על סתירות מזוייפות ברשב”א כסימפטום

התעלמות רוב בתי המדרש שבימנו מבירור המציאות בכל הנוגע להלכות התורה, התעלמות “מכוונת מבוססת ושקולה”, חרפה גדולה לנו. וכמו כל מגפה רעה, גם בית בריסק אשמה קצת.

כאילו נתחדש איסור חדש להכיר כל פרט ידע ביוגרפי, היסטורי ומציאותי שעה שדנים בתורה שניתנה לבני חלד. אילולא ראיתי לא האמנתי: תלמידי חכמים שבאו לגבורות מעירים על סתירה בין הרב שמעון בן אלעזר משאנץ שבתוספות, ובין הרב שלמה בן אדרת בחידושים ושו”ת!

לפחות אלו נאלצים לסייג על כרחם, שלא יהיו לקלס: “בהנחה שזה אותו אחד (אני לא יודע דברים כאלו!)…” והרי זה כעין עשרות מקרי הבדיחותא בספר “חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב”ם” בו הוא כותב “גירסא א’ סוברת… וגירסא ב’ סוברת…”

בפסק הלכה, הדברים לא הגיעו עד כדי כך (בינתיים!), אבל הלא בדורנו עיקר התורה נחשבת דוקא העסק בהוויות בלי נגיעה להווה, ועוסקי תורתך “מהנדחים לכל אפסים בים ההבלים של רוח עועים”, יחזירנו ית’ בתשובה שלמה.

ת”ל שיש צדיקים שמנסים להחזיר עטרת הרצינות התורנית ליושנה בכל עוז, כגון אנשי ארגון “מטמוני ארץ” הי”ו, וכל כיוצא בהם.