התנגדות הבעל שם טוב לחומרות
מתוך צוואת הריב”ש \ “הנהגות ישרות”:
מד. לפעמים מטעה היצה”ר לאדם ואומר לו שעבר עבירה גדולה אע”פ שאינו אלא חומרא בעלמא, או שאינה עבירה כלל, וכוונתו שיהא האדם בעצבות מכח זה ויבוטל בעצבותו מעבודת הבורא יתברך. וצריך האדם להבין הרמאות הזה, ויאמר להיצה”ר איני משגיח על החומרא שאתה אומר לי שכוונתך לבטלני מעבודתו ית’ ושקר אתה דובר, וגם אם הוא באמת קצת חטא, יותר יהיה נח”ר לבוראי שלא משגיח על החומרא שאתה אומר לי לגרום לי עצבות בעבודתו, אדרבה אעבוד אותו בשמחה, כי זהו כלל גדול כי אין כוונתי בעבודה לצורך עצמי רק לעשות נחת רוח לפניו ית’, וא”כ אף שלא אשגיח על החומרא שאתה אומר לא יקפיד הבורא עלי, כי כל עיקר שאיני משגיח הוא מחמת שלא אבטל מעבודתו ית’, ואיך אבטל מעבודתו אפילו רגע אחד וזהו כלל גדול בעבודת הבורא ית’ שיזהר מעצבות כל מה שיוכל.
מו. ואל ירבה בדיקדוקים יתירים בכל דבר שעושה שזה כוונת היצר לעשות לאדם מורא שמא אינו יוצא בדבר זה כדי להביא אותו לעצבות ועצבות היא מניעה גדולה לעבודת הבורא יתברך, ואפילו נכשל בעבירה לא ירבה בעצבות שיבוטל העבודה רק שיעצב על העבירה ויחזור לשמוח בהבורא ית’ כיון שהוא מתחרט בחרטה גמורה ובדעתו שלא ישוב לכסלתו בשום פעם, ואפילו כשיודע בודאי שאינו יוצא בדבר אחד מחמת מניעות הרבה לא יהיה עצב, ויחשב שהבורא ית’ בוחן לבות וכליות, שהוא יודע שרצונו לעשות מן המובחר רק שאינו יכול, ויחזק עצמו לשמוח בהבורא ית’, וכמ”ש עת לעשות לה’ הפרו תורתיך שפעמים יש מצוה שיש בה קצת נדנוד עבירה אל ישגיח על יצה”ר שרוצה לבטלו מלעשות המצוה ויאמר ליצר הלא אין כוונתי באותה המצוה רק אני רוצה לעשות נחת רוח להבורא ית’ במצוה זו ובזה יסתלק היצה”ר ממנו בעז”ה אבל מ”מ צריך להבחין בשכלו אם יעשה המצוה הזאת אם לאו וכל מה שכתבתי הם כללים גדולים ונחמדים מפז רב כל דבר ודבר הוא כלל גדול.
ונראה לומר בדרך שמא ואפשר שהבעש”ט עצמו לא פנה להמונים, וא”כ “חומרות” הכונה לחומרות באמת, ולא מה שקוראים המון עם “חומרות”, שהן עיקר שורת הדין, וזהו לשון “צריך להבחין בשכלו”. (וראה מ”ש כאן שציוה ללמוד הלכה בכל יום.)
לכן התחילו להתנגד רק למגיד ממזריטש (וכעין טענת החזו”א בחלקים המצונזרים באמונה ובטחון שתלמידי הגרי”ס סילפו את משנתו המקורית). הביקורת הכי קשה נגדו היתה מ”ש הגר”א [חסר מקור, ועיין כאן], שלא השיג “אלא ע”י שאלת חלום בכל לילה”.