יהודה אפשטיין: מבעירים את השטח בבני ברק, מכילים את הטרור ברמאללה

יום שני, כ”ט שבט התשפ”ו

לא היו ימים יפים לנפתלי בנט וחבריו כמו אתמול, כאשר חיילות הותקפו בבני ברק בידי כמה בחורים משועממים, ו’חולצו’ במבצע הרואי על-ידי שוטרי משטרת ישראל, שידעו להפגין נחישות, עוצמה, אומץ וכל מה שכל-כך חסר להם מול פורעים אמיתיים מהמגזר הערבי, אשר הפכו אזורים שלמים בארץ לאקס-טריטוריה. באורח פלאי, החיילות יצאו בלא פגע ואף לא נזקקו לטיפול רפואי, מה שלא הפריע לתשקורת הישראלית לדבר על לינץ’ מסוכן ואכזרי, תוך אזכור כי בני ברק הוא מקום שחיילת אינה יכולה להכנס אליו בבטחה, ושאר קלישאות נבובות. אירוע שאמור היה להיות מטופל בידי גורמי חינוך ורווחה ויכול היה להשתלב במאבק הכללי כנגד תופעת הנפצים ושאר מעשי ההוללות של נערים משועממים שלא זכו להפנים את המסרים העמוקים והמרוממים של מגילת אסתר ותחת זאת אמצו להם מנהגים נלוזים של העולם החילוני – אירוע כזה הפך בחסות הפוליטיקאים המתחסדים, ובראשם נפתלי בנט, למפגן של שנאה והסתה כנגד הציבור האיכותי, העדין והשלו ביותר בחברה הישראלית. בדיוק לאחרונה, אגב, התפרסם דו”ח אודות נתוני הפשיעה בערים השונות – ככל הנראה בלי לכלול את המגזר הערבי הרגוע ושומר החוק – ואף אחד לא הופתע למצוא את מודיעין עלית, בני ברק ובית שמש בתחתית הרשימה, כשבראשה מככבות ערים כמו באר שבע, רמלה ובת ים, בה מתגוררת אוכלוסיה שעברה את כור ההיתוך החילוני שהשיל מהם את התורה והמצוות והחדיר בהם ‘ערכים’ מערביים של נהנתנות, פריקת עול וסגידה לכסף ולהישגים חומריים.
אך בעוד שבסמוך לראש חודש אדר לא נרתע הצבא מלשלוח חיילות לבני ברק ולעורר פרובוקציה מיותרת מול אותו נוער שוליים, כאשר המשטרה מענישה את האוכלוסיה החרדית בלא אבחנה ועוצרת עוברי אורח מקריים, אנו למדים שישנם אנשים בעלי רגישות, שמבינים שצריך להתחשב ולא לעורר פרובוקציות מיותרות, העלולות להתסיס את האוכלוסיה. ח”כ גלעד קריב, המוכר ממופעי הראווה המתריסים ברחבת הכותל המערבי בראשי חודשים, התגלה במפתיע כמי שמתנגד לגישת ‘יקוב הדין את ההר’. בעוד שברחבת הכותל הוא עומד על זכותן הדמוקרטית של נשים שאינן מאמינות בה’ להתפלל על-פי מנהגן המשונה לישות שאינן מאמינות בה אף שזה מעורר מדנים ואיבה ומרגיז את כלל המתפללים במקום, אתמול דווקא שמענו ממנו זמירות אחרות, המעידות על כך שהאיש מבין שלא תמיד צריך להרגיז את האוכלוסיה המקומית.
“ונהפוך הוא”, אתם שואלים? לא, לא ממש. קריב לא דיבר על תושבי בני-ברק האלימים. אותם צריך ‘לחנך’ ולהרתיע, להעניש באופן קולקטיבי על מעשי קונדס של יחידים משועממים ולהראות להם מי בעל הבית. אבל לעומת השב”ב של בני-ברק, קריב מגלה סבלנות עד אין קץ כלפי השבאב של רמאללה ושכם. וכך אנחנו מדווחים, כי האיש עם הכיפה שכופר בגלוי בתורת ה’ מתאונן על צעדי הסיפוח שמקדם הקבינט, בזו הלשון – “רגע לפני חודש רמדאן, סמוטריץ’ וכץ נחושים להבעיר את שטחים, להביא לקריסת הרשות הפלסטינית, ולהוביל לאינתיפאדה שלישית. המהלכים המתוכננים יעלו בחייהם של ישראלים ופלסטינים כאחד, והכל בשם תוכנית ההכרעה ההזויה של סמוטריץ’ וההפקרות המוחלטת של נתניהו”.
הבנתם מה הוא אומר? סמוטריץ’ וכץ נחשים להבעיר את ‘השטחים’ ולהוביל לאינתיפאדה שלישית. כלומר, הערבים ישתוללו, ירצחו, יטבחו ביהודים, אבל האשמים יהיו כמו תמיד – היהודים! כמו שהרשל גרינשפן היה אשם בליל הבדולח. הרי לא יעלה על הדעת לומר, שמי ששלח חיילות לבני ברק רצה להבעיר את השטח. ועם כל הכבוד למבצע החילוץ האדיר של משטרת ישראל אתמול, אני משער שבג’נין ובטול כרם יהיה קצת יותר קשה להתמודד עם ההשתוללות הברברית של האוכלוסיה המקומית ממה שהיה אתמול בבני ברק. אבל כאן משנה קריב את עורו. כאן אין חשיבות לשלטון החוק, למשילות, לעיקרון של אפס סבלנות כלפי פורעים. כאן צריך מראש להכנע ולהמנע מצעדים מתבקשים, כי הפורעים עלולים להתרגז. כאן מתגלה הח”כ הלוחמני מהאופוזיציה כמי שמונע אך ורק מפוזיציה.
ועוד הערה אחרונה – השימוש המתוחכם במוטיב ‘החיילות שלנו’ כדי להשמיץ ולהוקיע את הציבור החרדי – אינו אלא פרומו למאבק האמיתי שמתכננים בשמאל במידה ואכן יהיה מתוה גיוס לחרדים – המאבק על דמותו של צה”ל. אותם חרדים שהם כה להוטים לגייס – במדה ויתגייסו וידרשו תנאים מינימליים של צבא יהודי שה’ מתהלך בקרבו, שלא יראה בו ערות דבר – אותם חרדים יהיו למרמס תחת מגפי הפמיניזם הרדיקלי והפרוגרס, אשר השתלטו על האג’נדה של צה”ל מתוך מטרה כפולה – להחדיר את ארס הפריצות והזוהמה המוסרית לכל שדרות הצבא ולמסמס את ערך הנצחון על האויב, את האמונה בצדקת המאבק על הארץ ואת כל הערכים הבסיסיים ביותר, אשר בלעדיהם מובטחת לנו תבוסה מול האויב הנלחם בשם דתו ואמונתו. אל תתבלבלו, רבותי, אלו לא שני מאבקים נפרדים, זה מאבק אחד על נפש האומה! משנאי ה’ מבינים זאת היטב, הגיע הזמן שגם אנחנו נבין ונפעל בהתאם.

