העורך Editor

סיפור עסיסי נגד רב-מטעם שלמה גורן

הרב שלום שבדרון זצ”ל למד בישיבת חברון יחד עם גורן, מתיר הממזרים. הרב שבדרון סיפר, שגורן לא אחת נשאר ער בהיכל הישיבה עד לשעות הקטנות של הלילה, מתנדנד ודופק על הסטנדר בכח, והדפיקות נשמעים היטב בביתו של ראש הישיבה, שחדר השינה שלו שכן בדיוק מתחת למקומו הקבוע של גורן בבית המדרש המרוקן מיושביו…

How Respectability Pays Homage to Its Enemies

Out of nowhere, the mainstream Jewish media breathlessly introduces the historic meeting of two Jewish leaders, noting inter alia, the two had fought until that point, as though you are expected to know this secret already. Or someone is mentioned as “controversial”, as you realize, with a jolt, he used to be quite popular until he inexplicably disappeared from view.

A mainstream author or speaker devotes space or time to refuting some viewpoint or book you had never heard of — and vaguely perceive you would be shunned (or worse), had you previously made public efforts to independently investigate.

You can read everything about some rabbi in mainstream sources, all except the identity of his zivug sheni.

Someone you never heard of is described in negative terms that defy everything you do know about his milieu. Or a known non-entity is suddenly given breathless coverage for no obvious reason (until you discover he sold his soul the week before).

These are some examples of the homage “respectability” pays its enemies. And occasionally, this drives individuals to investigate these outlier ideas, in the first place, or peek in the “Lashon Hara and Giluy Arayos Swamps” themselves (read: “competing outlets, especially online“).

So, when a paragon of respectability asks you who first told you about those facts and opinions and disputes he imagines to conceal from his readers, tell him: Why, you did!

כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת

משך חכמה ויקרא י”ב ו’:

ובן יונה או תור לחטאת, יולדת עשירה מביאה חטאת עוף לפי שקרבנה כדר”ש (נדה לא:) שבשעה שיולדת ומצטערת נשבעת שלא תזקק לבעלה, [ובמדרש (בראשית רבה כ-יז) היא רפרפה כו’], לכן מביאה יונה לחטאת שאינה מנחת בן זוגה ואינה נזקקת אלא לבן זוגה. (ע’ ערובין ק סע”ב)

והעולה הוא, כפי הנראה, אחרי שהיתה אסורה לבוא אל הקדש כל ימי טהרתה וכעת באה אל הקדש ובתודה לשמו יתברך על אשר שבה לאיתנה לא יראה פניו ריקם והוא כעין קרבן ראיה. ומצאתי רמז ע”ז באזהרות ר”ש בן גבירול אות ס”ה וטהרת הטומאה בקרבן הנראה וקרבן חטאה, וקרא להעולה קרבן הנראה וכמוש”כ ודו”ק.