Year: 2026

From Chananya Weissman (here):

A typical campaign speech:

I promise change! I promise to be transparent! I promise to fight corruption! I promise to fight for YOU!

A campaign speech you will never hear:

If I am elected…

I promise to declare Beit Shemesh, Tel Aviv, Bnei Brak, Dimona (and your neighborhood too) a no-fly zone for fighter jets, drones, and other military aircraft.

I promise to ban aircraft from spraying chemicals, metals, and other toxic substances into the atmosphere.

I promise to ban Iron Dome from being deployed in or near civilian populations.

I promise to ban weapons testing on the people.

I promise to ban foreign militaries and CIA agents from our land.

I promise to insist the United States keeps its “aid” and not “fight our wars”. The same for all other countries.

I promise to ban false flag operations.

I promise to disband the Shabak, the Mossad, and other shadowy agencies that operate beyond the law and public scrutiny.

I promise to disband the Chief Rabbinate, remove all state-employed rabbis from their positions, and allow local communities to choose qualified replacements from the best, brightest, God-fearing Torah scholars among them.

I promise to ban torture as a form of intimidation, interrogation, or punishment. However, all those who tortured Amiram ben Uliel will be interrogated with the same methods they used on him, after which they will be publicly executed.

I promise to release all classified files related to the Yemenite Children Affair, Covid, and October 7 without redaction.

I promise to reduce taxes to a maximum of 10% of income for all citizens.

I promise to end the military draft for all citizens and completely reform the army in accordance with Torah law.

I promise that free access to places of prayer and Torah study will never be interrupted or restricted.

I promise that freedom of movement and assembly will never be interrupted or restricted.

I promise to make Torah the law of the land, as part of which only God-fearing, Torah-observant Jews are permitted to hold even the most minor positions of authority.

You will never hear this campaign speech or anything remotely like it. Why?

Download (PDF, 713KB)

כך שמעתי בעצמי מבני משפחתו משמו (בהטעימו שכולם סומכים על היתר עיסקא והרבה לא סומכים על מכירת חמץ).

קבלתי פוסט שכתבה מוריה קניאל (“חדשות הגבעות”) ואני מפרסם בלי להעיר:

שמעתי שאוהבים לדבר פה לאחרונה על אלימות המתנחלים.
אז רציתי להביא את הצד שלי, כמתנחלת אלימה שגדלה בחברון והרביצה לזקנות ערביות חפות מפשע.
עד כדי כך חפות מפשע, שיום אחד כשהלכתי ברחוב דוד המלך, או “השוהדא” בלשון הערבים, אחת מהזקנות הללו תפסה לי בשיער בחוזקה, וניענעה אותי עד שכמעט תלשה את כולו.
למזלי עבר שם אחד מהשכנים שלי והציל אותי.
בחברון היינו יוצאים לרחוב ומחפשים צרות עם ערבים.
מספיק חצי קללה שנער ערבי סינן לעברנו (או שהחלטנו שהוא סינן) וזה כבר היה הופך לתיגרה.
כמה שנאו אותנו על כך כל המתנחלים! כמה שם רע הוצאנו על כולם.
בחברון פחדנו יום יום מסכנת הפינוי שריחפה על ראשנו. תקופות שכל דפיקה ששמעתי בדלת – חשבתי שהנה הנה באים לפנות אותי מהבית.
גם מהמשטרה פחדנו, המשטרה שתפרה לנו תיקים חדשים חדשות לבקרים. לא היה נער או נערה בחברון שלא ביקר במשטרה או בבית משפט השלום במגרש הרוסים.
והמעצרים המנהליים… וההפגנות. והמכות שחטפנו.

זכורה לי פעם אחת שביקרתי חברה ברובע המוסלמי, שם היו יוצאים מהבית רק בליווי. שעה חיכינו פלוגת חיילים שלווה אותנו כמה מטרים, ובזמן ההליכה-
לאחד הערבים בשוק נפל משהו מהדוכן והוא צעק על חברה שלי שתרים אותו, והיא הרימה בבהלה.
כמה הזדעזעתי! בחברון הייתי הולכת לבד בשוק, בין הדוכנים, ואם ערבי היה צועק לי להרים משהו שנפל לו, הייתי הופכת לו את כל הדוכן פלוס כל הדוכנים שלידו.
פלא שבשלב מסוים ערביי חברון מיגנו את עצמם מפנינו?
והאינתיפאדה השניה… שבה ירו עלינו כל היום וכל הלילה, והצבא התחנן לפנינו שנצא מהבית רק בליווי צבאי, ונמגן את חלונות הבתים.
אבל אנחנו העדפנו לעלות בלילה לשכונת אבו סנינה, ממנה צלפו עלינו, ניפצנו שמשות של רכבים, בילינו במעצרים, השתחררנו וחוזר חלילה.
כמה גינויים ספגנו מאחינו המתנחלים!
כמה צפוי היה שלא יארך היום, שממשלת ישראל תעמיס את כל ה 40 משפחות שהיינו על כמה רכבים וחסל סדר חברון ומערת המכפלה.
אבל תחת זאת – החליטה ממשלת ישראל בסוף האינתיפאדה השניה לפנות את – תושבי גוש קטיף.
תושבי גוש קטיף שמעולם לא הרימו יד או אצבע על ערבי. שהפריחו את החולות במסירות, שדיברו על אהבת ישראל, שמעולם לא חרגו ימין או שמאל ממה שהורתה להם הממשלה – אותם גירשו, תוך השחרת פניהם ורצח אופי שלא מבייש אף אנטישמי בהיסטוריה.
אותם שילחו לרחוב, רמסו את בתיהם, את כבודם, את תדמיתם, את בתי הכנסת שלהם, ואף את יקיריהם הוציאו מהקברים!!
ומעולם, מעולם מעולם לא ביקשו את סליחתם.
את תוצאות הנסיגה מעזה כולנו כבר יודעים.

בגבעת אבו סנינה שבחברון, ממנה היו יורים עלינו – צהל חזר לשלוט.
במערת המכפלה מבקרים אנשים בביטחה.
ברחוב דוד המלך כמעט לא תמצאו כבר תושבים ערבים, כולם ברחו משם.
בתים נקנים מהערבים בחברון על ימין ועל שמאל, והישוב היהודי הולך ומתרחב.
הבית בו גדלתי מעולם לא פונה, וכיום הוא נכס נדלני מטורף ליד מערת המכפלה.
בחברון אין יותר מריבות עם ערבים ברחובות, כי אין כמעט ערבים בסביבת הישוב היהודי, וגם אלו שעדיין ישנם הולכים בצד עושים הכל כדי לא להפריע.

כל אחינו היפים והמתייפיפים שרצים לגנות את האלימות – לאט לכם. אל תחשבו להימלט בית המלך מכל המתנחלים.