Reading Comprehension Required: An Epistemic Argument for Mohamedan & Cursedian Disqualification by Incompetence

As foretold, here she comes…

First off, what this argument is emphatically not. It’s not about speculation or theology; no appeals to providential Jewish survival, cultural chauvinism, Divine favor in revealed, historical miracles, or the like. Human life is too brief to start comparing many different truth-claims. This isn’t about answering pagans, either (go read my ebook?). Humans need a shortcut, and Thank God, He gave us all a nifty one.

Get out of the weeds. It’s high time for a systematic, transcendent argument building upon centuries of demonstrated demolitions of the foundational competence of interlopers.

A simple parable:

A man bangs on your door claiming your house belongs to him. You say, “I’ve lived here all my life, as did my ancestors before me. I’m literally speaking to you from the inside threshold! I have the house key; where’s yours? I know which outlet sparks, which cabinet sticks, and how to jiggle the basement door so it doesn’t creak.” The stranger doesn’t have the street address right, can’t tell East from South, and thinks the mezuzah is upside down. “You must have changed the locks!”, he yells. “I’m building a second floor to fix all your mistakes.” He’s never seen the foundation, doesn’t know what the house is made of—but he’s already drafting renovations.

At that point, the issue isn’t who owns the house — it’s how this man ever got past the front gate.

In one word, “Epistemology”: Why trust an innovator or revisionist who demonstrably lacks mastery of the established Body of Knowledge he wants to innovate, renovate, replace or reinterpret?! Command of the source material is a necessary (and arguably still insufficient) credential. This is a transcendent, universal logical principle of credible testimony, authority, and authentic transmission.

The Hebrew Bible was written in Hebrew. Not Syriac, not Koine Greek, and not Arabic. Any kind of claim to inherit or complete a thing must begin with initial competency in its language. Yet the vast majority of Cursedians and Mohamedans — even today — cannot parse a Hebrew sentence, let alone a Biblical verse. They rely on translations they cannot verify, pronunciations they distort, and texts whose grammar they generally do not study.

Look, the question is not what to believe but whether the apostate claimants even understand the mutually agreed-upon “First-Evidence” sources. The world’s two major “religions” (and other, smaller streams) each claim to inherit, restore or complete Judaism (which survives alongside them still in both textual and human form. Awkward…). But we need not bother listening intently to their various arguments from success, scripture, the heart, revelations, etc. for a simple, logical reason: They all make specific, falsifiable claims yet they don’t know the original well enough (Think: Lex specialis).

This is not a matter of drifting phonetics or dialect. While true there are divergent pronunciations among Jews, we do still preserve grammar, etc. (or some of us do), even if certain groups or generations may ignore or deemphasize our own linguistic knowledge in everyday usage for historical reasons (including me). You don’t want to mess with the least of us. We’re all links in an unbroken transmission chain – and you are not.

Even according to their own accounts, these renegade movements erupted without firsthand Torah knowledge (Mohamed and/or Koran authors surely couldn’t read or write Hebrew, Yoshke [pick whichever one] was a Torah nobody, ex-student Paul was an imperial tax collector. May their memories be blotted out). Whatever they claim they think they know comes solely through hearsay or translation, or is uncontroversial, and all of it via the Jews (call us “Pharisees” or “Yahood”, and see if we care). So, on what basis do they claim to correct or enlighten those from whom they borrowed everything or accuse them of distortion?!

As Rabbi Tovia Singer points out, ask a Cursedian to distinguish between a Zayin and a Tzadi in English transliteration. They cannot. Names like Bezalel, Boaz, Zadok, Belteshazzar, and Hezekiah get mangled because the difference between the “Z” and “Ts” sounds is undistinguishable to them. The same goes for Sin/Samech (not “sin“!), Ayin/Alef, Chet/Chaf. The letter Yud morphs into “I” (Isaiah) or “E” (Ezekiel) or “J” (Joshua) based on…? The wrongful Bible chapter divisions and Concordance were invented by Cursedians to assist them in their debates against Jews.

