‘Conspiracy Theory’ Means Any Alternative View to That of the American Empire

While we were not watching, conspiracy theory has undergone Orwellian redefinition.

A “conspiracy theory” no longer means an event explained by a conspiracy.  Instead, it now means any explanation, or even a fact, that is out of step with the government’s explanation and that of its media pimps.

For example, online news broadcasts of RT have been equated with conspiracy theories by the New York Times simply because RT reports news and opinions that the New York Times does not report and the US government does not endorse.

In other words, as truth becomes uncomfortable for government and its Ministry of Propaganda, truth is redefined as conspiracy theory, by which is meant an absurd and laughable explanation that we should ignore.

When piles of carefully researched books, released government documents, and testimony of eye witnesses made it clear that Oswald was not President John F. Kennedy’s assassin, the voluminous research, government documents, and verified testimony was dismissed as “conspiracy theory.”

In other words, the truth of the event was unacceptable to the authorities and to the Ministry of Propaganda that represents the interests of authorities.

The purest example of how Americans are shielded from truth is the media’s (including many Internet sites’) response to the large number of professionals who find the official explanation of September 11, 2001, inconsistent with everything they, as experts, know about physics, chemistry, structural engineering, architecture, fires, structural damage, the piloting of airplanes, the security procedures of the United States, NORAD’s capabilities, air traffic control, airport security, and other matters.  These experts, numbering in the thousands, have been shouted down by know-nothings in the media  who brand the experts as “conspiracy theorists.”

This despite the fact that the official explanation endorsed by the official media is the most extravagant conspiracy theory in human history.

Let’s take a minute to re-acquaint ourselves with the official explanation, which is not regarded as a conspiracy theory despite the fact that it comprises an amazing conspiracy.  The official truth is that a handful of young Muslim Arabs who could not fly airplanes, mainly Saudi Arabians who came neither from Iraq nor from Afghanistan, outwitted not only the CIA and the FBI, but also all 16  US intelligence agencies and all intelligence agencies of US allies including Israel’s Mossad, which is believed to have penetrated every terrorist organization and which carries out assassinations of those whom Mossad marks as terrorists.

In addition to outwitting every intelligence agency of the United States and its allies, the handful of young Saudi Arabians outwitted the National Security Council, the State Department, NORAD, airport security four times in the same hour on the same morning,  air traffic control, caused the US Air Force to be unable to launch interceptor aircraft,  and caused three well-built steel-structured buildings, including one not hit by an airplane, to fail suddenly in a few seconds as a result of limited structural damage and small, short-lived, low-temperature fires that burned on a few floors.

The Saudi terrorists were even able to confound the laws of physics and cause WTC building seven to collapse at free fall speed for several seconds, a physical impossibility in the absence of explosives used in controlled demolition.

The story that the government and the media have told us amounts to a gigantic conspiracy, really a script for a James Bond film. Yet, anyone who doubts this improbable conspiracy theory is defined into irrelevance by the obedient media.

Anyone who believes an architect, structural engineer, or demolition expert who says that the videos show that the buildings are blowing up, not falling down, anyone who believes a Ph.D. physicist who says that the official explanation is inconsistent with known laws of physics, anyone who believes expert pilots who testify that non-pilots or poorly-qualified pilots cannot fly airplanes in such maneuvers, anyone who believes the 100 or more first responders who testify that they not only heard explosions in the towers but personally experienced explosions, anyone who believes University of Copenhagen nano-chemist Niels Harrit who reports finding unreacted nano-thermite in dust samples from the WTC towers, anyone who is convinced by experts instead of by propaganda is dismissed as a kook.

In America today, and increasingly throughout the Western world, actual facts and true explanations have been relegated to the realm of kookiness.  Only people who believe lies are socially approved and accepted as patriotic citizens.

Indeed, a writer or newscaster is not even permitted to report the findings of 9/11 skeptics.  In other words, simply to report Professor Harrit’s findings now means that you endorse them or agree with them.  Everyone in the US print and TV media knows that he/she will be instantly fired if they report Harrit’s findings, even with a laugh. Thus, although Harrit has reported his findings on European television and has lectured widely on his findings in Canadian universities, the fact that he and the international scientific research team that he led found unreacted nano-thermite in the WTC dust and have offered samples to other scientists to examine has to my knowledge never been reported in the American media.