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או

Where Do You Want to Celebrate Your 84th Birthday?

I Fly to Israel for My Mother’s 84th Birthday

by Lori Levy

We celebrate in the hills. My sisters spread blankets
on a grassy slope in the Forest of Angels,
Ya’ar Hamalakhim, and there, under pines and oaks—
our parents on beach chairs that seem to float away
in a sea of wildflowers—we feast on the lunch they’ve laid out
on a table in the clearing: lasagna and quiche,
schnitzel, potatoes, salads, fresh peppers.
No balloons at this party, but we have bright red
anemones, clusters of pink columbine, white-pink asphodel,
tangles of mustard weed, yellow and green,
and down below, in the valley, the woolly backs of sheep
that a Bedouin has brought to graze on the tall grass,
their maaing and baaing blending with the Arabic music
blaring from a radio nearby, where a group of men,
hands on each other’s shoulders, bodies linked,
kick their legs, slide this way and that way,
marking the beat that echoes through the trees—
while we chatter and laugh, our parents surrounded
by their children, grandchildren, great-grandchildren,
and I think: this is what I want, too,
a birthday party outdoors when I’m 84,
no walls around me, just a spot with a view,
sun warming my wrinkled cheek
while I gaze with pleasure at the family we’ve produced,
my husband at my side, details beginning to blur perhaps—
but what will that matter if I can have a moment
of lasagna in the woods, cake and wildflowers and a birthday song
filled with the moaning of sheep and squeals of revelry
and, clear and emphatic and ever-present, my mother’s voice,
reminding me once again that it’s important to laugh,
at ourselves, our lives.

From What Do You Mean When You Say Green? And Other Poems of Color (Kelsay Books, 2023).
Used here with permission.

From Your Daily Poem, here.