העורך Editor

Don’t Fear Mamdani!

Republished with permission:

Hashem Is Our Only King

Many people are feeling uneasy about the results of the election for Mayor of New York. Just hours after the results were announced, there were already several anti-Semitic incidents. Rahmana li’slan.

In moments like these, we must remember a fundamental truth: no matter what circumstances we find ourselves in, Hashem is always our loving Father. He is controlling every detail that happens every second of every day. Our King does not get elected. Our King does not change every four years. He was, He is, and He always will be the One and only power directing the fate of every individual and every nation.

Shlomo HaMelech says in Mishle, פַּלְגֵי־מַיִם לֵב־מֶלֶךְ בְּיַד־יְהוָה עַל־כָּל־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ. “The heart of a king is like streams of water in the hand of Hashem—wherever He desires, He directs it.”

The Midrash explains: just like water in a bowl can be tilted effortlessly in any direction, so too the heart of every leader is in the hands of Hashem, and He tilts it exactly as He wills. Whatever Hashem wants to happen, He brings about through the leader.

The Malbim there adds a deeper insight: ordinary people are given free will, but a ruler—who has power over multitudes—cannot be allowed unrestricted free will, or he could cause great harm(in general no one can use their free will to affect another person unless Hashem wills it). Therefore, once someone ascends to leadership, Hashem limits his free will and uses him as an instrument to carry out His plan.

That is why throughout history, there were leaders believed to be lovers of the Jewish people who suddenly acted with cruelty. And there were others who were assumed to be our enemies, who turned out to be our greatest allies. Once they come into power, they are governed entirely by Hashem’s plan. Whatever He wants for Am Yisrael—that is exactly what will unfold.

It does not matter who the leader is. Everything depends on our actions. The Gemara teaches that when Achashverosh gave his ring to Haman, that act brought about more teshuvah among the Jewish people than all the Nevi’im throughout history combined. Sometimes Hashem places a leader over us to awaken us, to push us toward teshuvah, to strengthen our emunah, or to remind us that only He controls the world.

So the real question is:
Are we going to trust in Hashem, or in the headlines?
Are we going to believe that Hashem determines our destiny, or that our lives are in the hands of politicians?

Yes, Jewish history contains painful chapters. But none of those harsh events ever came because of what a leader wanted. They were all expressions of Hashem’s will—and even the difficult decrees came from His love. Like a doctor who administers a painful injection to heal the patient, Hashem sometimes gives us challenges for our ultimate benefit.

Everything He does is the absolute best for us. Always. We have been under Hashem’s watch, we are under His watch, and we will forever remain under His loving watch.

The best thing we can do is strengthen our belief that there is nothing in the world besides Him, and strive to be the best servants of Hashem we can be. It is always our deeds and our tefillot that determine how Hashem guides the world.

Baruch Hashem, we have a loving Father watching over us at every moment. That knowledge alone should give us the greatest sense of peace and strength.

FUNNY: Don’t Abandon Elders!

No Longer Relevant

(cdu)

I sit in the corridor, because the air in my room is stale. And because my roommate hasn’t stopped moaning and groaning since she got here,  three years ago.

My children told me the nursing home would provide companionship and responsible health care, but that’s just what the brochure says.

The others here are older than me, weaker, and often depressed. Staying cheerful and upbeat around them, and  mostly-overworked nurses  has not been easy.

At home, I kept busy with organizing my cupboards and drawers, and inviting friends over for coffee or an evening of inspiration. We discussed all kinds of life-enhancing topics, and laughed about our aches and pains. We forgot half of what we’d told each other the last time we met, so we never ran out of things to talk about!

Yet, here I sit, in the gleaming, pristine hallways of Serenity Nursing Home, feeling anything but serene.

In the last three years, I’ve swallowed about 500 pills, none of which I can name. I’ve choked down tasteless mush three times a day. I’ve started conversations with my roommate that went nowhere because she can hardly hear, so she always gets insulted by things I’ve never actually said.

I joke with staff members who barely smile, and they laugh before the punchlines, because they assume I have no idea what I’m saying anyway.

I am no longer relevant!