Cursedians and Mohamedans have the identical problem. Scripture is vast, rich, employs a tough language, a precise grammar, loanwords. One could likewise delve at length into the difficulty of understanding the oral tradition they reject. Any knowledge some of the later imposters may today or in earlier ages possess of Hebrew or the Torah was admittedly gleaned from the Jews (Jerome, Ibn Hazm). The “Hebrew Roots” movement is illustrative: These moderns attempt to “rediscover” the supposed Hebrew roots of their culture as actual foreigners. And it’s still “too little, too late”. The foundations remain worthless.

Jews don’t generally know nor do we bother to know how to pronounce “Ibrahim”, the Arabic form; why ever should we? But how come you Mohamedans still can’t even pronounce Avraham, Yitzchak, or Yaakov in the original Hebrew? (Nor can Arabs pronounce the “P” in Palestine, a fictional identity of theirs. But I digress.)

So, Jews wield the passuk of “Shema Yisrael” to say God is One, while the imitators say it means three gods, or that the original text had “Yishmael” or something. Nu nu. Let’s ask the impostors to correctly pronounce the word “Echad“. They cannot!

This goes far beyond laws of mere First Possession. I’m not saying challengers must presumptively bear the heavy burden of disproof, because that’s stupefyingly obvious. Instead, I’m saying basic incompetence eternally disqualifies them from even adding, kal vachomer (a fortiori) contesting anything.

Imagine a student who never attended the lectures, cannot read the textbook, and cannot write in the discipline’s notation, and yet claims that…, Well, who cares what he claims?

An outsider (moreso, an insider) need not bother about the axioms underlying Christological readings of the Bible, the “Almah” debacle, or investigate the many Koranic distortions (Miriam sister of Moshe=”Mary”), gross mistakes, or malicious inconsistencies. Stick to basics: Why must the allegedly “real” children of God utterly depend on Greek (and Latin) translations (the “Septuagint” isn’t original, either) or garbled Arabic retellings? Only afterward can we talk about the verses regarding false prophets, etc.

The decisive point is this: if you cannot read the Torah, if you cannot even sound out the Alef Bet, you are no faithful custodian, and you relinquish hope of getting the right to forge sequels. You obviously have no standing to correct, replace, or reinterpret that which you do not even understand. It’s called “Circular reasoning”.

AND NO. You don’t get to claim you hold the cOrE sPiRiTuAl eSSencE (add your favorite Buzzwords) of something when The Jews are still extant, can exclusively still read and explain the original, and object not only to your false opinions but, more importantly, to your fake facts.

Time is a costly, scarce resource. Before anyone considers whether or not to consider your revisionist or innovative claims of new prophets, the Messiah or monotheism, you need to demonstrate some minimum familiarity with what you yourself concede to be your own foundation stone. If Mohamedan/Cursedian/Whatever scholars (even as hobbyists, not acting qua-religionists) did not and do not possess nor cultivate mastery by objective standards, the only appropriate response to anything they utter is laughter (especially now that we have our own country back, YAY).

Once again, this is about the minimum threshold of competence required to make the kinds of specific factual claims these anti-traditions make. The frauds flop this minimum threshold catastrophically. No matter how they might try to weasel their way out of this (e.g., “Outsider advantage”), our answer remains the same: “But only we the experts can be the proper judge of that!”

Epistemic absurdity. Case closed.


Note well: I am not making a soft, speculative claim of what God would or wouldn’t do. Example: “If etc., then why did God originally choose us?” or “Why has God preserved us still?” Not saying “Even assuming sin could mean rejection of the Jews as a people (Remember: we aren’t requiring Biblical familiarity) why would God deliver a fresh sequel in a new language to a group unskilled in the language, syntax, or grammar of His previous speech, while leaving the original custodians alive, literate, and still guarding the gates? What is the sheer likelihood, etc.?” The answer here is elementary: God wouldn’t because He didn’t and He therefore needn’t have because He in point of fact had not.

And so on…

You want to keep making those tired arguments, fine by me. Just don’t credit them to Hyehudi Editor!

Disclaimer: I am not an expert on the various nuances of these masquerades, so if one of my examples is doubtful, merely substitute another, readily at hand.

FACT: Bnei Brak Punished for Not Learning Chazon Ish Be’iyun Kol Hatzorech!

