העורך Editor

Paul Johnson in “Intellectuals” tells stories of various men who drank their brains out. Such as Hemingway.

Mishlei 23:29-35:

למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח למי פצעים חנם למי חכללות עינים. למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך. אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים. אחריתו כנחש ישך וכצפעני יפרש. עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפכות. והיית כשכב בלב ים וכשכב בראש חבל. הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד.

Other drugs don’t help the mind, either, as we have written in the past: Mind-Altering Drugs: Is the Change for the Better?

Yesterday we wrote that according to Rabbi Kook the uneducated, and even irreligious frequently exceed the nominally religious in pure, “natural morality”, for some reason. We can learn from them…

Everything went swimmingly well until one of our readers requested a reference. Oops! Can any of our readers help me out here? (“Please”.)

Anyway, here’s what I responded so far:

I don’t have an exact reference.

This is close though:

It is forbidden for religious behavior to compromise a personal, natural, moral sensibility. If it does, our fear of heaven is no longer pure. An indication of its purity is that our nature and moral sense becomes more exalted as a consequence of religious inspiration. But if these opposites occur, then the moral character of the individual or group is dismissed by religious observance, and we have certainly been mistaken in our faith.

אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה, סימן ליראת שמים טהורה הוא כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדה. אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה כזאת שבלא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב, ולהוציא אל הפועל דברים מועילים לפרט ולכלל, ועל פי השפעתה מתמעט כח הפועל ההוא, יראת שמיים כזאת היא יראה פסולה.

אורות הקודש (ח”ג, פתח דבר, סע’ יא)

Also see Oros Hatorah, chap. 12, 2-3.

Maharam Schiff Bava Metzia 62a on the sugya of Ben Petura and Rabbi Akiva:

מה שמקשין העולם מעמך דעבד עברי [דאם אין לו אלא כר אחד יתנהו להעבד ולא אמרינן חייך קודמין אפשר לומר דהכא אם נותן לחבירו גם חבירו מצווה עליו לחזור וליתן לו לקיים וחי אחיך עמך א”כ אין לדבר סוף [ולהכי דריש עמך דחייך קודמין] אבל הכא האדון מצווה כי טוב לו עמך ולא העבד…

(See within for other answers to this question.)

There is a similar epistle from the Rambam:

… אבל כשיעמד אדם שאינו מפורסם בחכמה ויאמר שהוא נביא אין אנו מאמינים אותו. כל שכן אם יאמר אחד מעמי הארץ שהוא משיח. ואחת הראיות שהוא עם הארץ שצוה לפזר אדם כל ממונו ושיתנדבו לעניים. וכל השומעים לו הם טפשים והוא חוטא שעושה הפך התורה הואיל ואין ראוי לתורתנו לעשות צדקה מכל ממונו אלא מקצתו. שכן כתוב אך כל החרם אשר יחרים לאיש לה’ מכל אשר לו ואמרו מקבלי השמועה מכל אשר לו ולא כל אשר לו. ושמו לנדבה גדר וגבול והוא החומש אמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. ואין ספק ששכלו ולבו שנשאוהו לומר שהוא משיח הוא אשר נשאו לצוות בני אדם לצאת מכל קניינם להתנדבו לעניים ונעשו להם עניים והעניים עשירים. וחייבו עצמם מן הדין להחזיר להם ממונם. וחייבו עצמם מן הדין להחזיר להם ממונם. ויהי’ הממון על הדרך הזה בין העניים והעשירים חוזר חלילה וזו סכלות מבוארת. אבל איכות עמידת המשיח ובאיזה מקום יראה…

מתוך כתבה באתר כיכר השבת (כ”ב באלול תשע”א):

השבוע הוכנס ברוב עם ספר תורה חדש לישיבת ההסדר חולון. תהלוכת ענק עברה בכל הרחובות המרכזיים של העיר, בשירה וריקודים של תלמידי ואברכי הישיבה יחד עם תושבים רבים מחולון, ויחד עם משפחת גלעדי – תורמי ספר התורה המהודר.

…

הרב אברהם יוסף, הרב הראשי לחולון, תיאר את הישיבה כנטיעה משובחת שנותנת ריח טוב וצל נאה – אך בעיקר פירות מתוקים, שהם משפחות האברכים ובוגרי הישיבה שנשארים לגור בחולון ולהקרין בעצם נוכחותם אווירה של תורה, קדושה וזהות יהודית.

“כל חיי גדלתי בערים חילוניות”, אמר הרב יוסף, “וגידלתי את בניי בערים חילוניות. כל בניי ברוך ה’ יראי שמים ולומדי תורה – בזכות שגדלו בערים חילוניות!” הרב הוסיף שדווקא ההתמודדות עם אווירה שונה, והבנת החשיבות של מגורים בעיר כזו, נותנת כוח רוחני ותורני. הרב בירך את הישיבה ואת ראש הישיבה, הרב אלעזר אהרנסון, וציין שחולון היא עיר מיוחדת בכך שיש בה שיתופי פעולה מיוחדים בין כל חלקים האוכלוסייה.

…

הערה: לענ”ד הטעם אינו “ההתמודדות עם אווירה שונה” כלל אלא (במחכ”ת) דוקא כדברי הרב אברהם יצחק קוק זצ”ל המפורסמים, ואכמ”ל.

Virtually all rabbis escaped the Soviets, including via Chillul Shabbos, and warned their followers to do the same. The halacha here is commonsensical: Escape physical and religious dangers!

Everyone, that is, but two groups: Lubavitch and Novhardok.

Lubavitch using, perhaps, “Lechat’chila Ariber” rhetoric and the like; Novhardok using their “fearlessness” policy, מלכותא בלא תגא, and falling for their own newfangled educational ideas.

What do these two have in common? Lubavitch and Novhardok are both widely understood to be the radical manifestations of their original molds; Chassidus and Mussar, respectively *. Madness is bipartisan.

What about simple halacha? Nu! Feh!

And what were the results? Did imprudence win out? No! We can observe widespread deaths and suffering in the gulag, vast intermarriage, and assimilation. Not to mention the simple “מכניס עצמו לאונס במזיד” of an inability to keep most mitzvos…

Lubavitch is still extremely proud of their misguided lone-wolf war, which cost them so heavily, while Novhardok isn’t really around to record their comment…

This is even worse than Mishlei 22:3: ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו because they pretended this was the will of Hashem, Himself. Perhaps this applies better: אולת אדם תסלף דרכו ועל השם יזעף לבו. And all for lofty, “spiritual” reasons, referred to in the immediately preceding verse: גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא!

Gemara Bava Kama 61a:

מאי לא אבה דוד לשתותם דלא אמרינהו משמייהו אמר כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו ויסך אותם לה’ בשלמא למ”ד הני תרתי משום דעבד לשם שמים אלא למ”ד טמון באש מאי ויסך אותם לה’ דאמרינהו משמא דגמרא.

We have written in the past of Chassidic and Mussarite antinomianism. See here regarding Novhardok, especially.

There is a similar phenomenon today of ignoring halacha for the sake of phony “Kiruv”, of which there is much to say.

*Breslov isn’t Chassidus at all, in my humble opinion, which is why it was opposed more often by modern Chassidim than by pre-Chassidic, paleo (“Litvish”) Jews.