העורך Editor

רש”י תהלים י”ח מ”ד:

תפלטני מריבי עם, שלא אענש בדין ישראל להטות משפט ולא לשעבד בישראל יותר מן הרשות.

תשימני לראש גוים, שאין עונש בהם.

And if a man wants to take a concubine and his wife says to him “I will kill myself”, he is not prohibited [from doing so], because it is a lawful act, but if he abstains to save her grief, he will be rewarded, because of the hadith “Whoever sympathises with my community, God will sympathise with him.”

His attachment to Eretz Yisrael was very intense and he writes that there were many fundamentals that he understood only by virtue of having lived there. He once remarked that he could not understand the students who arrive in Eretz Yisrael and immediately enter a bais hamedrash. When he arrived he first traversed the entire land before he resumed his learning. 

Upon leaving Eretz Yisrael he wrote that he had not experienced suffering and therefore felt he had not yet possessed it. (Eretz Yisrael, Chazal say, is acquired through suffering.) However, he wrote that when he returns in future years he will suffer and only then will he acquire the land. His words proved to be prophetic. 

מלבי”ם איוב מ’ ז’:

“אזר נא”, תוכן התשובה על מה ששאל מדוע מניח ה’ את הרשעים העריצים והגבורים המפילים מוראם על בני אדם והמשמידים אותם, כי הלא שאלה זאת תשאל על כלל הבריאה, שראינו שה’ ברא בריות גדולות ונוראות שמפילים חתיתם על כל בע”ח, וטורפים מהם ומאבדים אותם, ולמה יניחם ה’, וכבר באר לו שהשגחתו כוללת כל הבע”ח למיניהם, ולמה לא יעביר את הטורפים והמשחיתים, אבל זו שאלה סכלה, שהאומר כן יבקש שיברא ה’ רק ברואים חלשים רפויי כח, עד שלא ימצא בע”ח יהיה לו כח להתקומם על החלוש ממנו, ואין זה מכבוד הבורא שיברא תולעים ונמלים ושבלול תמס יהלך, וזו כבודו שימצא ברואים גבורים ואדירים גאים ורמים, והבורא רם על רמים ומתגאה עליהם ומכניע כולם בכחו, ומשגיח שבכ”ז יתקיימו המינים, במה שהכין לכל חי כלים ותכונות בם ישמר מאויביו, וכן ברא בני אדם גבורים וענקים אמיצי כח, ואם הם בבחירתם לפעמים יעריצו בגבורתם להרע לעניים וחלשים, ה’ משגיח והכין לבני אדם שכל ואהבת משפט ונימוסים וטבע ההתחברות שעל ידם ישתמרו מגאות עריצים, וה’ בהשגחתו יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות, עפ”ז צוה לו שיאזר חלציו להשיב על שאלתו.

חזו”א אמונה ובטחון פרק א’ ז’:

בעלי החיים… ומהם שאין בני אדם נהנין מהם כמו חיות טורפות ונחשים ושקצים ורמשים, ואמנם יש בהם צורך ותועליות נעלמות, ולפעמים האדם נענש על ידן, ולפעמים האדם לומד מהן חכמה ומוסר, וכבר הורגלנו במציאותן, ואנו נרגשים כי מבלעדם היה העולם חסר, ואין העולם יפה ושלם אלא כשחיות טורפות בו.

האנטי-ציונים רגילים לזייף בשם האריז”ל שחובה להכנע לגויים בכל עת וזמן (אחד מהם טען בפנינו שזה נכתב נגד בר כוכבא).

הנה מקור הדברים מתלמיד האר”י בהקשר המלא — דוקא מאתר “ילקוט השבעתי אתכם” (אף שא”י מה נחסר בשלוש נקודות!):

יתן למכהו לחי ישבע בחרפה…

והנכון כי היא עצה לרואה את עצמו שלא יוכל להשגב מפני אויביו שיכיר את הזמן ואת עת גדולת אויביו, וינטלם וינשאם, ולא ינסה להקהל ולעמוד על נפשו לבלתי השתעבד לו, אבל יתן לו הלחי כרצונו, ואז זה האויב ישבע בזה, ולא יכהו, ופירוש מכהו אשר יוכל על זה.

והנה רמז כפי מה שאחשוב לענין שקרה ליוסף בן גוריון ז”ל עם עדת הפריצים שלא היו רוצים להשתעבד לרומה, ואף על פי שהשעה צריכה לכך, והנכבד הוא ז”ל היה מבקש מהם שישתעבדו לרומיים, הואיל והשעה צריכה לכך, עד ישקיף וירא ה’ משמים, כי לא יבקש מהם שישתעבדו לעולם, וכמו שאמר בסמוך, כי לא יזנח לעולם ה’, וטעם הזכיר זה, כי יקונן על שלא שמעו לזה המוסר ועצת השר הנכבד ההוא, כי אם כה היו עושים לא נפלו במה שנפלו כפי מנהגו של עולם.

מקור: פירוש “לחם דמעה” לרבי שמואל די אוזידא, איכה ג’ ל’ עה”כ “יתן למכהו לחי”

הערה: שמעתי מיהודי עם גישה לתוכנת “אוצר החכמה” שגם שם זה לא נמצא…