No, not really. But I can’t get over the fact there were and probably still are such stooopid people dressed up as Torah scholars (including those residing in Bnei Brak!) taking seriously a supposed promise from the Chazon Ish, not to name names.

After a missile actually hit, some rabbis then published a letter not to take the “Promise” seriously. Huh?! Were they perchance unaware such idiots existed prior? If not, why did they wait?!

Did people really loiter under the naked sky during a known strike?

Doesn’t anybody know how to learn?!

How could anybody make such a promise for after his death?! Especially as Rabbi Chaim Kanievsky quotes the Chazon Ish regarding “Ikvesa Demishicha”.

[I should restrain myself at this point.]

Sadly, not all our readers can read Hebrew yet (if you can believe that). So, here is a partial translation of my old Hebrew article on this topic from 2 years ago, with some AI help:

The Chazon Ish, of blessed memory, intended (if he indeed said it) that his great merit protects the location of his presence, no more.

He always spoke of himself in terms such as “Here” or “Bnei Brak”. For example: “And such is the custom in the new settlement”, C.I. Shevi’is chap. 20, before the section titled “Laws of Shevi’is on Fields of Non-Jews”; Dinim Vehanhagos ch. 18 siman 11 regarding shoe-polishing on Chol Hamo’ed; likewise, what is related as a “custom” to refrain from labor on Erev Pesach even before midday — and many more examples. Even the disciples of the Chazon Ish use similar language in several places.

And furthermore, what relevance does this have after the Chazon Ish’s passing?! And in another city altogether?!

And to quote this after the passing of the other person who expanded upon this non-existent “promise”?!

(I am not well-versed in the history, but I have heard there is room to challenge this claim as a contradiction to facts. I have not researched all this online.)

One can only imagine how the Rambam would have reacted upon hearing such a thing…

פרשת מגדיאל: בי”ז בתמוז … שרף אפוסטומוס את התורה

מתוך טור באתר “בחדרי” (משנת תשע”א):

… לעומת זאת את עותק מוסף ‘דורות’ של ה’עדה’ שיופץ רק מחר אחה”צ, הצלחנו אנחנו ליירט, והפרשיה המרתקת שהם בחרו להתייחס באמצעותה לשריפה בכרמל, בועטת את כדור האשמה במחדל השריפה חזרה למגרש ‘ישראל החופשית’, גם אם לא חייבים להסכים לצורה שבה שופר ‘העדה’ את כללי המשחק על המגרש התקשורתי.

“יש דין ויש דיין” – נכתב מעל לתחקירו ההיסטורי של חיים מאן המאשים את ראשוני בית אורן, שהנהיגו את הקיבוץ בסיסמא: “עולם ישן עדי יסוד נחריבה”, שהם ורק הם הביאו את החורבן על הקיבוץ.

זוהי תמצית סיפור מעשה ‘פרשת מגדיאל’ שהתרחש לפני שבעים שנה בבית אורן כפי שיופיע מחר בעיתון ‘העדה’ והמסקנה שבסופו כי ישראל ה”חופשית” היא שאחראית לשריפת בית אורן. איך?

בגלגולו הראשון הוקם קיבוץ בית אורן בשנת תרצ”ד, על אדמות הישוב מגדיאל שבשרון. מקימיו באו מפולין ומרוסיה ונמנו על תנועת ‘אחדות העבודה’ – מפא”י. 5 שנים אחרי הקמתו קיבל הקיבוץ את שטח אדמה ב’יערות הכרמל’, והעתיק עצמו לשם.

בין לבין התרחשה בקיבוץ הפרשיה שהסעירה את כל הישוב הישן בארץ ישראל, אל שמקימי הקיבוץ התפללו עליהם יותר משלוש פעמים בכל יום: “עולם ישן עדי יסוד נחריבה”.

עם מקימי הקיבוץ נמנה גם בנו של רב ידוע ברוסיה שאביו הסתכן בהברחת ספר תורה עתיק באמצעותו לישראל, שפורק ליריעות כדי שלא ירגישו במעשהו. בנו המורד החליט להשליך מביתו את היריעות ובמצב בזוי.

