“Within a couple of generations, it’s questionable whether there will be any Christians at all left in Europe.”
Paris, July 14 – Demographic shifts and political considerations have led the head of the Roman Catholic Church to bow to reality and present one of the world’s most famous and elaborate churches to French Muslims to serve as their house of worship and no longer function as a cathedral, the Vatican announced today.
Beginning January 1, 2027, Notre Dame de Paris Cathedral will come under the control of the Islamic Council of France, as Catholicism is on the decline in France and Islam continues to grow at a remarkable rate. Pope Leo XIV signed the transfer document yesterday, and made a statement to the media expressing sadness that the eight-hundred-year-old church no longer serves much of a purpose in catering to France’s and Europe’s shrinking Christian population, but also voiced his hope that the Muslims will take care of the historic building.
“They have much more use for it than we do,” the pope admitted. “Within a couple of generations, it’s questionable whether there will be any Christians at all left in Europe. Certainly not in Paris.”
The arrangement calls for the Catholic Church to remove any iconography and sacred detachable items that it deems appropriate to preserve, such as statues of the Virgin Mary and various stained glass windows. The building’s Gothic facade, which features numerous sculptures of Christian religious and historical import, will undergo a special facelift to remove those images, which fall afoul of Islamic sensibilities on depictions of various sorts. The removed and detached paraphernalia of Notre Dame will take up residence at a new museum in Rome, at least until such time as the Vatican itself becomes an Islamic shrine sometime in the next 75 years.
Church and Waqf negotiators agreed on the start of 2027 for the transfer: it provides enough time for the salvage and facade work while effecting the transfer with enough time before Ramadan of that year, which commences on Sunday, February 7, for the Waqf to implement any aesthetic or functional changes it deems necessary ahead of Ramadan and the Eid el-Fitr festival that marks that lunar month’s conclusion.
The transfer of Notre Dame de Paris marks the largest such gifting so far of an underused Christian institution to the up-and-coming Muslim community in Europe, but numerous smaller-scale donations of churches and church institutions have taken place over the last two decades amid the demographic shifts and the Vatican’s longstanding policy of appeasing Islamists.
There are those who teach with words and there are those who teach with actions. The best teacher, however, is one who teaches with words followed by actions! This is the reason why I loved Rabbi Meir Kahane so much and why he is my guiding force – to this very day.
He taught us the importance of redeeming captives by explaining the Torah and the Talmud… and then by leading us into the streets to free 3,000,000 Jews who were imprisoned in the former Soviet Union.
He taught us about Jewish strength from Shimon and Levi to King David and then led us in battle against vicious anti-Semites making sure we did to them what they wanted to do to us.
He taught us the Halacha -yes, the Halacha – of Arabs living in the modern State of Israel and then did the best he could to make those Halachot as real as keeping kosher.
Rav Kahane was my Rebbe, and I thank HaShem for giving me the opportunity to learn from him personally. My wife knew him even before I did and was a strong and proud member of the Jewish Defense League as well. When we made Aliyah in July 1990, we went to our Rebbe, with our kids, on the first Motzei Shabbat we could. We proudly told him we had followed him to Israel, and we were ready to help his dreams become a reality. Sadly, an assassin’s bullet ended those dreams just 4 months later…
In the last 31 years, his words have become truer than ever. His books and videos are more popular today than ever before and people are finally understanding his warnings and predictions. How many times did he speak about the dangerous Arabs inside Israel… the ones who are citizens of the State? Most Jewish leaders and Rabbonim told their followers not to listen to those “extreme words”. Yet, need I remind you of the horrific riots just a few months ago – by Israeli Arabs – in cities such as Lod, Jaffa, Ramle, Akko and Jerusalem?
Rabbi Kahane never ran away from controversial subjects. He spoke about intermarriage in America and what must be done to stop it… yet very few listened to him. Today, intermarriage is out of control. He spoke about the weakness of Reform Jewry, the dangers of missionary cults, and the lack of Jewish identity. While 99% of Orthodox Rabbis were teaching in ways that the youth (and most adults) could not relate to, Rabbi Kahane was teaching us with fire and brimstone! His words ignited our souls… but he wasn’t finished. “A Jewish head is not enough,” he used to say. “One needs a Jewish fist attached to a Jewish head!” – He taught us that as well!
