ב”ב ט”ז ב’:
ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם. רבי יוחנן, אמר רביה באה לעולם, ריש לקיש אמר מריבה באה לעולם…
רש”י שם:
רביה באה לעולם, כשנולדה בת לפי שממהרת להיות לו זרע.
וזכורני שכ”כ עוד נו”כ (ליתא קמן). והנה, לו”ד המפרשים י”ל שכלכלית, מצד קיום המין, די בזכר אחד לכמה וכמה נקבות. ולכן נושא אדם כמה נשים על אשתו (כאשר תעשינה הדבורים).
המשך הגמ’ שם:
רבי שמעון ברבי איתילידא ליה ברתא. הוה קא חלש דעתיה. אמר ליה אבוה, רביה באה לעולם. אמר ליה בר קפרא, תנחומין של הבל ניחמך אבוך. אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי למי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות. אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסי, אשרי מי שאומנותו בוסמי אוי למי שאומנותו בורסי.
ר”ל “תנחומין של הבל” בימי שלום, אבל לא במלחמה הכבדה, וכיו”ב (נוסף על מש”כ ברשימה כאן). וכמו שגם בורסי ובוסמי אינם צורך שווה כלל וכלל, שהרי אינם משתכרים בשוה.