באחד מימי חול המועד סוכות תש”א, עבר יהודי חרדי מתל אביב, ליד מה תא השפנים ב…’חי בר’ של הקיבוץ כשלפתע הבחין בגווילי קלף המבצבצים מתוכו. הוא מיהר להרים אותם ואז גילה כי מדובר בגווילי קלף מכותמים בדם שהשתמשו בהם כחומר ל…ניחור שפנים.

היהודי נחרד ורץ לישוב מגדיאל, הסמוך לשטח שעליו עמד קיבוץ בית אורן. הוא התפרץ לביתו של הרב המקומי הרה”ג דב מעייני זצ”ל, שהיה מתלמידי הסבא מסלובודקא וסיפר לו את שראו עיניו. הרב לא השתהה, ויחד עם האיש וגבאי בית הכנסת במגדיאל מיהר למקום, וכשגילו שם עוד קלף התעלף הגבאי. כשביקשו מהנהלת הקיבוץ לקבל לידיהם את שאר היריעות הם נתקלו בסירוב מוחלט וונאמר להם כי הקלפים הם רכושו הפרטי של אחד מחברי הקיבוץ.

מאוחר יותר התגלה מהיכן הגיע ספר התורה וכי אותו חבר קיבוץ העביר את יריעותיו להנהלה כדי שיעשו בו שימוש לטובת ה…שפנים.

חרדי ארץ ישראל, שהידיעה הגיעה אליהם באמצעות העיתון ‘קול ישראל’ הזדעזעו וסערו. מחאות אדירות פרצו והשבת שלאחר המקרה הוכרזה כשבת מחאה בכל בתי הכנסת בישראל. המגיד הירושלמי רבי בן ציון ידלר, סבב בין הישובים הקרובים לבית אורן החדשה ובשל קרבתה ל’מת’ נערכו עצרות המחאה המרכזית בעיר חיפה.

לתנועה הציונית לא היתה עוד ברירה והיא הקימה ‘ועדת חקירה’. תחילה צורף אליה גם הרב מעייני זצ”ל, כנציג הרבנות הראשית, אך כשראה כי הוא משמש רק כעלה תאנה מיהר להתפטר ממנה.

בעקבות המקרה הקשה הורה החזון איש זצ”ל למקורביו ולתושבי מגדיאל לערוך ‘פדיון תענית’ ומספד גדול על חילול ספר התורה, ולפעול להשלמת יריעותיו. במקביל פסק החזון איש זצ”ל למקורבו הרב נחום יואל הלפרין זצ”ל כי מצוה ל’גנוב’ את היריעות. על פי מה שסופר אז, אכן נעשה הדבר ובדרך ניסית, בעזרת מפתח שהפקיד בידו החזון איש שהתאים למפתח החדר שבו התברר שהיריעות מוחזקות.

כשגילו את דבר הגניבה התלוננו אנשי הקיבוץ במשטרת המנדט, שביקשה לעצור את הרב מעייני זצ”ל. בסופו של דבר נרכשו היריעות, בהוראת החזון איש זצ”ל , בכסף מלא מהקיבוץ. הוא שופץ וההוכנס ברוב עם לבית כנסת ‘הלפרין’ בזכרון מאיר, שם הוא שוכן עד עצם היום הזה.

שבעים פנים לתורה וב’העדה’ סבורים שיש קשר בין חילול ספר התורה והאותיות שפרחו ממנו לאויר ובין העובדה ששבעים שנה אחרי הפרשה קיבוץ בית אורן נאכל באש.

מה שלא מספר בטאון העדה’ הוא שבין הדברים המעטים ששרדו מהשריפה בשבוע שעבר וניצלו ישנו גם …ספר תורה עתיק שהחזיק בו בן הקיבוץ דוד קנלר, ובית הכנסת שנפתח רק לאחרונה ושהגבאי שלו הוא אותו קנלר.

מסקנת ‘ועדת החקירה’ של ‘העדה’ הם חד משמעיים ופה אחד: ישראל החופשית היא שאשמה בשריפה.

מאתר בחדרי, כאן.