My children visit me once a month. Usually the first Sunday of the month, so they can cross it off their calendars, I guess.

The visits are superficial at best.

Here is a sampling:

Grown Child: (loudly enough to wake the dead) Hello, Grandma! How have you been?

Me: Could be better.

Child: Better? Awesome! How’s the food?

Me: Tasteless, pretty much.

Child: Tasty? Awesome! Sleeping well?

Me: Not a wink. My roommate…

Child: (even more loudly) Not your roommate, Grandma. How have YOU been sleeping?

Me: Okay, I suppose.

Child: That’s good. You need your sleep!

Me: For what, exactly?

Child: Hahaha, oh Grandma, you’re so cute.

You get the idea.

So, I’m planning to escape.

Not sure how, when, or where I’ll go, but I’ve got to get out of here. Will you help me?

I can wash dishes, fold laundry ,and do homework with your children. I offer great advice, but only if you ask me – not unsolicited. I don’t eat much, and lukewarm bottled water suits me fine. I wear the same three housecoats during the week, and a special robe on Shabbos. That’s about it.

If I spend one more week sitting in this bleak corridor, talking to absolutely no one, I’m going to lose it. I might start screaming like a lunatic, “Get me out of here!”

Please, save me before that happens, or they’ll lock me up in a much worse place than this, for sure.

I would offer to pay you, but my children monitor my savings accounts. Maybe you can kidnap me, hold me for a high ransom, and tell my children they better show up with the money or you’ll kill me. Then, after they Zelle you the money, you say, “We decided to keep her, after all.”

If they sound relieved, no further action need be taken. If they sound upset, tell them they can still visit me once a month, just as they do now.

It’s a fail-proof plan, no?

Oh wait, you don’t want to go to jail, right?

So I myself will confess to the police that it was all a ruse, created by me, to escape from a nursing home that was not meeting my needs. The nursing home might protest, but only because of the money, so we’ll settle with them.

Just please, take me far away from here.

Please!

If you are reading this heartfelt message, that means Phase 1 of my Great Escape Plan has already succeeded, so you can count on me for the rest, too.

Do we have a deal?

Reprinted with permission.

בענין ‘חוק’ עונש מות למחבלים

כלל גדול שהפסימי לגבי חוקים חדשים ידו על העליונה. אפי’ לגבי מסים או גזילת אדמות שיש כבר “חוקים” הם לא מרימים אצבע, אז מה יעזור “חוק” חדש.
כל המחשבה מעוררת גיחוך בשעה שרודפים כל הגנה-עצמית יהודית כמו הבריטים, ויושבים שש שעות תוך שמיעת וראיית כל הפוגרום ב”לייב” בשמיני עצרת.
ה”חוקים” שלהם בידיהם כחומר ביד היוצר, “אות מתה” בנוגע לגוי ואיום ממשי כשזה נוגע ליהודים, בשם ה”שוויון” (או רק ידברו על זה, שזה מספיק מזיק). אפי’ כשיהודי מזיק ממונו של גוי זה נקרא “טרור יהודי” (מילון: מחבלים), ורודפים וחוטפים ומענים ילדים יהודים וכו’ וכו’.
כשגוי הורג יהודי הרי זה גם כדי לקבל את הכסף שהמדינה כבר לקחה מהקרבן היהודי ונתנה לארגוני רצח-יהודים (בתורת שליחות לדבר עבירה). להרוג מחבלים זה לא חסכוני, ואין לדבר סוף כידוע. במקום “חוק” בלה בלה, שיפסיקו לתת נשק לגירסא החדשה של צבא האויב בעזה, שזה ג”כ נגד ה”חוק”!

למה לא לשנות קודם את הנוהל שאם מחבל פצוע קשה יותר מהקרבן היהודי אותו ניסה לרצוח והמשאבים מוגבלים (כיון שהם מושקעים ב”מלחמה” במחבלים, כמובן), יש לרפא את המחבל ימ”ש ורק אח”כ לטפל ביהודי?

