Chovot Halevavot Sha’ar Hayichud chap. 3:
אך לדעת, אם אנו חייבין לחקור על הייחוד בדרך העיון אם לא, אומר, כי כל מי שיוכל לחקור על הענין הזה והדומה לו מן הענינים המושכלים בדרך הסברה השכלית, חייב לחקור עליו כפי השגתו וכח הכרתו. וכבר הקדמתי בתחילת הספר הזה מן הדברים המראים חיוב הענין מה שיש בו די. והמתעלם מחקור [באמיתתו ובברורו] הרי זה מגונה, ונחשב מן המקצרים בחכמה ובמעשה, והוא דומה לחולה, שהוא בקי בחליו ובדרך רפואתו, סמך על רופא שמרפא אותו בכמה מיני רפואות, והוא מתעצל לעיין בחכמתו וסברתו ברפואות הרופא, לדעת אם הוא מתעסק בעניניו על דרך נכונה אם לא, והיה יכול לעמוד על זה מבלי דבר שימנעהו. וכבר חייבתנו התורה בזה, כמו שכתוב וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה’ הוא האלהים…
Without going into the book itself, or the matter at hand (Chakirah), this is a powerful parable. True, “A lawyer who represents himself has a fool for a client“, etc., but one knows his own body best (לב יודע מרת נפשו), and the wisdom of medicine is vast enough for the best of doctors to overlook or misunderstand things, not to mention simple error.
(And all this applies even without considering today’s scientistic doctors, with their institutional incentives (Big Pharma) and built-in blindspots (“Alternative Medicine“, nutrition), esp. now (Corona Bologna).