קריאה לאדמו”ר מגור שלא להנות מתקציבי השלטון‎

מתוך החדשות:

הנגיד יואל לנדא מסאטמאר שנתן את מטוסו הפרטי להטיס את האדמו”ר מגור נתן לו מכתב בו הוא קורא להתנתק מתקציבי המדינה.
“רגעים לפני ירידתו מהמטוס, הותיר הנגיד ר’ יואלי לאנדו מכתב אישי ומרגש בידי כ”ק האדמו”ר שליט”א. המכתב, שנכתב ברגש עז ומתוך דאגה עמוקה לעתידו של עולם התורה בארץ הקודש, מעורר סערה רבה בקרב העולם החרדי בכלל וחסידות גור בפרט, לאחר שלאנדו קורא לאדמו”ר לנטוש את השיטה הנהוגה כיום בעולם התורה ולאמץ את מתכונת סאטמר.

במכתבו, הביע הנגיד את התרשמותו העמוקה מדבריו הקדושים של כ”ק מרן שליט”א בערב חג השבועות, בהם דיבר בגאון ובעוז על מסירות נפש למען טהרת היהדות, ועל החובה לעמוד כחומה בצורה מול גזירות הגיוס ודרישות השלטון בענייני החינוך. על רקע זה, מציע ר’ יואלי לאנדו מעבר למתווה כלכלי עצמאי לחלוטין, בדומה למודל הנהוג בקהילות הקודש בארצות הברית, ובמיוחד בשיטת סאטמר. מתווה זה קורא להפסיק את ההסתמכות על תקציבי המדינה ולהקים מערך החזקת מוסדות הנסמך כולו על נגידים ובעלי בתים מתוך הקהילה עצמה.

הנגיד לאנדו הדגיש במכתבו כי ההסתמכות המתמשכת על כספי המדינה החלישה את הקהילות, ואף הובילה למצבים קשים. לדבריו, “נתקיים בהם ונהי כחגבים בעינינו וכן היינו בעיניהם”. עם זאת, הוא ציין בסיפוק רב כי שינוי כבר מתחולל: מאז הכריז האדמו”ר על הפרישה מהממשלה, ניכרת תסיסה של קידוש השם, ובעקבותיה גויסו סכומים עצומים על ידי עשרות נגידים מחסידות גור בימים ספורים, ללא צורך במסעות גיוס או כבוד חיצוני.

בסיום מכתבו, קרא הנגיד להפוך את בעלי הבתים והנגידים ל”נושאי הארון” בפועל, ולבנות דור חדש של אחראים ונושאי עול, כפי שנהוג בקהילות חו”ל. “לא תומכים אלא שותפים. לא נצרכים אלא בעלי בתים”, כתב הנגיד, בציפייה לבשורה היסטורית שתחזק את מעמד עולם התורה והחסידות בעוז ובכבוד. המכתב כולו משקף כאב לב עמוק ותקווה גדולה למהלך שישנה את פני היהדות החרדית בארץ ישראל”.

חלק מנוסח המכתב:

אמנם, ביותר נתעוררתי לחזק ולאמץ ידי הוכ”ק שליט”א, לאחר מעשה קידוש ה’ האחרון הכביר אשר עשה, כאשר שוב הי’ הוא היחיד שעמד בעוז ובגבורה לצאת מן אותה ממשלה המאיימת לגייס את בחורי ישראל לצבאם הטמא. הלא בושה תכסה פנינו בשמענו יראי ה’ המזדנבים אחריהם ועושים פשרות לטמא את בחורי ישראל, והוכ”ק שליט”א בבחינת אברהם העברי – אשר כל העולם מעבר זה והוא מן העבר השני – לא נכנע בפניהם מאומה, ועמד על המשמר בעוז ובגבורה, ולא נכנע לכל מנעמי השלטון והשררה. וכפי שזכיתי לשמוע בקודש פנימה במוצש”ק ערב קבלת התורה מפי הוכ”ק שליט”א, שיש כאלו שמסכימים לעשות פשרות כאלו ואחרים, אבל בגור לא יהא שום פשרות, אפילו אחוז אחד לא, ואפילו בחור שאינו לומד כל היום אין אנחנו מפקירים, כי אנחנו אין מנהלים משא ומתן על עיקרי היהדות. ואילו היו כל המנהיגים הולכים במהלך זה, בוודאי היו מנצחים את המערכה זה עידן ועידנים”.