Yes, he was controversial… but that’s exactly what the Jewish world needs. Of course, we need to study and master Halacha. We need to know TaNaCH, Halacha, Rambam, Mishna/Talmud plus Midrash, the Biblical commentaries and more. Rabbi Kahane started his day at 4am and studied these subjects for 3 hours – every day of the year! The key point, however, is that Judaism is more than that. People today – especially the youth – are lost. They have no direction because their Rabbonim refuse to discuss “controversial subjects”.
Question: What does the Torah say about transferring Arabs?
Answer by Rabbis today: That’s not for us to discuss.
Question: Is it permitted to trade land for peace?
Answer by Rabbis today: We don’t discuss politics in the Yeshiva or shul. (Note: I have more respect for a Rav who gives a 3-hour shiur on why you can give away land – even though I vehemently oppose it – than a Rav who refuses to answer the question)
Question: I am going into the IDF. If given an order to throw Jews out of their homes, must I listen or can I disobey those orders?
Answer by Rabbis today: That’s a question for the IDF Rabbi, not me…
Question: I live in New York, Chicago, Toronto etc… and anti-Semitism is growing. Can our community form a security/defense team to protect Jews and teach these haters a lesson they will never forget?
Answer by Rabbis today: We don’t deal with those issues. The police will protect us.
I could go on and on with another 50 questions, but you get the point.
Rabbi Kahane gave us these answers… and most of them were not “politically correct”… but they were “Jewishly correct!” Baruch HaShem, through his prolific writing career we have his words and guidance on exactly what to do. Thanks to YouTube and the internet, and some wonderful and faithful students, you can watch hundreds of hours of his Torah classes, debates, and speeches. This is why, even 31 years after his tragic murder, I say that he is still my Rebbe. His words, actions and Torah guide me and my family to this very day and I urge everyone reading this article to do the same.
May Rabbi Kahane’s memory be a blessing for his wife, his entire family and the Nation of Israel he loved so much.
6 שאלות למגזר הסרוג, עם גניזת חוק הגיוס והתפוררות הממשלה
הרב אברהם ליפשיץ
“הציבור לא יסלח לנציגים שיהיו חתומים על ‘חוק ההשתמטות’!”; “תוכיחו שאתם לא שפוטים של החרדים!”; “בתהליכים ארוכים הם לא יתגייסו גם עוד מאה שנה. רק בכפיה!”
לצערי הרב, זה הצליח. כל המשפטים החריפים הללו שמסתובבים במחוזותינו בשנתיים האחרונות (והדוגמאות שציינתי הן העדינות שבהם) – פעלו את פעולתם. הרי מטרתם הייתה אחת – ללחוץ על הח”כים הסרוגים שלא להגיע להסכמות עם החרדים בענין הגיוס. כך גם המודעות השבועיות בעלונים, עם תזכורות מהתנ”ך על מצות המלחמה, שפנו אמנם לחרדים, אך מטרתן הייתה זהה – הלחץ על הנבחרים הסרוגים.
ואחרי שכל הלחץ הזה הצליח, והחרדים פרשו מהממשלה, אני מבקש רגע לעצור ולשאול כמה שאלות את ציבורנו הקדוש והיקר כל כך. שאלות שמטרידות ומעציבות אותי מאוד, כבר תקופה ארוכה. (יש לי לא מעט שאלות גם כלפי הציבור החרדי, כמובן, אבל כבוגר צבא וכבוגר ישיבה, אני מרגיש צורך לפנות לציבור ממנו אני בא).
אפרט את תמיהותיי:
א. נכון, גדלנו וחונכנו על ברכי ערך השירות הצבאי. מבחינתנו זה לא רק חובה אזרחית ולא רק משימה ערכית. אצלנו זה הרבה יותר מזה, זה הכי גדול שיש – זה מצוה! זה רצון ה’, שכדי לקיימו באנו לעולם. ולא רק מצוה אחת, שתי מצוות. ולא סתם שתי מצוות. שתי מצוות שעליהן נאמר שהן שקולות ככל התורה כולה: א. “עזרת ישראל מיד צר”, כלשון הרמב”ם. ב. כיבוש הארץ, שכולל גם שמירה על המשך שלטוננו ויישובנו בה, כדברי הרמב”ן. לכן מובנות מאליהן הציפייה והשאיפה שכל עם ישראל יקיימו אותן.
