העורך Editor

הערה: לא בדקתי ענין זה לעומק!

יש מנהג חסידי של “לערנען פאר דאווענען”; לימוד לפני תפלת שחרית.

א”ע ברכות ס”ד א’, הובא שו”ע או”ח קנ”ה שיש לעסוק בתורה אחר תפלת שחרית:

אמר רבי לוי בר חייא, היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון.

ויש להעיר:

א’: מי שכבר מאחרים אין זה אלא מזכרת עון ויצירת חייץ מפני התשובה אפי’ בעתיד (ולא דמי לפסוקים לפני תפלת ערבית מפני העם שבשדות).

ב’: זהו היפך הדרשא הנ”ל, ובא במקום דברי חז”ל, בפרט שודאי א”א לרוב האנשים לקים שניהם, ומצוה הבאה בעברה.

מ”ב קכ”ד סקט”ו:

… וכהיום נתפשט המנהג להמתין על אב”ד ונראה הטעם משום דהמנהג כהיום בערי ישראל לקבוע עם האב”ד ביחד עת ללמוד אחר התפילה ואם כשיתקבץ מנין תיכף יתפללו ילך אח”כ כ”א לדרכו ויוגרם עי”ז ביטול תורה. וקביעות לימוד שלאחר התפילה הוא ענין גדול וכדאיתא בטוש”ע לקמן סי’ קנ”ה עי”ש ומ”מ לא יאחרו זמן ק”ש ותפלה בשביל זה. כתב הא”ר יש לו להרב להקדים עצמו לבוא לב”ה קודם כדי שלא ימתינו עליו.

‎אם זה “גילוי”, נו, אבל א”א לומר (כמו שרגילים לומר על הקדמונים שלפני האר”י) שלא זרח גם על בעלי הש”ס האור.

זוהר ח”ב דף קפ”ח ב’:

אזלו מטו חד בי חקל וצלו צלותהון. כיון דצלו צלותהון אמרו מכאן ולהלאה נתחבר בשכינתא ונזיל ונתעסק באורייתא.

Shallow and short, but considering the situation:

…

Someone said […] “no Gedolim support” ascending Har Habayis.

I cannot resist writing at least something basic in response (פן יהיה חכם בעיניו).

The Radbaz zal doesn’t count?

Closer to our time, Rabbi Moshe Feinstein’s own family testifies he supported ascending Har Habayis.

Rabbi Malinowitz zatzal doesn’t count (if for good reason)?

Rabbi Seraya Deblitzky zatzal (and others) encouraged knowledgeable individuals who asked.

Rabbi Yitzchak Brand shlita doesn’t count?

Rabbi Meir Mazuz shlita doesn’t count (I’m not sure if for the public at large)?

Rabbi Herschel Schachter shlita said ascending Har Habayis would be permitted had the “Chief Rabbinate” permitted it. (Can you read between the lines?)

Rabbi Dov Lior shlita (supposedly “Charedi Leumi”, known as a major posek) doesn’t count (he supports a more roundabout route)?

Now, you may say anyone who disagrees with you is by definition no (longer) one of the “Gedolim”.

On the contrary, we only listen to “greats” actually sitting on Har Habayis!

ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר השם ושמרת לעשות ככל אשר יורוך.

If you want to educate yourself to at least understand the Torah questions involved you may want to start here:

English here:

Hebrew here:

…

ספר מגן אבות לרשב”ץ על אבות ריש פרק ב’:

וזה התואר היו מתארים בו לכל מי שנסמך מפי סמוך איש מפי איש עד משה רבינו ע”ה, כי כשהיו סומכין אותו היו קורין אותו רבי, כמו שנזכר בראשון מסנהדרין ובפרק השוכר את הפועלים. וכן היו קורין לכל מי שנסמך בארץ ישראל, כי שם היתה סמיכה והיו יכולין לדון דיני קנסות כי היו מומחין ונקראים אלהים, שנאמר, אשר ירשיעון אלהים ישלם. וחכמי בבל לא היו נקראים אלא רב לפי שלא היו סמוכין והיו קורין עצמן הדיוטות, כמו שאמרו בפרק המגרש, והא אנן הדיוטות אנן, ולא היו רשאין לדון דיני קנסות. ולזה אמרו אין שור מועד בבבל, וכן מזה הטעם אמרו אין תענית צבור בבבל, שבכל אלה צריך בית דין סמוכין, וכשהיו עולין לארץ ישראל היו סומכין אותם וקורין להם רבי. ולזה נמצא בתלמוד, רב זירא ורבי זירא, רב אמי ורב אסי, רבי אמי ורבי אסי, ורב ירמיה ורבי ירמיה, לפי שעלו מבבל ושם נסמכו. ומה שנהגו בדורות הללו לקרוא לכל אדם רבי, נפל זה המנהג מהמקומות שיש בהם קראין, כדי שלא יטעו לומר זה האיש הוא מהקראין, כי הם אינם נוהגים בשם זה וקורין למי שאינו מהם, רבן.

אגב, הרשב”ץ מוסיף איך להגות את השם:

ודע, כי הקריאה הקדומה היא רבי, הרי”ש בחירק, כי הוא שם התואר והיו”ד אינה לכנוי אלא ליחס, כיו”ד אכזרי, ואילו היה רבי הרי”ש בפתח, היה משמעו הרב שלי, כי היו”ד הוא לכנוי, והיה פגם במעלתו.

שו”ע או”ח סי’ קכ”ד ד’:

כשש”צ חוזר התפלה, הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן; ואם אין ט’ מכוונים לברכותיו, קרוב להיות ברכותיו לבטלה; לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין ט’ זולתו, ויכוין לברכת החזן. (י”א שכל העם יעמדו כשחוזר הש”צ התפלה), (הגהות מנהגים).

העיר חכ”א, שלצד הלשונות המתלהמים מתערבות מנגינות אחרות.

איסור חמור להכנס בזמן הזה לבית המקדש, כי כולנו כיום בחזקת טמאי מתים, והנכנס לבית המקדש וטומאתו עליו חייב כרת. וקי”ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. והנכון שלא להכנס כלל לשטח הר הבית שאין בידינו הגבולות של חומר הקדושה מסביב לבית המקדש”.