“לאחר ששמעתי דברות קדשו כלהבות אש, אבוא ואוסיף עוד איזה מחשבות בענין זה. שהרי ידוע הויכוח בין גדולי ישראל בענין לקיחת התקציבים מהמדינה, ואין אני מכניס ח”ו ראשי בין ההרים הגדולים, אבל כל הויכוח נוגע פעם, אבל היום שראשי המדינה התחילו לגלות טלפיהם החוצה, והחלו דורשים תמורה תחת הממון אשר הם נותנים. והתחילו לדרוש פיקוח שלהם במוסדות החינוך. תחילה עשו זאת בהצנע, והתחילו רק עם המוסדות הרחוקים יותר, וכך נכנסו יותר ויותר עד שבלא שום בושה העלו על השולחן את הדרישה להתערב לגמרי בכל תוכן הלימודים. וביותר התגלה הבושה בכל ענין הגיוס כידוע”.

“מה שיצא מכל זה, שהיות שקהילות החרדים הורגלו לסמוך על המדינה, נעשו חלשים כל כך בעיני עצמם, עד שכיום בטוחים המה באמת שאין למוסדות שלהם שום עתיד בלי המדינה. ובאמת, למרבה הצער, יש צדק בדבריהם. הבעלי בתים התרגלו להשקיע הכסף שלהם בבאנק ולא במוסדות התורה. הציבור נהפך לציבור נצרך שאין לו שום כח עצמי להרחיב גבולות הקדושה שלו. וכל השאיפה שלהם הוא רק למצוא איזה חוק של ה”רע במיעוטו”, הכל בכדי לחזור לקבל הכסף מהמדינה. ונתדרדר המצב לידי כך שאינם מתביישים לעשות פשרות עם נשמות ישראל, למסור ביד צבא השמד יעדים קצבות של נשמות ישראל שיתגייסו, והמה מחליטים מי שלומדים פחות או אינם ראוים לגדל בתורה, מזומנים להיכנס לשערי גיהנום באש הצבא”.

“כל כך נעשו הקהילות חלשים בעיני עצמם, עד שיש מביניהם שלצורך הכסף כבר שיכנעו את עצמם שאכן אין זה עבירה כ”כ גדולה להתגייס לצבא, ושכל אלו שאין לומדים תורה מקומם אכן בצבא. במקום לעמוד כחומה בצורה שאין לנו שום שייכות עם אותו צבא של התאבדות ושמד, וקהילות היראים תורמים די והותר עבור הציבור בכל מפעלות החסד שלהם, הקריבו את כל דיעותיהם עבור פרוטות אלו. ונתקיים בהם מה שכתוב במרגלים בפרשה דאזלינן מינה: “ונהי כחגבים בעינינו וכן היינו בעיניהם”!”.

“מי פילל ומי שיער, שיקרה דבר כזה שאנשים ממחנה היראים ימסרו את בניהם למולך הציוני ולנתק מן התורה ומן היהדות דורות שלימים, הכל עם טענה שאין ברירה אחרת למען בצע כסף כדי שיוכלו להגדיל תורה. והיכן מצינו כזאת, עקירת התורה לשם הקמת תורה? הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו: עד כדי כך אפשר להשפיל כבודה של תורתינו הק’ ולומדיה – שיש מי שמוכנים לרמוס את כבוד תורתינו הק’ עד עפר, ומסכימים לסחור לומדי התורה ולהקריב נשמות למולך ולומר לצבא ‘תקבלו כך וכך נשמות מתוכנו’ – הכל בעבור בצע כסף ולמען יואילו הציונים ‘בטובם’ לזרוק אי אלו פרוטות מסחר הנשמות הלזה?!”.