אבל רגע – ממתי הדרך להגשמת החזון הזה – לראות את עם ישראל שותף עימנו במצוות – עוברת דרך כפיה, כח, סנקציות, ביטויים חריפים והטחת עלבונות כנגד כל מי שעדיין לא שותף להן? מתי אי פעם חינכנו או פעלנו ככה?
הרי יש עוד כמה מצוות שעליהן נאמר שהן שקולות ככל התורה כולה, כמו תלמוד תורה, שבת וציצית. גם כלפיהן עומדות ציפייתנו ושאיפתנו – לראותן מתקיימות על ידי כל העם. אז למה מעולם לא קראנו להפעיל כח וסנקציות כנגד כל מי שלא לובש ציצית? למה מעולם לא דרשנו לכפות לימוד תורה על כל מי שלא משרת כרגע בצבא? מדוע מעולם לא ראינו בעלונים מודעה בסגנון: “אחינו החילוניים, מה עם ‘תלמוד תורה כנגד כולם’!”; או מודעה שמשלבת בין הציטוט הכל-כך ברור ממסכת מכות: “מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה!”, ומתחתיו, בגופנים זועקים ובצבע אדום: “האחיכם ילמדו תורה, ואתם תלכו לקולנוע?“
הרי חז”ל גם אומרים ש”אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן – מיד נגאלים”. זה כל כך קל. מספיק שעם ישראל יחליט לשמור שתי שבתות כמו שצריך, כולה שתי שבתות, ותבוא הגאולה השלימה. בלי חמאס, בלי איראן ובלי שאר החזיתות! זה צורך כל כך ברור ומיידי. מדינת ישראל זקוקה להמון שומרי שבת נוספים, לא מחר, עכשיו! אז למה לא מעולם לא יצאנו בקמפיין אגרסיבי כנגד מחללי השבת, משתמטי הקידוש, מעכבי הגאולה?
אפשר להאריך עוד הרבה בנק’ זו, אבל נראה שהבנתם את המסר. כנראה שכולנו מבינים שאי אפשר להחזיר בתשובה בכוח, בסנקציות, בהשמצות ובעלבונות. אבל מה שלא מובן זה מדוע זה לא נכון כשמדובר בחרדים? מישהו יכול להסביר לי, פעם אחת ולתמיד, מה ההבדל? (חייב לציין ששאלתי שאלה זו לא מעט חברים ממגזרנו בשנתיים האחרונות, ומעולם לא קיבלתי תשובה ברורה).
והאמת שזה יותר מזה, כדברי הרב צבי יהודה זצ”ל לגבי החרדים. כתוב שהמשיח יבוא להחזיר את הצדיקים בתשובה. הרצי”ה פירש שהכוונה היא, בין היתר, גם כלפי אותם אלו שמדקדקים במצוות, באופן כללי, אך תפיסת עולמם לא רואה בעין יפה את תהליך השיבה לציון, ולכן הם גם פחות שותפים במצוות שמתלוות אליה. לשנות את תפיסתם זו משימה הרבה יותר קשה מהחזרה בתשובה רגילה – כי הם באים בטענות של קודש, הם מקשים קושיות שיש בהן לא מעט אמת, ולכן זו תהיה עבודה של המשיח. אז נכון, אנחנו לא נעלבים כשמטיחים בפני ציבורנו: “משיחיים!”. אדרבה, אנחנו רואים זאת כמחמאה. אנחנו מאמינים ומחכים למשיח בכל יום. אבל האם יצאה איזו שהיא החלטה בוועידת בני עקיבא שתפקידנו כעת הוא להחליף את המשיח בעבודתו?
