העורך Editor

From “Making of a Godol” pp. 577-578:

(Also cf. החוזה מליטא by חייים ע. קוליץ published by הוצאת ראובן מס בע”מ, ירושלים pp. 118-119 which demonstrates how R. Scher’s approach interlocked with that of the anti-Musar Hazon-Ish when it states: “Our teacher [the Hazon-Ish] did not generally ascribe importance to the ‘Musarite’ demand for ‘breaking the traits [שבירת המידות]’ [of the personality], or to extra bewonderment of one’s spiritual powers [כוחות הנפש], and even less to picking at someone else’s spirit [emphasis added].

He would say, ‘We need not tell a man all that we know about him.’ In his opinion, good deeds are not disqualified because their performer has self-interest in mind; and he also did not hold that some self-gain [טובת הנאה] — a ‘נגיעה [touching]’, in the Musar terminology — is a sore of leprosy [נגע צרעת] that requires constant scratching. Whoever does that becomes plagued by his scratching. Our teacher smiled and whispered, ‘The World’s Creator and his Torah have more faith in man than do the Musar masters of Novharodok.’*”)

*For G-d’s faith in mankind, see ספרי דברים, אות שז, to wit, “‘אל אמונה’: שהאמין בעולמו ובראו’ (G-d of faith’: Who had faith in the world and created it).” Also cf. p. 480, above, and fn. m ad loc.

The end.

דברי הרב ודברי התלמיד: לדמותו של “חידושים וביאורים” לסנהדרין ויחסו לספר “חזון איש”

ניתן לקרוא את מאמרו המעניין של הרב יהושע ענבל בהיברובוקס החל מכאן…

הוה גביר לאחיך. כי חשב שיהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת א”י ושיחיה בה עם איזה שעבוד כדי שלא יטרוד נפשו מאוד בענייני גשמיי’ והבלי הנפסדים כמו שקרה לזרעו אחר כך כאמרו מתאב אני את גאון יעקב ושיהיה טוב לו שיהיה משועבד תחת אחיו כאמרם ז”ל אי בטולך אי בטולא דבר עשו מפני שידע שא”י היתה ראויה ליעקב בלבד לכן בזאת הברכה שחשב לברך את עשו לא הזכיר ברכת אברהם ולא ארץ ישראל כמו שהזכיר ליעקב כשהכירו וברכו.

A bitter joke from Holyland Insights and Inspiration:

Yankel approached his Rosh Kollel and asked him if the 1000 year prohibition and ban of Rabbeinu Gershom for an Orthodox Man to take a second wife is already over. The Rebbe noted that is was still in effect but asked the young man why he was interested in taking another wife?

Yankel answered, “It’s hard to make it on one income these days…”

מתוך מאמר באתר אוצר התורה:

אדם הרוצה להתפתח בעבודת ה’ חייב לשמוח בעבודה זו. אם האדם ירגיש שעבודת ה’ כבדה עליו (כמובן שאין מדובר במצבים רגעיים וחולפים) הוא יילכד בסופו של דבר ברשת יצר הרע. כך מיישב הרב משה פיינשטיין זצ”ל קושיא גדולה מאוד העולה מהפסוקים בפרשת ויצא. כאשר יעקב מספר לרחל וללאה שה’ אמר לו לעזוב את בית לבן, הן עונות לו שהן מסכימות ללכת איתו משום שבכל מקרה הן נחשבות לנכריות בעיני לבן. תשובת רחל ולאה לכאורה קשה עד מאוד. כיצד האימהות הקדושות אומרות שהסיבה שהן מסכימות ללכת עם יעקב נובעת מיחסו של לבן אליהן והן מתעלמות לגמרי מציווי ה’ ליעקב לחזור לארץ כנען?

על כך כותב הגרמ”פ:

תמוה מאוד שהרי יעקב אמר לרחל וללאה אשר ה’ אמר לו לשוב, ואילו הם אמרו לו שטוב הדבר משום שאין צורך להישאר שם כי נכריות נחשבו לו ולא יירשו כלום. הלא היה להן להשיב שכיוון שה’ אמר לשוב, צריך לשוב, אף אם היה להם הצלחה גדולה לישב אצל אביהן …

וצריך לומר שהוא שלא להתגדר בהמצווה וללמד שבכל מצווה ליכא (=אין) ניסיונות גדולים שלכן יהיה קל לקיים, כמו שהאמת שאין הפסד כלל לאדם ממצוות התורה, כי מזונותיו של אדם קצובות מראש השנה ובוודאי יזמין לו ה’ בהיתר ואם מרוויח באיסור בחילול שבת ובביטול תפילה לא יהיה לו יותר, ונמצא שאין בזה שום ניסיון.

                הוי אומר: הסיבה שרחל ולאה ענו ליעקב שהן מסכימות להצטרף אליו בגלל שבכל מקרה יחסו של אביהן, לבן, אליהן אינו יחס טוב והן לא ענו לו שהן מסכימות להצטרף אליו משום שזהו רצונו של ה’ היה כדי לומר שההצטרפות שלהן אל יעקב אינה קשה להן. כאשר אדם מרגיש עול ועצבות בקיום מצוות ה’, יש חשש שבסופו של דבר הוא יגיע למצב בו הוא יאמר שהוא אינו מעוניין בעול זה וממילא הוא יבוא לידי חטא. אולם, כאשר אדם מרגיש שמחה וסיפוק בעבודת ה’, כאשר הוא אינו מרגיש שהוא מוותר על משהו לשם עבודת ה’, כמו שרחל ולאה אמרו שאין להן מה להפסיד בכך שהן מצטרפות ליעקב משום שבכל מקרה הן נחשבות לנכריות בעיני לבן, אזי עבודתו תהיה שלימה. לכן להרגשה המתלווה לקיום המצווה יש חלק חשוב בהשלמת המצווה, משום שהיא מביאה את האדם להמשיך ולקיים את המצוות בכל הכוח.

נביא גם את סיום דבריו של הגרמ”פ בעניין ההרגשה המתלווה לאדם בקיום המצווה:

וכשיחנך את זרעו באופן זה, ישמרו דרך ה’ בקלות. אבל אלו המתפארים שכבר הן באמריקה חמישים שנה ויותר ולא חללו שבת, אי אפשר להם לחנך את זרעם, כי אף שהוא עמד בניסיון, מכל מקום זרעו אפשר שלא יוכלו לעמוד בניסיון, כי הרי תיקנו להתפלל שאל תביאינו לידי ניסיון. ונמצא שבחינוכו אדרבה קלקל את בניו שאמר להם שקשה לשמור את התורה אך הוא בכל זאת שמר, ויבוא מזה שהם לא יוכלו לשמור. אבל מי שיודע שאין זה ניסיון מצד אמונתו הגדולה שה’ יזמין לו פרנסה בהיתר, הרי קל מאוד לשמור התורה וישמרו בניו גם כן. וזהו הטעם שאמרו רחל ולאה שאין בזה שום ניסיון כי אדרבא טוב מאוד לצאת מכאן והיא מצווה קלה, וכן הוא בכל המצוות.

מקור: דרש משה על בראשית פרק ל”א פסוק י”ד, פרשת ויצא

ניתן לראות את השאר כאן.