“ובאמת, יותר מן הכאב על המרידה בה’ – יש לכאוב על הטפשות שבדבר. שברגע שכלל ישראל מתנתק מהקב”ה, ואינו מתרגל לבקש ולהתפלל אליו בכל יום ויום שישפיע עליו פרנסתו, הם עוצרים בזה את השפע, והם נעשים נצרכים ושנארערס אצל הכופרים, במקום שהאברכים והבעלי בתים ירחיבו צינורותיהם להיות פטרוני המוסדות”.

“וכיון שהורגלו המוסדות שאין הם צריכים את הציבור, והורגל הציבור שאין המוסדות זקוקים לו, הגיעו למצב נורא, שצינורות השפע הופסקו אצלם, וקשה למצוא אצלם יהודים שנהפכו לבעלי בתים גבירים. כי העולם דומה לגלגל, אם הציבור מתרגל לתת – אז הוא גם מתרגל להרוויח ולהעשיר, ואם הציבור מתרגל לשבת באפס מעש ולא לשאת בעול מוסדות התורה – אז הוא גם מתרגל שלא להרוויח ולא להעשיר, והרי הם כמו הנחש שמתרגל לאכול עפר כל היום”.

“כפי שכבר דובר בקודש פנימה, זהו עיקר החכמה של רביה”ק מסאטמאר ז”ל בכל שיטתו הק’, שלימד את הציבור לעבוד קשה, ולשאת על כתפיהם העול על כתפיהם. וכך, הניע אצל בני קהילתו את גלגל ההצלחה. המנהלים למדו שאין להם לתלות עיניהם באחרים, רק עליהם לעבוד קשה לגייס את הכסף. והבעלי בתים היו מוכרחים לעבוד קשה בשביל להיות גבירים גדולים, שיש ביכולתם להחזיק בהרחבה את מוסדות התורה. וכך התפתח עולם אדיר של נתינות אדירות”.

“הוא הלך עם מהלך חדש, הוא לא עשה גבירים – וביקש מהם להחזיק המוסדות, אלא הוא השפיע עשירות לכל מי שרצה להיות תומך ופטרון של מוסדות התורה. כך נעשה בין אנשיו, שהגבירים ביניהם אינם מתפארים זה על זה מי יש לו יותר כסף, אלא מי מחזיק יותר מוסדות. הכסף נעשה טפל אל המטרה הגדולה של החזקת המוסדות. כך בא הדבר הזה לידי מצב שכל אברך צעיר שהתחיל להרוויח קצת כסף, אם הוא רוצה לכבד את עצמו הוא מיד נוטל על עצמו עול החזקת מוסד על טהרת הקודש. שיינע פליגע”ר אין הופך אותו למאן דאמר, “פטרון ובונה המוסדות” זה מה שהופך אותו למאן דאמר”.

“אנשיו לא נהפכו לגבירים, אלא נהפכו לצינורות רחבים להקמת והחזקת תורה וחסידות. יותר ממה שהעגל רוצה לינק מהם, רוצה הפרה להניק. ההצלחה שלהם לא נמדד בעיניהם כמה כסף הם עושים, אלא כמה מעשים טובים הם עושים, כמה מפעלי חסד ותורה הם מחזיקים. מעולם לא תראו את מוסדות סאטמאר מסיעים את הגבירים לנסיעות הוקרה בספינות התענוגים של אייראפא. כי היות שאין זה במהלך של נותן ומקבל רק כל אחד מרגיש כאב ופטרון להמוסד, ושותף בדבר כאילו הוא כיסו ממש, לכן, כל אחד מרגיש אחריות לחוס על ממון המוסד, וממילא, חס מלהזכיר לקחת את הממון שלו ולהיות מועל בממון הקרש ולקחת אותם לנסיעה ולהשליך להפקר ובל תשחית. נסיעות אלו לא היו מעודדים את הנותנים להוסיף עוד נתינות עבור זה, ואולי איפכא ח”ו, כי אף אחד מן הנותנים אינו נותן כדי לקבל, רק נותנים מפני האחריות שנטע בהם”.