ב. לאחרונה יצא לי לשמוע כמה משפטים נוקבים כנגד חרדים ש”נתפסו” יושבים בפיצרייה, או בצ’ולנט בליל שישי: “הנה! זו ההוכחה שלא התורה בראש מעיינם! הם סתם פרזיטים!”; ראיתי מי שהוכיח זאת גם מיציאת הישיבות לבין הזמנים, כאילו שיש איזה מקצוע בעולם שלא צריך להתאוורר בו, כאילו שבישיבות הציוניות אין בין הזמנים. אף יצא לי לשמוע משפטים מעין אלו גם מכאלו שכשהם היו בישיבת הסדר (ולכן הם עשו פחות מחצי מהשירות הכללי) הם לא וויתרו על דקה של בין הזמנים.
ואני שואל: מדוע כשאתם רואים חרדי בפלאפל – אתם רותחים ושואלים אותו למה הוא לא עשה צבא, וכשאתם רואים חילוני שיוצא מהאצטדיון – אתם מחייכים ושואלים אותו מי ניצח?
ג. אבל זה לא רק שאלה למה פגשנו קמפיין רק נגד השתמטות משירות בצבא ולא גם נגד השתמטות ממצוות אחרות (שגם להן יש השפעה קריטית על עתיד כולנו, כאמור). השאלה היא למה בכלל הופכים את הציבור החרדי ל”משתמטים” ו”פרזיטים”? הרי כפי שהזכרנו, וכפי שמובא בחז”ל במקומות רבים נוספים, ללימוד התורה יש חלק מכריע בניצחון במלחמה. למשל, את שם המקום בו נלחמנו עם עמלק – “רפידים” – מסבירים חז”ל – “לפי שרפו ישראל ידיהם מדברי תורה – לכך בא שונא עליהם”. הם מדגישים שככה זה תמיד: “לפי שאין השונא בא אלא על רפיון ידים מן התורה” (לתשומת לב הוועדה שתחקור את אירועי שמחת תורה דאשתקד). לאור זאת, אם כבר הוחלט לעשות קמפיין שקשור לחרדים – אני בכלל הייתי מציע קמפיין אחר לגמרי:
הרי כאמור, במדינת ישראל אין שוויון גם בנטל התורה. ציבורים שלמים כמעט ולא לומדים תורה. בציונות הדתית אמנם יש הרבה תורה, ב”ה, אבל צריך להודות שעולם התורה החרדי גדול לאין ערוך, אולי פי עשר! רק כמות הלומדים בישיבת מיר לבדה היא כמעט כמו כל הישיבות הציוניות ביחד. מאות אלפי חרדים מקדישים שנים רבות מאוד ללימוד התורה, עם כל הקשיים הכלכליים שיש בזה.
לכן, אני גם לא כ”כ אוהב את המשפטים שמסייגים: “לא נכון, החרדים גם תורמים למדינה, תראו למשל את ‘איחוד הצלה’, ‘זק”א’, ‘מתנת-חיים’, הרב פירר וכו’?”. אמנם ודאי שכל זה מספיק בשביל לפרוך את הכינוי הצורם: “המגזר שרק מקבל מהמדינה”, אבל מדוע מתעלמים מהתרומה של הציבור החרדי בלימוד התורה שלו להצלחת המלחמה? זו תרומה אדירה. זו תרומה קריטית. פגיעה בתקציבי הישיבות, מכסות וסנקציות על עולם התורה – מהוות פגיעה חמורה בביטחון המדינה! אז האם לא היה עדיף לצאת בקמפיין אחר לחלוטין – קמפיין לחיזוק הישיבות ותקציביהן?
שאלה זו מתחדדת עוד יותר אחרי הניצחון האדיר של הלחימה באיראן. האם מישהו באמת חושב שזה היה רק בגלל המודיעין המדהים, בגלל האומץ של נתניהו וממשלתו, ובגלל הטייסים המוכשרים? האם ללומדי התורה אין גם חלק דרמטי בהצלחה המטורפת הזו?
