העורך Editor

כתב מהרי”ל (מנהגי ר”ח ט’) בשם מהר”ח או”ז (הובא במג”א סקי”ד) שאין מברכים ברכת הלבנה תחת הגג שמא יאהיל הטומאה כשמקביל פני שכינה.

אור החיים הקדוש דברים כ”א כ”ב:

“וכי יהיה באיש חטא וגו'”.

סמך פרשה זו לשלפניה, לפי שהיה מסלסל סדר תיקון האדם, בתחילה העירו על עצמו כמו שפירשתי ברמז פרשת כי תצא, אחר כך העיר האב על הבן כמו שרמזנו בפסוק “כי יהיה בן סורר וגו'”, וכאן העיר על חכמי הדור לפקוח עין על עושי עול, והוא אומרו “כי יהיה באיש חטא משפט מות” ונשאר עומד במרדו ולא חזר בתשובה עד שמת בחטאו, והוא אומרו “והומת”, ותלה ה’ חסרונו על החכם כאומרו “ותלית אותו על עץ” זה החכם עץ עושה פרי שהוא יטול עונשו, כי ה’ ציוהו להוכיח ולחזור ולהוכיח עד הכאה (ערכין ט”ז ב’) וכמו שכתבנו בפרשת קדושים, וכשהוא העלים עינו מאיש זה עד שמת מתחייב בו.

כמבואר בשו”ע או”ח תקע”ו-תקע”ט.

There is a paradox, so to speak.

On the one hand, Hyehudi.org encourages independent scholarship. We have written here of the problems with modern works, and not-so-modern works, advocating an originalist, back-to-the-sources approach, stressing primary sources read and re-read carefully.

And yet, Hyehudi’s authors are continually “bombarding” the readers with diverse hyperlinks, long online documents, and resources that would take several lifetimes to consume.

Here are my defenses:

• Not every article, reference, or book, is meant for each reader!
• We present alternatives to competing materials for already-voracious readers.
• Some of us have more of an excuse for reading widely, and some can “skim” faster than others (de nobis ipsis silemus).
• This is the only way for me to publish at all, as explained here.