“והרי המציאות מוכיח, כי בעזר ה׳ כהיום הננו זוכים ורואים קרוב ל״מאה אלפים תשב״ר ובנות ישראל הכשרות״ כ״י, המתחנכים בקרוב לשני מאות מוסדות על טהרת הקודש, המתנוססים לתפארה ברחבי ארה״ק מדן ועד באר שבע, מבלי שיהנו אפילו שוה פרוטה מכספי השלטון, וכל קיומם והחזקתם היא רק מנגידי בית ישראל, המרגישים זכי׳ נשגבה ומיוחדת לחזקם ולעודדם — ובפרט לאחרונה נתוספו כמה וכמה מוסדות מחוגי עולם התורה, וכולם מחזיקים מעמד ״כולו קודש לה׳״, ומחיל אל חיל ספסלי ביהמ״ד נתוספים בעז״ה ימה וקדמה צפונה ונגבה, והגבירים רודפים אחרי המוסדות לחזקם ולעודדם, ורוה״ק אומרת כן ירבה וכן יפרוץ”.

“ובכן, לאחר שהארכנו קצת בדברים, אבוא בזה בשפולי דגלימא של מעכקש”ת אדמו”ר שליט”א עם נתינה הגונה מאד דמי קדימה לטובת המערכה, ובתוספת דברים: בזמן הזה, שהוכ”ק אדמו”ר שליט”א יצא בראש המחנה לקדש שם שמים ברבים, והי’ הנחשון לצאת בריש גלי מן הממשלה שרוצה להסיר לב צעירי ישראל מדרך התורה, ובזה סלל הדרך להצלת היהדות הצרופה בארה”ק. מתנה גדולה הוא בעבור כל הדור כולו וכל העולם כולו, והזדמנות מיוחדת היא עבור קהילה קדושה גור, שיכולים הם כעת להפוך מנצרכים של המדינה להיות “בעלי בתים” על עצמם, ושלא ישלוט בהם אף אחד. יכולים הם כעת לקחת את כל הבעלי בתים והגבירים שיש בקהילתם, ולהפוך אותם מ”תורמים” שצריך לכבד אותם תמיד – להיות נושאי הארון בעצמם”.

“ועתה הוא הזמן שהם יכולים להרחיב ולהגדיל צינורות השפע, ולהפוך להיות “נושאי הארון”. במקום שיצטרכו לבקש מהם כסף – יהפכו הם להיות הרודפים להחזיק במשא עול הקודש. הגיע היום הגדול הזה שקהילה קדושה דגור לא יהיו יותר נצרכים כעניים בפתח אצל המדינה, אלא הם עצמם יהיו הגבירים הגדולים שמחזיקים בעצמם את מוסדות הקודש, וזה ירחיב להם את צינורות השפע בהרחבה גדולה מאד. והרי זאת נראה בחוש, שדווקא הקידוש ה’ הגדול שעשה כ”ק אדמו”ר שליט”א ביציאתו מהממשלה, הוא כבר פתח את צינורות השפע, ובב’ השבועות הללו הי’ קידוש ה’ אדיר פה באמעריקא, שעשרות הגבירים של גור חיכו עבור כ”ק אדמו”ר שליט”א עם עשרות מיליאנע דולרים, באופן שלא נראה כמותו בקהילת גור מיום היותם, בלי נסיעות בספינות לאייראפע. ומה שהצליחו קרן עולם התורה בב’ שנים, נעשה עכשיו בב’ שבועות, הכל מכח שכ”ק אדמו”ר שליט”א הכריז בכל העולם, שיותר אין אנחנו נכנעים להיות קבצנים של המדינה, אלא אנחנו הולכים בעצמנו בעוז ובגאון”.

” ובזה אשים קנצי למילי ואסיים מעין הפתיחה. שבוודאי כבוד גדול הוא לי ולחברי לעמוד לימין הוכ”ק שליט”א ולימין מוסדותיו הקדושים בשעה גורלית זו, ולתמוך ולסייע בידכם שתוכלו באמת להשתחרר מכבלי המדינה לתמידית, ובעז”ה גם אנחנו לעומתו ברוך נאמר להיות הנחשונים לסייע בכל אשר צריך בענין זה. אבל עיקר השאיפה שלנו, שקהילת גור תהפוך להיות כמו הקהילות של סאטמאר, שאין הגבירים בגדר “תומכים” אלא בגדר “נושאים בעול””.