ד. אבל עזבו את לומדי התורה החרדים. הם סתם מחפשי נוחות ואוהבי מזגנים. אבל מה עם לומדי התורה מהמגזר שלנו? הרי כשם שאי אפשר לנצח בלי חיילים, כך גם אי אפשר לנצח בלי לומדי תורה. “אלמלא דוד שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה, ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה”. הא בלא הא – לא סגי. אז לצד כל ההערכה וההצדעה (הראויות מאוד) לחיילים, מדוע לומדי התורה, לפחות ממגזרנו, לא זוכים גם הם לאיזו טיפת הערכה, משהו? למה להם לא מגיעה אף מודעת תמיכה, אף מילה של הכרת הטוב, אף קריאה לתגבור רציני ותקצוב משמעותי?
ה. ומה עם תלמודי התורה הציוניים, שאבותיהם (ומוריהם) כן משרתים בצבא? למה להם אף אחד לא דואג? כשאבי מעוז ניסה לדאוג לתקציבים מינימליים עבורם ולא הצליח – מדוע לא נשמעה שום זעקה בענין? מדוע לא ראינו מודעות גדולות עם הפסוק: “מפי עוללים ויונקים יסדת עוז… להשבית אויב ומתנקם”?
ו. בשבת שקדמה לחג השבועות האחרון, רפרפתי קצת בעלונים. הייתה לי אז אכזבה נוספת. ציפיתי שבשבת שלפני זמן מתן תורתנו, יביאו סיפורים על גדולי התורה שלנו זצ”ל, או ראיונות נרחבים מגדולי רבותינו שליט”א, טעימות מחיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמים, טיפים ממי שזכו להעמיד תלמידים הרבה, עצות איך מגיעים למצב של “אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה”… אבל לא. כלום. נאדה. מלבד עלון אחד, שהביא שיחת חג עם הרב יצחק בן שחר שליט”א, כמעט ולא מצאתי ולו מילה אחת בשבחה של תורה, לומדיה וגדוליה. רק דיבורים על דוד זיני או על היועמ”שית או על גיוס חרדים וכו’.
עכשיו תראו, אני האחרון שיזלזל במינוי (הקריטי) של דוד זיני לראש השב”כ (בתפילה שזה אכן יקרה בסוף). אבל האם בין אינספור המילים על דוד זיני ועופר וינטר, אין טיפת מקום, לפחות לקראת חג מתן תורה, גם לכמה מילים על הרב צבי יהודה, הרב שאול ישראלי, הרב מרדכי אליהו, וממשיכיהם שליט”א?
אני לא מבין, האם הציבור הסרוג מעריך קצת את לומדי התורה (לפחות מהמגזר שלו) – את הישיבות, את תלמודי התורה, את גדולי התורה? האם נהיינו מטריאליסטים? תגידו, אנחנו מוקירים גם “ספרא וסייפא” או רק “סייפא וסייפא וסייפא”?
עד פה שאלותיי. אשמח אם מישהו מציבורנו המשיחי יחזירני בתשובה.
These politicians are almost all a bunch of clowns.
The Haredi parties are all busy resigning for ideological reasons, but in the meantime are busy putting their people into places where they will keep their jobs and effectively run the offices being abandoned by the respective ministers.
Such as Motti Bebchik, the famous assistant to ministers Litzman and Goldknopf. When each of them resigned, Bebchik kept his position in the respective ministry and ran it on behalf of the resigned Minister. So they resign to make a big show of ideology but in practice keep their hands in the pot. And the Coalition allows them to so as not to upset them so they might come back later.
And now Bebchik just got fired from running the Housing and Construction Ministry. But not because his Minister he was working under resigned. He got fired because he criticized PM Netanyahu publicly. And he criticized Netanyahu while trying to keep a job he should not have had anyway…and even now that he was fired, it is only him but his assistants are keeping their jobs and running the office
And Moshe Arbel, a Minister from Shas, just resigned along with the rest of the Ministers of Shas as per the instructions of the Council of Sages. But shortly after resigning he retracted his resignation. Why did he retract it? Because he wanted to appoint some people to new jobs before his resignation goes into effect. So he resigned, retracted to give out some jobs, and is going to resign again. And Arbel had just criticized MK Eichler for trying to get appointed to the Housing Ministry while also threatening to resign over the Draft law issue asking if all politics is cynical just to get jobs…