Continue reading here…

From Global Research, here.

התכתבות בנושא דהאן עם מו”ל לוח עתים לבינה

לכבוד הרב סופר שליט”א מו”ל הלוח החשוב,
ראיתי במדור היא”צ על “הקדוש” י”י דהאן.
אשמח להבין מכם למה אתם מפרסמים את יום השנה עבור א’ שעסק במשכב זכור (וכתב ע”ז “שירים”) גם *לאחר* החזרה בתשובה באופן חלקי?
תודה על היחס,
פעם גם אני הייתי מבקש מומין, כיום אני רך יותר ומכיל וכולל, ולא מחפש בספרי המצדיקים את רציחתו את מומיו, אלא את פעליו הגדולים ואת מה שסברו גדולי ירושלים שיש להתייחס אליו
יה”ר שאגיע ג”א לשנים שאין בהם חפץ וגו’!
(ואעפ”כ יש עת מלחמה ודוד היה מקשה עצמו כעץ)
הנסיון לחטוף אוטונומיה ליראים מידי הועד הלאומי קרוב מאד ללבי. ואיני חפץ לראות מומין, מכ”ש שלא לבקש אחריהם.
ואין לי ספק במעשים טובים של דהאן, אף כי איני מכיר בדיוק מה כתבו הגדולים. עכ”פ גם לשיטתכם מסתמא אין לציין *יום השנה* לאיזה צבוע שהתברר לאחר מותו שכתב, למשל, ספרי מינות.
ואולי כיונו הסופרים שלהם להצדיק רציחה, אבל העובדות במקומן.
ואין כאן שום הוצאת לעז על הראשונים, כמו שפוסקים נגד הראשונים בשביל ספר שהתגלה מהגאונים (חו”מ ב’), כמ”ש “הלכתא כבתראי”, או גלוי מלתא בעלמא כב’ גרדיים משער האשפות שבירושלים.
וכי יש פחיתות כבוד לכתוב שלא גילו ליצחק ברוח הקודש שעשו גנב את לבו (עד שבא מן השדה)? וכ”ש בשתיקה בעלמא.
ואם גזרו חרד”ג כשלגוים נדמה כהשחתה לישא אשה על אשתו, מכ”ש לכבד מי שפיתה בגיל שא”ב דעת, ואפי’ הי’ זכר ונקבה כדרך כל הארץ, שזה נחשב היום באומות כשיא הרוע, ובפרט בימים כאלו שיש נסיון גדול לרדות במעשה סדום והרשות כמעט מדיחה לזה (מלבד אולי לקטינים), ושלא יאמרו משנאינו שהפרושים מקילין כשהוא לצרכם, ועוד קוראים עליו בלוח המקובל “קדוש” (בשונה מסתם איזה חפשי באצ”ל שתלו הבריטים בא”י) – ובלבד שיהי’ שלוחא דרבנן…
ויש הרבה בלבי שלא ניתן ליכתב.
נא ליקח הדברים בכובד ראש (ולשאול גברא רבא על הספקות).
יישר כח!
(קיבלתי רשות לפרסם את הה​תכתבות.)

מסורת מהו החלזון

האם אנו זקוקים ל’מסורת’ על-מנת לברר מהו החלזון?

(מתוך ספר לבוש הארון)

תשובה:

בדומה לכמעט כל סוגיה בהלכה, מסורת אינה נצרכת בכדי לזהות את החלזון. אפילו באותן סוגיות בהלכה, בהן אנו נזקקים לזיהויו של חפץ או של  בעל חיים מסוים, אין הדבר תלוי בקיומה או אי-קיומה של ‘מסורת’ . על-מנת לברר מציאות עובדתית, ניתן לסמוך על כל מקור מהימן[1], גם כשהדבר נוגע להלכה למעשה[2].

