פרי מגדים או”ח א”א סי’ ט’ סק”ו:
מצבע. עי’ מג”א דיעשה הטלית לבן די”א דווקא מצבע הטלית מן התורה משמע עי’ מנחות דף מ”א ע”ב וברש”י וי”א שלא לצבוע ציצית בהכרח הטלית לבן. עוד כתב די”ג מדות מלמד שנתעטף הקב”ה בטלית וכתיב לבושיה כתלג חיוור עטרת זקנים הביאו. ועי’ א”ר אות ה’ בשם אבי זקינו הגאון טלית ירוק הנקרא בל”א בלשון אשכנז זכר לתכלת וכן נוהגים בטליתים שלנו, ועתה נהגו בטלית קטן שפת הבגד בל”א, והמחבר לא חילק בגד תכלת ציצית מצבע הטלית כמ”ש בב”י עתה אין לנו תכלת אין לחלק. של. עי’ מג”א בשם ב”ח דוודאי יש לעשות ציצית מצבע הטלית מן התורה כדמשמע במנחות דף מ”א ע”ב בגמרא ורש”י ותוס’ שם וי”א שאין לצבוע ציצית א”כ בהכרח יעשה טלית וציצית לבינים, גם מלמד שנתעטף כו’ ולבושיה כתלג חיור וכן ראוי לעשות טלית לבן, ומה ששפת הבגד כעין תכלת בטליתות שלנו בתר עיקר הבגד אזלינן עי’ סי’ י’ במג”א אות ח’.
שמא מתנגדי מצות תכלת עוד יבטלו את השפה הצבועה בטלית (לפי טעם זה), כדי לעקור גם את מצות פתיל תכלת שהתחדשה בדורנו (אף כי המצוות שהיא עצמה גוררת!), ק”ו מביטול קריאת עשרת הדברות מפני תרועמת המינים, ברכות י”ב א’. מאידך, ה”זכר” מלמד שאין את הגוף…