני מחצה על מחצה ולא דיני כל קבוע כמחצה ולא דיני לא חיישינן למיעוטי
אבל דבר אחד אני כן יודע , אסור לאכול נבילה
אם יש לך פילפול יפה להתיר נבילה מוכרח להיות שיש איזה טעות בכל המהלך , אני לא יודע איפה הטעות , אבל המסקנא הוא בודאי טעות
זה המשל מתורת פורים
הנמשל , איפה כתוב חיוב כיסוי ראש של אשה , לא מצאנו בהלכות לבישת בגדים אלא בהלכות הרחקה מעריות
שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא הקדמה
להתרחק מן העריות, ובו ז’ סעיפים.
שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא סעיף ב
סעיף ב
(ל’) לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, (ב) ה יא] {ב} אחת ה’} פנויה ואחת אשת איש. 
פנויה, כתבו נושא כלים בגרושה או אלמנה
הנה יש שלטי גיבורים שפאה נכרית מותר
יש חולקים על הש”ג והלכה כהחולקים
וי”א שהש”ג התיר רק בחצר
 י”א שמדובר בפאות לפני שני דורות שהיו רק כקש
 אולם י”א שהלכה כש”ג מכיון שכך פסקו הרמ”א והמ”א וכו’
וכן יש ראיות שהתיר גם בשוק , וכן התיר גם בפאות שלנו כולל וכו’ בעיקר שלא רואים הבשר בין השערות
כעת שמציעים זה ליהודי הפשוט, אומר היהודי , אני לא מכיר מי צודק אני לא יודע מה אומר הש”ג ומתי דיבר
מה שאני כן יודע, שהפאות שלנו הם לא הרחקה מעריות , אולי גם קירוב לעריות אבל בודאי לא הרחקה מעריות ,
הפילפול שאמרת יש איזה מקום טעות, לך תבדוק איפה הטעות , אבל המסקנה שפאה נכרית היום זה הרחקה מעריות, ובלי הפאות לא עושה הרחקה והפאה עושה ההרחקה, בוודאי טעות
עכ”ד.

טעם נגע הצרעת – כגון שהוציא שם רע על דירתו בארץ הנבחרת

ספר עבודת הקודש לרמ”ד וואלי זצ”ל (ויקרא י”ד ל”ד), עמ’ קלח-קלט (הובא בגליון “מבשר ציון” של קהילת אדרת אליהו):

כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם.

ציטוט חלקי (יש לבדוק בפנים):

ונלע”ד לומר, שאלו הנגעים היו באים לאחד מב’ טעמים. או על פגם שעשה האיש ההוא בתחום הקדושה, והוא המקום שהעצמות והלבושים מוגבלים בתוכו. והיכי משכחת ליה להאי פגם – כגון שהוציא שם רע על דירתו בארץ הנבחרת, שאמר צר לי המקום. ולכן היו מביאים נגע צרעת בביתו, שהם אותיות ע”ת צ”ר, מדה כנגד מדה ממש, עד שיתחרט ויודה על שבח דירתו. שהרי המקום שנתן הקב”ה לישראל לאחוזה, אי אפשר שיהיה רע בשום פנים, והיינו טעמא דקאמר “אשר אני נותן לכם לאחוזה”. גם אפשר…

והנה צילום הדף:

אודות שרשי ה’מנהג’ לאכול פחות מכזית מרור

ניתן לעיין עוד בפורום אוצר החכמה כאן…

מ”ש שם חכ”א בשם הגאון בעל הנתיבות בהגדה שלו שא”צ לאכול כזית מרור, בדקתי בפנים ולהד”ם. וגם בספר דרך החיים ליתא.

והנה דברי ד”ר מ. שפירא (לא בדקתי אחריו):

Regarding the kezayit measurement, there is one other point worth mentioning. Everyone knows that one is required to eat a kezayit of maror at the Seder. Nevertheless, the practice of the Ropshitz hasidim used to be precisely the opposite, as they were careful not to eat a kezayit of maror. This strange practice goes back to the founder of the Ropshitz dynasty, R. Naphtali Zvi Horowitz (1760-1827). (I don’t know if the practice continues today.) Not only is the lack of a kezayit problematic, but there is the other issue regarding whether one can even say a blessing on the maror with less than a kezayit.

R. Aryeh Zvi Frommer deals with Ropshitz practice, and also mentions that he heard that R. Shalom of Belz and R. Ezekiel of Shinova also told people to eat less than a kezayit of maror and to make the blessing on it.[25] R. Frommer attempts to justify this practice halakhically, and he states explicitly that he is doing so in order that the actions of these hasidic masters not be in contradiction to the Mishnah, Pesahim 2:6, the meaning of which appears to be that a kezayit is the minimum amount required for maror.[26] He also notes that he wants to justify the practice of “most of Israel” who use horseradish for maror and also do not eat a kezayit. His justification is only of eating less than a kezayit of horseradish, so it does not seem that this will be of any help with regard to the view of the Ropshitzer, as his avoidance of a kezayit of maror apparently applied to all types of maror, even lettuce.