  • לגבי זיהוי העופות הטמאים שנאמרו בתורה (ומזה ניתן ללמוד דין כמה סימנים מעכבים ואלו מתוכם), הרמב”ן וראשונים נוספים מזהים את העופות ע”י סימני הגמרא ובאמצעות בדיקה שעשו בעצמם על גופם של העופות ואיבריהם[3].
  • בדומה לזה, לגבי השקל של תורה (ומכאן נלמדים דינים הנוגעים לשוה פרוטה לקידושין, לפדיון מעשר שני ועוד, וכן לחמשה סלעים של פדיון הבן) הרמב”ן קבע את משקלו על-פי שקל עתיק שהראו לו כשהגיע לארץ ישראל[4].
  • נחלקו הראשונים בזיהוי האורז אם הוא ריי”ז או היר”ז (והדבר נוגע לעניין ברכת בורא מיני מזונות[5]). ידועים הדברים, ולפיהם הגר”א קבע שאורז הוא ריי”ז אך ורק באמצעות ניסויים שערך[6].

 ביחס לתכלת עצמה, כותב המהרי”ל  (ה’ק”כ – ה’קפ”ז)  כי היא יכולה לחזור מעצמה או שאפשר למוצאה באמצעות הסימנים שנאמרו בתיאור החלזון.

שו”ת מהרי”ל החדשות (סימן ה’ ד”ה ב’): וסברא הוא דשמא יחזור דבר לקילקולו שיהא תכלת מצוי (וע”י כך עלולה להתעורר בתכלת, שעשויה מצמר, בעיה של שעטנז), כ”ש למאי דכתב סמ”ג (עשה כ”ו) דאותו דג חלזון הוא בים המלח (ים התיכון)[7] וכתב סימנין, בקל היה לעשות תכלת…”.

על אותה דרך כתב ה”בית הלוי” שאם נוכיח כי החלזון נמצא (אפי’ בלא מסורת ישירה), אזי נהיה מחוייבים ללובשו:

 “כמע”ל לא ביאר בדבריו מה זאת מצא אחר שנשכח, אם מציאת הדג או הוצאת צבעו, ורק אחרי אשר כמע”ל יברר זאת, היינו היה בזה דבר הנשכח והוא מצאה, אז נהיה מחויבים לשמוע אליו וללבשו”[8].

ישנם אחרונים נוספים, אשר קבעו גם כן, כי התכלת יכולה לחזור בכל זמן ומבלי להצריך מסורת159.

המסקנה העולה – מסורת אינה נצרכת בכדי לקבוע הלכה למעשה כל עוד אפשר לברר את הנידון באמצעות ראיות אחרות.

‘מסורת’ שלילית

שאלה:

בסביבות שנת ה’תרמ”ז (1887 לספה”ע), טען האדמו”ר מראדז’ין כי חלזון הינו דג מסוג דיונון, אשר נקרא ‘דיונון הרוקחים’ (Sepia Officinalis). ה”בית הלוי” דחה את דברי  מהטעם ולפיו הדיונון היה קיים וידוע במציאות במשך כל ההיסטוריה ומעולם לא נעשה בו שימוש  עבור תכלת. מכאן יש להסיק, שיש לנו כעין מסורת, ולפיה דג זה איננו החלזון.

הבית הלוי (הובא שם): “אכן אם נאמר כי הדג היה במציאות, וגם הוצאת צבעו היה ידוע בכל זמן מהזמנים שעברו עלינו מעת שפסקה התכלת מישראל, ועל כל זה לא לבשוהו אבותינו ואבות אבותינו, הרי הוא כאילו יש לנו בקבלה ומסורה מאבותינו כי זה הדג וצבעו איננו החלזון והתכלת אף שהוא בכל הסימנים שסמנו בו חז״ל, כי אפילו נרבה כחול ראיות לא יועילו נגד הקבלה והמסורה, ורק אחרי אשר יברר לנו כי דג זה או מלאכת צבעו נפסק ונשכח מציאתו או ידיעתו בשום זמן מהזמנים ונפסקה בזה הקבלה אז יהיה לנו דברי ההלכה לראיה”.

לאןר זאת, האם אין מקום לחוש שמא בכל אופן יש בידינו מסורת, ולפיה אין התכלת מצוי בידינו?

