העורך Editor

מתוך דברים שכתבתי בפורום אוהבי ציון בנושא שינוי הרמה של הדברים:

כלכלי יותר – הן בזמן והן בממון – להתאמץ להשפיע בחכמה על שרי אלפים (ה”אליטות”), ולקנות ממילא את תלמידיהם הרבים לדורות במכה אחת, מאשר לדוג אחד אחד, זעיר שם זעיר שם.

והחכם עיניו בראשו, שקרוב להפסד ורחוק לשכר לעסוק בשיחת הילדים וע”ה, כי לסוף מדיחים אותם ראשיהם נגד האמת, ואף אלו השרידים מיד חוזרים לסורם לצמיתות, אוי…

יה”ר שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה!

נ”ב, עי’ זוה”ק ח”ג דף קל”ה א’, “כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא, לית עמא מתתקנא, ואי איהו מתתקן כלהו מתתקנן, ואי איהו לא מתתקן בקדמיתא לא יכלין עמא לאתתקנא”.

(הזוהר הובא כבר כאן.)

הועתק מתוך פייסבוק (מצאתי כאן):

וזה מה שאמרתי הבוקר לדיינים בבית הדין בסיום דיון על גובה המזונות.

‘הסברתם היום מאד יפה איזה סכומים אני צריך לשלם כאבא שיש לו אחריות על הילדות שלו ולמה אלפיים שקל לא מספיקים אפילו בצחוק ושנכון שכרגע אין לי מקצוע אבל אני צריך לדאוג שיהיה לי כזה. אתם צודקים במאת האחוזים, האחריות עלי, ואני אעשה הכל לעמוד בה. רק יש לי שאלה אחת אליכם.

עכשיו באים????

כל החיים חינכו אותנו שלא צריך מקצוע ושאפשר לשבת בכולל, להביא 1500 הביתה לעשרה ילדים והכל יהיה בסדר, ועכשיו אתם נזכרים לספר שבעצם אבא צריך להביא 1400 לילד?? (לפני מדור)

לכם כדיינים שמתעסקים בנושא ומכירים את הבעיה, יש אחריות לדאוג שזה ישתנה, שיכינו את הילדים והבחורים מראש למצב שהם יצטרכו לפרנס את הילדים העתידיים שלהם, ולא לחכות שיגיעו לשבר בשביל להזכר בזה.

ולא הייתה להם תשובה.

ועולם כמנהגו נוהג.

(דיין אחד התבדח שהחינוך הזה תקף רק כשלא מתגרשים, אבל גם הוא הבין שזה אפילו לא בדיחה.)

For if someone contends that the majority in Country X should govern that country, then it could be argued with equal validity that the majority of a certain district within Country X should be allowed to govern itself and secede from the larger country, and this subdividing process can logically proceed down to the village block, the apartment house, and, finally, each individual, thus marking the end of all democratic government through reduction to individual self-government. But if such a right of secession is denied, then the national democrat must concede that the more numerous population of other countries should have a right to outvote his country; and so he must proceed upwards to a world government run by a world majority rule.

In short, the democrat who favors national government is self-contradictory; he must favor a world government or none at all.

Man, Economy, and State with Power and Market, p. 1283

(We have written elsewhere of another contradiction discovered by Rothbard in political democracy here.)

Those garish gold-and/or-silver-embroidered rabbinical robes and turban for “Rishon Letzion” and “Chief Rabbi” today arrogate undeserved honor (and denote deserved mockery) for the wearers.

Think: Ethnarch glorifying himself with reflected glory after the source is dead, sans testators. After all, these garments are meant to palely reflect the greater honor of a specific sovereign (the Ottomon Emperor) who reigns no more.  Do these משבצות זהב uniforms convey legal authority? If so, they have the same validity as a British Honduras passport representing a defunct country.

Perhaps the agent doesn’t need the principal since Torah scholars deserve all the honor in the world, anyway?

Sure. But are these appointees the greatest Torah scholars in the land, as (may have been) the “Chacham Bashi”, after whom these items and titles are styled?! No longer is this even vaguely plausible (with all due respect).

Yerushalmi Bikkurim 11b leaps to mind:

ר’ מנא מיקל לאילין דמתמניי בכסף. רבי אימי קרא עליהון אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. א”ר יאשיה וטלית שעליו כמרדעת של חמור. א”ר שיין זה שהוא מתמני בכסף אין עומדין מפניו ואין קורין אותו רבי והטלית שעליו כמרדעת של חמור. רבי זעירא וחד מן רבנן הוון יתיבין עבר חד מן אילין דמיתמני בכסף. אמר יתיה דמן רבנין לרבי זעירא נעביד נפשין תניי ולא ניקום לון מן קמוי. תירגם יעקב איש כפר גבורייא הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה יודע הוא יורה הנה הוא תפוס זהב וכסף לא בכספייא איתמני וכל רוח אין בקרבו לא חכים כלום הוי אומרי’ בעיתון ממנייה.

Of course, there is something highly symbolic about all this. The entire rabbinic establishment is ensconced in a non-rethinking, behavioral rut, especially when it comes to their own benefit.

Rabbi Yitzchak Brand on knee-jerk conservatism:

… מנהיג שחי עכשיו, אבל כל ההנהגות שלו הם ע”פ מה שפסקו ונהגו בדור הקודם, על אף שיש הרבה שינויים במצב הדור ובחלק ההלכה, מ”מ כיון שחי עכשיו זה נחשב שופט שבימיך. או שצריך להיות שהוא מבין שכעת אנו חיים במצב שלנו וצריך לפסוק ע”פ המציאות של המצב שלנו, ואם הוא פוסק ומנהיג ע”פ מצב של דורות הקודמין לא נחשב שופט שבימיך…

(Rabbis should be literally defrocked, too, for another reason.)

The gold is fool’s gold.

We have written many times of bans and rulings inexcusably issued without the presence of the accused, in blatant contravention of the Torah’s command: שמע בין אחיכם ושפטתם צדק.

When I mentioned this to a certain Jew, he mentioned an interesting legend:

The Maharshal (Rabbi Shlomo Luria) was related to the Arizal (Rabbi Yitzchak Luria), and when he heard of the fantastic claims coming out of Eretz Yisrael, he began sending letters in an attempt to excommunicate the latter, all from his home base in Poland.

So, the Arizal sent him freshly baked Challah from Tzefas. Although it took many weeks of travel, the bread arrived fresh and piping hot. When the Maharshal saw this (and other things) he ceased all opposition.

(For a complete/embellished version of this, see here.)

Of course, even if all this is literal fact, this doesn’t mean it was permitted to act in this fashion…