וגם לנוהל הזה יש גבוי של דעת תורא…

הגדרת לימודי חול לפי הרב נתן שטרנהרץ: היכן כוש במפת העולם וכמה זנבות יש לתולעים משונים

לקוטי הלכות [ברסלב] הל’ גבית חוב מהיתומים ג’ ה’ כותב בלהט:

וזה בחינת כל הגליות שישראל הולכין בגולה והם נעים ונדים כצפור נודדת מן קנה. וכמו שהם נעים ונדים כמו כן, כביכול, קדשת כבודו יתברך נע ונד, כמו שכתוב, “כצפור נודדת מן קנה”, שהם כנסת ישראל. “כן איש נודד ממקומו”, שאז צריכין לחפש ולבקש מאד מאד אחר כבודו ולשאל ולדרש בכל עת איה מקום כבודו ואז, אם תדרשנו ימצא לך בודאי, כמו שכתוב, “והפיץ ה’ אתכם בעמים וכו’ ובקשתם משם את ה’ אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך בצר לך ומצאוך וכו'”. כי בעוונותינו הרבים, בעת הגלות, ובפרט עכשו בסוף הגלות בעקבא דמשיחא אשר עכשו ההסתרה מתגברת מאד מאד באלפים ורבבות הסתרות שבתוך הסתרה אשר כל נביאנו מימות משה וכל האבות כלם הסתכלו והתנבאו על הדורות האלו על עצם הצרות אשר יקרה לנו באחרית הימים חס ושלום. ועקר של כל הצרות הוא צרות הנפש אשר נתרחקנו עכשו מה’ יתברך מאד מאד אשר לא היתה כזאת מימי קדם, כי באמת צרות בגשמיות אף על פי שבודאי עוברים עכשו על ישראל צרות רבות מאד ומסים וארנוניות רבים, אף על פי כן צרות בגשמיות כבר סבלו ישראל בדורות הקדמונים צרות רבות יותר ויותר כמה פעמים, כי היה כמה גרושין ושמדות והריגות ובריחות וכיוצא בזה הרבה הרבה, רחמנא לצלן, מעתה. אבל העקר שהתנבאו כל הנביאים על ימים האלה על חבלו של משיח, אשר כמה תנאים אמרו, ייתי ולא אחמינא וכיוצא בדברים האלה שהפליגו רבותינו זכרונם לברכה בעצם הצרות של אחרית הימים, העקר הוא צרות הנפש וגדל הסתרת כבודו יתברך שלא היתה כזאת בדורות הראשונים, כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב. וכל הצדיקים האמתיים נסתלקו, בעוונותינו הרבים, והשקר הולך ומתגבר והאמת נעדרת ונעשה עדרים עדרים של אמת, כי בעוונותינו הרבים כי בעוונותינו הרבים נתרבה האמת מאד מאד, כי כל אחד אומר שאצלו האמת אף על פי שיודע בעצמו נגעי לבבו וכל מה שחטא ופגם, אף על פי כן הוא מתפאר בגדלות שהוא השיג דרך אמת ויודע חכמות חדשות בעבודת ה’ ומטעה ומעקם ומבלבל כמה וכמה אנשים מדרכי ה’ האמתיים מדרך הישן אשר דרכו בו אבותינו מעולם בלי שום חכמות והמצאות כלל. כאלה וכאלה רבות אשר עצמו מספר בכמה וכמה מיני אפנים אשר התגבר השקר על האמת בעוונותינו הרבים, ונתקים “ותשלך אמת ארצה” ובפרט הצרה הגדולה מכל הצרות אשר התגברה עכשו חכמת הפילוסופיא חכמות חיצוניות והתחילו ללמד נערי בני ישראל חכמות ולשונות העכו”ם אשר הלואי היו קוברים אותם בחייהם בודאי היה טוב להם יותר ויותר, כי הם הורגים אותם ואת עצמם בידים ועוקרים את עצמן ואת בניהם משני עולמות ומעבירים את בניהם למלך ועבודה זרה ולמקום הטנפת ושוחטים ילדיהם בשאט בנפש בזדון ובמעל וצודים נפשות רבות שפורחות לגיהנם עדי אובד על ידי זה, כי אין רעה וצרה גדולה מזו.

