הידיעה שאינו יודע

מתוך מכתב אחד הקוראים לעלון דברי שי”ח, גליון 275# פרשת אמר תשע”ח:

… במה שהובא ממרן רבנו הגר”ח שליט”א אודות מה שנאמר בגמ’ כמה וכמה פעמים “לא הוה בידיה”, ולכאורה צ”ב וכי לשה”ר יש כאן, וביאר רבנו שליט”א, שמקודם לא ידענו מחמת “עם ארצות” שלנו, אך לאחר שהאמורא לא ידע יש פה באמת ספק, והביא לזה ראיה מגמ’ יומא כמובא שם.

וכשקראתי ביאור זה עלה ברעיוני ראיה נפלאה למאד לדברי רבנו שליט”א, דהנה איתא בעירובין (נג.) “א”ר יוחנן י”ח ימים גדלתי אצל ר’ אושעיא בריבי ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד במשנתינו כיצד מאברין את הערים באלף”, עכ”ל הגמ’, ובתוס’ שם (ד”ה לא) הקו בזה”ל, והא דאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נז.) בעי מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא פצוע דכא כהן כו’, לא באותן י”ח ימים היה, עכ”ל, והנה יש לעורר תמיהה רבתי במש”כ התוס’ דהמעיין בגמ’ שם ביבמות יראה כי נאמר שם כך “בעא מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא פצוע דכא כהן שנשא בת גרים מהו שיאכילנה בתרומה, אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי, עכ”ל הגמ’ שם, ומבואר בהדיא כי אישתיק רבי אושעיא ולאלמד ממנו רבי יוחנן כלום, ואזדא לה קו’ התוס’.

אכן לפי ביארו רבנו הגר”ח שליט”א מתבאר היטב כוונת התוס’ כי לאחר שהחכם עצמו אינו יודע הרי זה גופא התשובה שיש פה ספק, וזה כוונת התוס’ בקושייתם כי למד ר’ יוחנן מאי ידיעת ר’ אושעיא שיש אכן להסתפק בדבר ולפיכך הקשו כנ”ל.

[אלא שיש לציין כי יתכן שישנו הבדל בין “לא הוה בידיה” שהכוונה שאינו יודע, לבין “אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי” שיתכן ששתק לאיזו סיבה ולא שלא ידע, ודו”ק.]

…

א”ה, החזון איש היה משנן כי גם ספק אמתי בכלל ידיעה הוא.