תשובה:

קיים הבדל מהותי בין דיונון הרוקחים למורקס. הדיונון, עליו טען האדמו”ר מראדז’ין כי הוא החלזון, שימש במשך  כל הדורות כמקור להפקת דיו. ואכן, שמו היווני של הדיונון – סיפייה – מזוהה עם צבעו החום של הדיו אותו הוא מפיק[9].

ביחס למורקס, לעומת זאת, אין כל “מסורת שלילית” מן הסוג הזה, כפי שביארנו בעמ’ 30. אדרבה, הארכנו לבאר מדוע היה הדבר בלתי אפשרי להשיג את צבע המורקס קרוב לאלף שנים, וגם אחר-כן, זה לא חזר בנקל. הן זיהויו הנשכח של החלזון והן ידיעת האופן בו מפיקים ממנו כחול שוחזרו בהצלחה רק בשנים האחרונות ממש. ה”בית הלוי” קובע בבירור, שבמידה ונוכל להסביר באופן המניח את הדעת מדוע  הופסק השימוש בחלזון[10], אזי “היינו מחוייבים ללובשו”[11].

המסקנה העולה: טענותיו של ה”בית הלוי” כנגד התכלת של ראדז’ין לא רק שאינן תקפות לגבי המורקס, אלא שהן מהוות למעשה סיוע לזיהויו של חלזון המורקס כחלזון התכלת של תורה.

[1] עי’ שו”ת הרמ”א (סימן ז’) “תחילה אענה מה שהרעיש אדוני את העולם עלי בהביאי במכתבי הראשון דבר חכמת היונים וראש הפילוסופים, ועל זה כתב אדוני שהתורה חוגרת שק כו’… באמת אומר שיש לי בזו שתי תשובות בדבר, ושתיהן אמיתיות לפי מעוט השגתי. וזה… לא אסרו ללמוד דברי החכמים וחקירתם במהות המציאות וטבעיהן כי אדרבה על ידי זה נודע גדולתו של יוצר בראשית יתברך… וכזה עשו כל החכמים שהביאו דברי החוקרים בספריהם, כאשר גלוי לכל…”

[2] וכמש”כ הרמב”ם בהלכות קידוש החודש (פרק י”ז הלכה כ”ד) – “וטעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין, והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה על כל דבר ודבר, היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים, אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו, ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותו נביאים בין שחברו אותם גוים, שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמתתו בראיות שאין בהם דופי אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו אלא על הראייה שנתגלתה והטעם שנודע.” וע”ע מש”כ החת”ס (נדה י”ח.) בענין מציאות אברי אשה בהלכה: “אחרי החקירה מפי ספרים וסופרים חכמי וספרי הניתוח א”א לנו להכחיש המציאות שאינו כפרש”י ותוס’ וציור מהר”ם לובלין ואין לנו אלא מ”ש הרמב”ם בחיבורו ובפי’ המשנה…”. וכמו”כ בשו”ת חת”ס (ח”ב יו”ד סי’ ע”ח) “הנה בשבת פרק רבי עקיבא אחז”ל שלענין יניקת זרעים סמכו חז”ל על חכמי הגוים הקדמונים…” וכן שם (סי’ של”ח ד”ה ונחזי אנן) כ’ “אולי הי’ אז מסורת מבעלי טבעיים הראשונים אעפ”י שנשכח מרופאי זמנינו ועליהם סמכו חז”ל בהרבה ענינים מעניני התורה”. וע”ע שבת (פ”ה.) “ומנלן דהא דקים להו לרבנן…” וירושלמי (כלאים פרק ד’ הלכה ד’) ובמרה”פ שם, ואכמ”ל.

[3] כגון לזיהוי העורב, הנשר, בת היענה, הדיה ועוד, עי’ רמב”ן (חולין ס”ב:) באריכות, “אחר שכתבתי בהלכות העופות פי’ מקצת הראשונים ז”ל וראיתי דרכי כולם חזרתי לבדוק בעופות, ותפשתי תחלה בעורב השחור… והרבה דברים באגדות ובתלמוד מוכיחות עליו… ולפי שאין אנו יכולין להכחיש דברים הנראים לעינים, אנו חוזרים על כרחנו לאחוז דרך הרב ר’ משה בר’ יוסף…”, וכן בתוס’ (ס”ג.) ובעוד ראשונים שם.