ואם היה לנו לב כשר לה’ יתברך כמו אנשים כשרים של דורות הקודמים, היה ראוי לנו לפל על פנינו ארצה ולהכות ראשינו בכתל יומם ולילה על כל הצרות האלה אשר לא היה כזאת מימות עולם. מה נאמר מה נדבר אוי לעינינו שכך רואות, אוי לאזנינו שכך שומעות ולא זו אף זו כי אם עוד העזו פניהם ויאמרו לנו בפה מלא, כי הם עושים טובות לבני ישראל ורוצים לחנכם בדרך הישר. אוי ואבוי! אוי ואבוי על ראשם! אוי לנפשם כי גמלו להם רעה, כי הם ממירין ומעבירין על דת בניהם בידם. כאשר רואין בחוש שכל מי שנכנס בדרכיהם ולומד לשונותיהם וחכמותיהם הוא פורק על לגמרי ומתלוצץ מכל התורה כלה והם אפיקורסים גמורים מלבד מה שמבטלין בני ישראל מלמוד התורה הקדושה ומחטיאין הבל פיהם הקדוש של תינוקות של בית רבן ועדין הם רוצים להטעות, חס ושלום, כאלו עושין טובות, יהי כן ה’ עמהם ויעשה להם ה’ יתברך טובות כאלה כאשר הם עושין לנערי ישראל.

[איי, איזה ציניות עוקצנית!]

ובעוונותינו הרבים כבר נשקעו כל כך בטעותם על ידי רשעתם הגדול אשר הביאו נפשם מקדם בעברות גדולות, כי נאפו והרבו ממזרים בישראל עד אשר אי אפשר להשיבם עוד מדרכם הרעה, כי עליהם נאמר, “כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים”. ועל צרות הנפש כאלו וכאלו אשר נתרבו עכשו בדורות הללו בעוונותינו הרבים, עליהם התנבאו כל נביאינו וחכמינו מקדם על דורות הללו, כמו שאמר דניאל, “ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו והמשכלים יבינו”. וכתיב, ומן המשכילים יכשלו לצרף בהם ולברר וללבן עד עת קץ, כי עוד למועד. אשרי מי שיזכה בדורות האלה להתחזק עצמו בה’ יתברך ולילך בדרך הישר והאמת בתמימות ובדרך הישן אשר דרכו בו אבותינו מעולם ויחנך את בניו בתורת ה’ בלמוד גמרא ופוסקים ומעט מקרא כמו שנהגו בו אבותינו מעולם ואזי זה וזה יתקים בידו. ולא כמו האפיקורסים שעושין עקר מלמוד המקרא וחכמת הדקדוק ומבטלים עקר הלמוד שהוא גמרא ופוסקים. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו, מנעו בניכם מן ההגיון ואמרו שתלמוד בבלי בלול מהכל מקרא ומשנה וגמרא. ובפרט שבאמת עקר כונות האפיקורסים הוא רק להתלבש עצמו באיזה אמת, כי כל שקר שאין בו אמת בתחלתו אינו מתקים וכו’. על כן מטעין את בני ישראל ואומרים שהם עושין לנו טובה שמלמדין בני ישראל מקרא ולעת עתה מבטלין אותן מעקר הלמוד מגמרא ופוסקים ואחר כך מבטלין אותן לגמרי ולומדים אותם הבל מעשה תעתועים שהם חכמות ולשונות שידע היכן כוש עומד במפת העולם. אוי להם, אוי לנפשם שהם אומרים שדין הקדוש של המחליף פרה בחמור אין צריך הנער לידע. ושטות הזה כמה זנבות יש להתולעים המשנים הנמצאים בארצות הרחוקים זה צריך הנער לידע, כי הם מדפיסים זאת בלוחות שלהם שחברו בבית חנוך שלהם הפככם ראו כי ה’ מסך בקרבם רוח תעתועים (מלשון הכתוב ישעיה יט, כט). ה’ ברחמיו המרבים ירחם עלינו ועל זרענו ועל פלטת עמו ישראל ויציל אותנו ואת זרענו מהם ומהמונם.

ע”כ.