We explore a piece in Rav Tzadok MiLublin (Siman 64) that speaks about a game-changing idea that relates very much to Bitachon – Ratzon-Will. Ratzon is so powerful that when someone wields it, he experiences tremendous Siyata Dishmaya – Divine Aid. But this does not prove that the path this person has willed is a good path – it just proves that his will is very strong. We discuss the ramifications of this issue.
From Ari Goldwag, here.
שירה: ר’ הערשל שכטר. עיבוד: ר’ יעקב כהן
מילים של השיר
שבעת התנאים של בעל חובות הלבבות
בֹּקֶר טוֹב בְּנִי הַיָּקָר
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לְךָ
יוֹם שֶׁל מְנוּחָה,
יוֹם שֶׁל שַׁלְוָה,
קַח אִתְּךָ צֵידָה לַדֶּרֶךְ,
שִׁבְעָה יְסוֹדוֹת,
שֶׁכָּתַב בַּעַל חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת
בְּשַׁעַר הַבִּטָּחוֹן:
הָרִאשׁוֹן
אֲנִי מְרַחֵם עָלֶיךָ
יוֹתֵר מִכָּל מְרַחֵם
אָבִינוּ, אָב הָרַחֲמָן.
הַשֵּׁנִי
לֹא יֵעָלֵם מִמֶּנִּי
מַה שֶׁטּוֹב לְךָ
בַּנִּסְתָּר בַּנִּרְאֶה,
בָּזֶה וּבַבָּא.
הַשְּׁלִישִׁי
אֲנִי חָזָק
יוֹתֵר מִכָּל חָזָק,
כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה’
עָשָׂה.
הָרְבִיעִי
אֲנִי מַשְׁגִּיחַ
עַל הַנְהָגַת בְּנֵי אָדָם כֻּלָּם
לֹא יִתְעַלֵּם
מִמֶּנִּי דָּבָר.
הַחֲמִישִׁי
שֶׁאֵין בְּיָד אֶחָד
מֵהַבְּרוּאִים
לְהוֹעִיל וּלְהַזִּיק
כִּי אִם בִּרְשׁוּתִי
כִּי אִם בִּרְשׁוּת הַבּוֹרֵא.
הַשִּׁשִּׁי
תֵּדַע,
רַב טוּבִי עָלֶיךָ,
אֲפִלּוּ, אִם אֵינְךָ רָאוּי לְכָךְ.
הַשְּׁבִיעִי
הֲלִיכוֹתָיו
נֶעֱלָמוֹת וַעֲמֻקּוֹת
גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ
אִי אֶפְשָׁר לְהוֹסִיף אוֹ לִגְרֹעַ
לֹא לְהַקְדִּים
וְלֹא לְאַחֵר
עַל מָה שֶׁגָּזַר
הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.
Journalist Jon Stone writes:
“One reason people insist that you use the proper channels to change things is because they have control of the proper channels, and they’re confident it won’t work.”
לטענת משה שאינו ראוי לגאולה את בני ישראל, ענה ה’ שזה לא העניין, ה’ יהיה אתו • יש שחוששים שאינם ראויים לעלות להר הבית • יש לנו חובה ועל כולנו לקיימה • הרב אלישע וולפסון • פרשת שמות בבית המדרש בהר הבית
משה סירב לשליחות של הקדוש ברוך לגאול את ישראל.
הקדוש ברוך הוא ענה למשה שזה לא בזכות משה, אלא ה’ יהיה אתו.
גם בעליה להר הבית, אל לנו לחפש האם אנחנו ראויים לא. אנחנו עולים מכח מחויבותנו לה’ יתברך ולמקום קדשו.
הבורא לא הביא אותנו ארצה כדי להפקיר את המקום הקדוש לגויים, אלא כדי לעובדו בו.