 [4]עי’ לעיל בהערה 79 שהבאנו דברי הרמב”ן בזה, שהביא סיוע לרש”י ממטבע עתיק שהראו לו, דלא כמש”כ הוא עצמו בפי’ עה”ת (שמות  ל’, י”ג). והובא להלכה לענין פדיון הבן בשו”ת תשב”ץ (חלק ג’ סימן רכ”ו) “והרמב”ן ז”ל ראה בארץ ישראל זה השקל משקלו כמו שכתב רש”י ז”ל”.

 [5]עי’ ברכות (ל”ז.) ושם ברש”י ותוס’ וראשונים. ועי’ מגן אברהם (סימן ר”ח סק”ט) “האורז – ריי”ז, דוחן היר”ז בל”א וי”מ איפכא…”

[6] הוא הוכיח שאורז היא ריי”ז ולא היר”ז ע”פ המשנה (ב”מ ג’, ז’) ובאמצעות מדידת שיעור החסרונות לאורז ולדוחן. הובא בתשובות והנהגות (ח”א קפ”ו), ובשם ר’ רפאל קצנלנבוגן זצ”ל בס’ מעשה רב (הוצאת ויינרעב, סי’ ע”א במילואים).

[7] מש”כ “ים המלח” כן דרכו בכ”מ, כגון בפיה”מ להרמב”ם (כלים ט”ו, א’; טבול יום ד”, ה’; וכן בחתימת פהמ”ש לרמב”ם). וכוונתו לים הגדול שמימיו מלוחים כי כן נקרא בערבית “אלבחאר אלמאלח”, עי’ מש”כ הגר”י קאפח (שם). וכן פי’ הר”ח (פסחים כ”ח.), שים המלח בגמרא הוא הים הגדול. וכ”כ במעדני מלך (הל’ כלאי בגדים ז’), ובספר קרית מלך להגרח”ק שליט”א (ציצית ב’, ב’), ועי’ במקו”צ לרמב”ם מהדו’ ש”פ (הל’ כלאים י’ א’; מע”ש ב’, ב’), ובילקוט שנויי נוסחאות (הל’ ערכין ח’, ח’), וכן ברד”ל (ביאור לפדר”א י”ח), ודברי יהוסף (סי’ ל”ט).

 [8]הגרי”ד סולובייציק זצ”ל (הבית הלוי) הובא לשונו בהקדמה לספר “עין התכלת”.

[9] Wikipedia, Cephalopod ink.

[10] כמובן, שה”בית הלוי” התיחס לדיונון של האדמו”ר מראדז’ין, אך ללא ספק היה מחיל את הכלל הזה ביתר שאת על המורקס.

[11]ראוי להעיר בנוסף, כי רוב רובו של בית ישראל נוהגים כיום לאכול בשר תרנגול הודו (Turkey). ובאמת, ידוע שאין לעוף הזה, אשר מקורו ביבשת אמריקה, מסורת על כשרותו, והרי אנו נוקטים (יו”ד ס’ פב) שלסימני כשרות בעוף צריך מסורת. וא”כ כל מי שאוכלה היום סומך – להקל – על ידע מדעי שאינו דורס, וד”ל.

Sovereign Citizens

This negative article seems like an exciting overview of a promising field (in better hands, of course!).

Bottom line: Paper terrorism works, lawfare works, and Sovereign Citizens manage to waste an enormous amount of time for the injustice system. A little more of this could make the whole thing grind to a halt. It worked in the USSR!

And the erudite author himself concludes, bandaids aside, the only solution is to actually begin fixing the criminality that makes Sovereign Citizen ideas so attractive in the first place (and ease more people into non-State arbitration)!

What better haskama could anyone hope for?!

So, the risks may far outweigh the benefits for most, but if the situation is dire and severe anyway (you may have an idea of the conviction rate!), tweaking these ideas may not be so crazy, after all…