העורך Editor

הידיעה שאינו יודע

מתוך מכתב אחד הקוראים לעלון דברי שי”ח, גליון 275# פרשת אמר תשע”ח:

… במה שהובא ממרן רבנו הגר”ח שליט”א אודות מה שנאמר בגמ’ כמה וכמה פעמים “לא הוה בידיה”, ולכאורה צ”ב וכי לשה”ר יש כאן, וביאר רבנו שליט”א, שמקודם לא ידענו מחמת “עם ארצות” שלנו, אך לאחר שהאמורא לא ידע יש פה באמת ספק, והביא לזה ראיה מגמ’ יומא כמובא שם.

וכשקראתי ביאור זה עלה ברעיוני ראיה נפלאה למאד לדברי רבנו שליט”א, דהנה איתא בעירובין (נג.) “א”ר יוחנן י”ח ימים גדלתי אצל ר’ אושעיא בריבי ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד במשנתינו כיצד מאברין את הערים באלף”, עכ”ל הגמ’, ובתוס’ שם (ד”ה לא) הקו בזה”ל, והא דאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נז.) בעי מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא פצוע דכא כהן כו’, לא באותן י”ח ימים היה, עכ”ל, והנה יש לעורר תמיהה רבתי במש”כ התוס’ דהמעיין בגמ’ שם ביבמות יראה כי נאמר שם כך “בעא מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא פצוע דכא כהן שנשא בת גרים מהו שיאכילנה בתרומה, אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי, עכ”ל הגמ’ שם, ומבואר בהדיא כי אישתיק רבי אושעיא ולאלמד ממנו רבי יוחנן כלום, ואזדא לה קו’ התוס’.

אכן לפי ביארו רבנו הגר”ח שליט”א מתבאר היטב כוונת התוס’ כי לאחר שהחכם עצמו אינו יודע הרי זה גופא התשובה שיש פה ספק, וזה כוונת התוס’ בקושייתם כי למד ר’ יוחנן מאי ידיעת ר’ אושעיא שיש אכן להסתפק בדבר ולפיכך הקשו כנ”ל.

[אלא שיש לציין כי יתכן שישנו הבדל בין “לא הוה בידיה” שהכוונה שאינו יודע, לבין “אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי” שיתכן ששתק לאיזו סיבה ולא שלא ידע, ודו”ק.]

…

א”ה, החזון איש היה משנן כי גם ספק אמתי בכלל ידיעה הוא.

Why I Write (Mainly) in English

A recent letter to the editor in Hamodia captured my own emotions:

Anglo-Stential Angst

…

I love the English language,

It’s such a part of me,

Connects the world without with that within.

The tool of my trade,

With it my bills get paid (sometimes),

And fellow English speakers feel like instant kin.

To browse a dictionary,

Leaves me flushed and merry,

Delighting at each newly-tasted word.

Yet even as I write this,

I know that this delight is,

In its essence something quite absurd.

For while the language I do love,

The love of it I don’t,

Its most fluent phrases leave a hollow ring.

For should a son of Avraham,

That’s really what I am,

Find his solace in the language of the “Engs”?

Should something foreign to my soul,

Have me so much in its hold,

With my own soul-language stilted and remote?

Lashon ha-Kodesh, Hebrew, Yiddish,

Never heard when I was kid-ish,

Thrown over with tefillin from the boat.

I’m sure there’s a good reason,

For my linguistic treason,

To reach others that no other language might.

To redeem the holy sparks,

From their dungeons cold and dark,

Through words of Torah bringing them to light.

While it’s not my mother tongue,

It’s the one I learned when young,

At my kind adoptive mother(land)’s native knee.

So yes, I love the English language,

And I guess I always will,

Despite the fact it really isn’t me.

Nesanel Safran