Many people probably remember their grandparents telling them that in Europe they used horseradish for maror, but that unlike today there was no concept of being careful to eat a kezayit. If you had any doubts about what your grandparents reported, R. Frommer tells us the exact same thing. Are we to say that most Jews in Europe did not fulfill the mitzvah of maror? This is a conclusion that no rabbi wants to reach, and that is why R. Frommer is motivated to find some justification for the practice.

כנלע”ד ליישב דברי הצדיקים ז”ל שלא יסתרו למשנה מפורשת הנ”ל וליישב מנהג רוב ישראל שאוכלין למרור חריין פחות מכזית ומברכין עליו על אכילת מרור

R. Frommer was obviously concerned that what he wrote would be regarded as too radical. Thus, on the very last page of the book, where one finds the corrections, he stressed that his words were only a limud zekhut because most people do not eat a kezayit, but le-khathilah one cannot rule this way.

כ”ז כתבתי רק דרך למוד זכות מחמת שרוב ההמון ונשים נוהגין כן אבל לכתחלה אין להורות כן וכ”מ באבני נזר סי’ שפ”ג
R. Frommer has another relevant comment on this matter:[27]
ביום ג’ שמות חלם לי, שהגידו לי בשם הרה”צ ר’ פינשע ז”ל מפילץ דאף מי שמגיע לו יסורים ר”ל, סגי ביסורים כ”ש [כל שהוא], דלא עדיף ממרור דלא בעי כזית, ומה”ת סגי במשהו כמ”ש הרא”ש פ”י דפסחים סי’ כ”ה, כמו בזה סגי במשהו

There is no need for me to go into this matter in any detail, as it has been comprehensively analyzed in a wonderful article by Levi Cooper.[28] I would just like to call attention to some sources not mentioned by Cooper.

1. R. Mordechai Shabetai Eisenberger, Berurei Halakhot (Netanya, 2006), no. 51, offers a halakhic justification for the Ropshitzer, and claims that it is only applicable to horseradish.

2. The following story, quoting R. Aaron Rokeach, the Belzer Rebbe, appears in Aharon Pollak, ed., Beito Na’avah Kodesh (2007), vol. 2, p. 482:

 

פ”א, בליל הסדר שנת תש”ט, נכח דודי הר”ר יוסף צבי וועבער ז”ל (לאחר שניצל מגיא ההריגה במלחמה  באירופה, וזכה לעלות ארצה אחר החורבן שם), והנה כ”ק מרן זי”ע נתן לו בידו מעט מאוד מה”מרור”. אחד מן הנוכחים שם, הרהיב עוז והעיר למרן זי”ע, ש”זה רק כל שהוא”. נענה מרן זי”ע והתבטא בלשונו “ער האט  שוין געהאט גענוג מרירות”! – (בשם בעל העובדא

3. The following story, that R. Joel Teitelbaum of Satmar refused to follow his father-in-law’s practice of eating less than a kezayit of maror, appears in Aharon Perlow, Otzroteihem shel Tzadikim al ha-Torah ve-ha-Moadim (2006 edition), p. 323, quoting Moshian shel Yisrael, vol. 4, p. 17:

 

בליל התקדש חג הפסח בעריכת הסדר היה המנהג בבית דזיקוב לברך על אכילת מרור בשיעור פחות מכזית, וכן נהגו גם בפלאנטש. אולם רבינו (כ”ק מרן אדמו”ר מסאטמאר) ז”ל נהג כפשטות לשון הפוסקים וכנהוג בבית אבותיו הק’ לאכול שיעור מרור כזית כדאיפסקא הילכתא. וכשהיה רבינו ז”ל סמוך על שולחן חותנו (מזיוו”ר – הרה”ק רבי אברהם חיים הורביץ מפלאנטש זצוק”ל) לא נתנו לו שיעור מרור כראוי. ורק פחות מכזית – כמנהגם – ולא רצו שרבינו ז”ל יתנהג אחרת ממנהגם. אבל רבינו ז”ל השכיל להכין ולהצניע מראש מקדם בכיס הגלימא שלו שיעור כזית לאכילת מרור, ובעת עריכת הסדר כשהגיע לקיים מצות אכילת מרור אכל רבינו כשיעור

4. Matityahu Gutman, Belz (Tel Aviv, 1912), p. 31, states:

 

רבי יהושע מבלז אמר: אבי היה פוסק, והוא אמר שאין צריך לאכול כזית מרור, ובתשובות הנדפסות בסו”ס אמרי נועם למועדים כותב שמקובל כך מזקנו הק’ מרופשיץ וכן היו נוהגין כל בני ביתו, מחמת אי בריאות
 
The words I have underlined are how later generations mistakenly attempted to reconcile the practice of the Ropshitzer and his descendants with the halakhah.