‘We Don’t Sit Seniors in the Sanhedrin’ (San. 36b)

The Seforim blog is in the middle of a reconstruction, so the link won’t work for the time being, but Dr. Marc Shapiro once wrote a fascinating article there on the dishonest biographers/translators of Rabbi Elyashiv.

The original biography in Hebrew truthfully describes his negation of all interpersonal relationships, including his own close family. The “adapted” English biography, on the other hand, well-aware of the culture difference, omits many of these stories, and even adds the new and contradictory claim “Rav Elyashiv’s family members held back from him because he would care too much“.

Source: Rationalist Judaism, titled “And Man Made Godolim In His Images“.

I didn’t see the original article by Marc Shapiro, but I have independently heard this claim made elsewhere of the English version. Needless to add, the true facts are known.

UPDATE: Here is the new link.

מקור להתנגדות ר”י טייטלבוים?- הנושא תפילין ואינו הגון

לגבי מה שכתבנו בעבר בענין התנגדות הרבי מסאטמר להנחת תפילין לחילונים, עוד י”ל שאולי למד מספר זריעת יצחק בשם בעלי התוספות על פרשת יתרו.

הנה צילום הדף:

לא שזה נכון או מצודק, כי אין כאן הכונה לאיסור, אלא למידת חסידות, אבל בהנחה שהרב בכלל הכיר זאת, לפחות הוא לא המציא איסור יש מאין מתוך ספר המפורסם כמזויף…

(ואם בתפילין עסקינן, ראה כאן.)

עדויות מסורת אכילת חגבים – ספרו של זוהר עמר

הכוונה לספר “הארבה במסורת ישראל” מאת פרופ’ זהר עמר בהוצאת אוניברסיטת בר אילן.

פרופ’ זהר עמר הינו חוקר ומרצה במחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. תחומי מחקריו הם הטבע במקורות ישראל, תולדות הרפואה והראליה של ארץ-ישראל בעת העתיקה. 

הספר מתואר כך:

בספר מוצג הארבה כאחת מתופעות הטבע המשמעותיות ביותר בחיי האדם בתקופה הקדומה. לבד מהיותו גורם המזיק לחקלאות, נחשב הארבה בעולם הקדום למאכל תאווה, ובשנות רעב שימש כמזון בסיסי, זמין וזול. מחקר זה הוא רב-תחומי, ייחודי מסוגו. הוא כולל תיאור מיני החגבים הטהורים שנזכרו בתורה (ויקרא יא כא-כב), וסקירת תפוצתם מבחינה ביולוגית והשפעתה האקולוגית תוך הארה של היבטים היסטוריים, הלכתיים, סוציולוגיים, ופולקלוריסטיים. מוצגות כאן עדויות היסטוריות לאכילת הארבה הכשר בקהילות ישראל השונות לתפוצותיהן. כמו כן מוקדש דיון נרחב לפן הגאו-תרבותי והשפעתו על נוהגי האכילה ועל הפסיקה ההלכתית, הן בקהילות אשכנז ופרובנס והן בקהילות שהיו תחת השפעת התרבות הערבית.

המחקר מבוסס על מקורות כתובים ואפיגרפיים מגוונים ועל תישאול מאות אנשים, ברובם קשישים, שהכירו היטב את נוהג אכילת הארבה. מטבע הדברים, מתמקד המחקר במסורתם של יהודי תימן וצפון אפריקה שהחזיקו במנהג אבותיהם עד לאמצע המאה העשרים.

לפנינו אפוא תיעוד של מסורת עתיקת יומין הנעלמת והולכת מן העולם. כמו-כן, זהו ניסיון של ממש להגדיר על פי מדדים מדעיים מדויקים את סימני החגבים הכשרים, שבעבר הועברו כמסורת שבעל-פה.

197 עמ’ עברית, כריכה קשה, 2004.

Laugh and Cry: What’s Worse, Neveilos or Arayos?!

Here’s an extract from a parody illustrating our upside-down set of priorities at Frum Follies:

Monsey Rabbis Restore Hashgachah to Vendor of Treyf Chickens (Satire)

Rav Chelm based his ruling on the halachic response to child molesting. In those cases, if there was no abuse for three years and the offender expressed regret he is assumed to now be safe to work with children. This is even true if he was not subjected to public humiliation, expulsion from town and forfeiting money…

Many in the community were outraged, but they were warned not to say loshon horah. Besides, they were assured that rabbis “would keep an eye out him” just as they do with repentant molesters.

Read the rest of it here.