מתוך מאמר באתר אוצר התורה:
אדם הרוצה להתפתח בעבודת ה’ חייב לשמוח בעבודה זו. אם האדם ירגיש שעבודת ה’ כבדה עליו (כמובן שאין מדובר במצבים רגעיים וחולפים) הוא יילכד בסופו של דבר ברשת יצר הרע. כך מיישב הרב משה פיינשטיין זצ”ל קושיא גדולה מאוד העולה מהפסוקים בפרשת ויצא. כאשר יעקב מספר לרחל וללאה שה’ אמר לו לעזוב את בית לבן, הן עונות לו שהן מסכימות ללכת איתו משום שבכל מקרה הן נחשבות לנכריות בעיני לבן. תשובת רחל ולאה לכאורה קשה עד מאוד. כיצד האימהות הקדושות אומרות שהסיבה שהן מסכימות ללכת עם יעקב נובעת מיחסו של לבן אליהן והן מתעלמות לגמרי מציווי ה’ ליעקב לחזור לארץ כנען?
על כך כותב הגרמ”פ:
תמוה מאוד שהרי יעקב אמר לרחל וללאה אשר ה’ אמר לו לשוב, ואילו הם אמרו לו שטוב הדבר משום שאין צורך להישאר שם כי נכריות נחשבו לו ולא יירשו כלום. הלא היה להן להשיב שכיוון שה’ אמר לשוב, צריך לשוב, אף אם היה להם הצלחה גדולה לישב אצל אביהן …
וצריך לומר שהוא שלא להתגדר בהמצווה וללמד שבכל מצווה ליכא (=אין) ניסיונות גדולים שלכן יהיה קל לקיים, כמו שהאמת שאין הפסד כלל לאדם ממצוות התורה, כי מזונותיו של אדם קצובות מראש השנה ובוודאי יזמין לו ה’ בהיתר ואם מרוויח באיסור בחילול שבת ובביטול תפילה לא יהיה לו יותר, ונמצא שאין בזה שום ניסיון.
הוי אומר: הסיבה שרחל ולאה ענו ליעקב שהן מסכימות להצטרף אליו בגלל שבכל מקרה יחסו של אביהן, לבן, אליהן אינו יחס טוב והן לא ענו לו שהן מסכימות להצטרף אליו משום שזהו רצונו של ה’ היה כדי לומר שההצטרפות שלהן אל יעקב אינה קשה להן. כאשר אדם מרגיש עול ועצבות בקיום מצוות ה’, יש חשש שבסופו של דבר הוא יגיע למצב בו הוא יאמר שהוא אינו מעוניין בעול זה וממילא הוא יבוא לידי חטא. אולם, כאשר אדם מרגיש שמחה וסיפוק בעבודת ה’, כאשר הוא אינו מרגיש שהוא מוותר על משהו לשם עבודת ה’, כמו שרחל ולאה אמרו שאין להן מה להפסיד בכך שהן מצטרפות ליעקב משום שבכל מקרה הן נחשבות לנכריות בעיני לבן, אזי עבודתו תהיה שלימה. לכן להרגשה המתלווה לקיום המצווה יש חלק חשוב בהשלמת המצווה, משום שהיא מביאה את האדם להמשיך ולקיים את המצוות בכל הכוח.
נביא גם את סיום דבריו של הגרמ”פ בעניין ההרגשה המתלווה לאדם בקיום המצווה:
וכשיחנך את זרעו באופן זה, ישמרו דרך ה’ בקלות. אבל אלו המתפארים שכבר הן באמריקה חמישים שנה ויותר ולא חללו שבת, אי אפשר להם לחנך את זרעם, כי אף שהוא עמד בניסיון, מכל מקום זרעו אפשר שלא יוכלו לעמוד בניסיון, כי הרי תיקנו להתפלל שאל תביאינו לידי ניסיון. ונמצא שבחינוכו אדרבה קלקל את בניו שאמר להם שקשה לשמור את התורה אך הוא בכל זאת שמר, ויבוא מזה שהם לא יוכלו לשמור. אבל מי שיודע שאין זה ניסיון מצד אמונתו הגדולה שה’ יזמין לו פרנסה בהיתר, הרי קל מאוד לשמור התורה וישמרו בניו גם כן. וזהו הטעם שאמרו רחל ולאה שאין בזה שום ניסיון כי אדרבא טוב מאוד לצאת מכאן והיא מצווה קלה, וכן הוא בכל המצוות.
מקור: דרש משה על בראשית פרק ל”א פסוק י”ד, פרשת ויצא