העורך Editor

Quoting his letter “excusing” most of Jewry’s abrogating the mitzvah of wearing Techeiles (emphasis added):

א. מה שלא נתקבל בציבור הרחב שומרי תומ”צ קלה כבחמורה ומדקדקין במצוות אינו משום שיש ערעור על אמיתות התכלת. אדרבה הראיות שמביאים לזהוי התכלת המקובל היום כחלזון התכלת שבזמן חז”ל, נראין הדברים נכונים שזוהי תכלת של תורה, והדברים משכנעים ומדברים בעד עצמם.

ב. וטעם רוב גדולי ישראל שאינם משתמשים בזה אינו משום שמפקפקים באמיתת העניין, אלא משום שבמאתיים שנה האחרונות נקבע כהרגשה פנימית שלא משנים דברים גם אם מן הדין הי’ צריך להנהיגם או לשנותם וזה כהגנה נגד מהרסים המנסים לשנות ולהתאים וכו’. ועד כדי כך נקבע עקרון זה שיש כח בדעת תורה זה לעקור דבר מה”ת כמו מצות תכלת.

הכלל, שגם שינוי לטובה רואים חכמי התורה לתחילת פירצה שאחריתה מי ישורנו. ודבר זה הוא בבחינת יכולים חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה.

ואף שהיו מהגדולים שנהגו בתכלת ראדזין כמו שידוע מהמהרש”ם ועוד, הם לא עשו כן אלא לעצמם בצינעא אך לא הנהיגו כן לציבור.

ג. גם מה שמצינו כמה מנהגים שהשתנו כמו הכרעת ההלכה בזמני שקיעה”ח שבפולין והונגרי’ נהגו כשיטת ר”ת בצה”כ ולא נשאו כפים בכל יום ועוד, ולפני המלחמה נשתנו המנהגים והפסיקו לנהוג כר”ת בפולין וכן בארה”ב. זה התחיל אחרי מלחמת העולם הראשונה שנעקרו קהלות ונתיישבו מחדש וכן בארה”ב שהתחילו להתייסד קהלות חדשות מלפני קרוב למאתיים שנה כשהתחילה ההגירה הגדולה מרוסיה לארה”ב. [כפי שיש לראות שינוי זה בלוחות הישנים שיצאו כל שנה]. כל זה לא עשו אלא כשנעשו קהילות חדשות ויסדו מנהגים חדשים, אך קהילות ישראל שנשארו במקומם נזהרו מאוד מהשינויים ותחושת גדולי ישראל האמיתיים תורה היא וזהו קיום רצונו ית”ש.

זה הוא ה”דעת תורה” שעומדת מאחורי העניין של התעלמות כביכול של גדולי ישראל מקיום מ”ע.

עד כאן בנוגע למעשה אבל בוודאי דבר חשוב ויש בזה תועלת גדולה לברר מצוה זו למעשה על כל צדדיו וצידי צדדין כפי שאתם עושים בפרט מצוה שאין לה דורשין. ובזכות המצוה המתקיימת ע”י ונשלמה פרים שפתינו נזכה לקיימה בפועל ממש.

See here for Rabbi Brand’s critique of this Charedi Reform.

A friend of mine, who is also a scholar with some knowledge of this troubled region, once said that people who have been in Israel and Palestine for one week, go home and write a book about it. Those who have spent a month there go home and write an article. Those who have been there for a year keep their mouths shut.

Excerpted from Aaron Benjamin Zacharias.

מתוך פורום קדושת ציון:

כעת ע”י הצטרפות לרבבות עם ישראל ללימוד דף היומי שבת ס”ז, אני נפגש כעת עם הפסוק

ישעיהו פרק סה פסוק יא

וְאַתֶּם עֹזְבֵי יְקֹוָק הַשְּׁכֵחִים אֶת הַר קָדְשִׁי הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ:

מלשון הפסוק משמע שיש שלשה סוגי עוזבי ה’, אחד, ששוכחים את הר הבית , שנית, עורכים לגד שולחן, זה סוג של ע”ז כמבואר

תלמוד בבלי מסכת שבת דף סז עמוד ב

רבי יהודה אומר: גד אינו אלא לשון עבודה זרה, שנאמר הערכים לגד שלחן

שלישית, ממלאים למני ממסך, סוג של ניסוך לכוכב מסוים. ונשמע שאף שמי שלא עובד ע”ז אלא שוכח את הר הבית , זה כבר בבחינת עוזבי ה’, ונמנה עם מי שבאמת עובד ע”ז, ואילו כל הטענה היתה רק משום שעובדים ע”ז, למה לנביא לדבר על ששוכחים את הר הבית, אלא משמע ששכחת הר הבית לבד טענה חזקה.

מתוך ספר “חפץ חיים עה”ת” עמ’ קא:

Download (PDF, 41KB)

When the Jews in Russia were suffering from persecutions, the Chofetz Chaim convened a meeting of rabbis to enact a public fast due to the situation. All the rabbis signed and the Chofetz Chaim asked Rav Chaim Brisker to add his signature too. However, Rav Chaim would not sign, and the Chofetz Chaim sent a messenger to find out why. Rav Chaim explained that the main purpose of a fast is to open up the heart to repentance, as it says (Taanis 16a), “Neither sackcloth nor fast is effective, but only repentance and good deeds”, and as the prophet has already stated expressly (Yeshaya 58:6), “Is not this the fast that I have chosen? To loose the fetters of wickedness, to undo the bands of the yoke, and to let the oppressed go free, and that you break every yoke?” Furthermore, the Rambam says (H. Ta’anis 1:17) that when the Beis Din enact a public fast they must sit together and examine the deeds of the town’s inhabitants, and warn them and remove any obstacles from the generation. Only then does the fast serve a purpose. Hence, Rav Chaim concluded, the rabbis must first meet in order to discuss what needs to be amended based on the situation of the generation, and only subsequently enact a fast.

(Excerpted from Rabbi Moshe Sternbuch’s public letter on Corona of 23 Adar 5780)